גרושים ואבטלה

[יערית]

מצוין

כך אדע מאיכן להשאיל בעת הצורך

 

[חיפוש ית]

../images/Emo20.gif בהצלחה

 

[t o t a l]

מדהים

הכרתי את הסיפור שלך אבל לא בכזה פרוט. בשביל להצליח ולתת את הכל צריך אנרגיות. ולפעמים בתהליך הגרושים, שארית האנרגיות במקום אחר. תודה אנדי

 

[לימונ דה]

על משברים, שמיכות קצרות ואיזון

קראתי בעיון את כולם. בהחלט שרשור מרתק, שהיפה בו שהוא מאפשר פרספקטיבה על תהליכים ארוכי טווח שכולנו חווינו וכמו שאני רואה כאן, כולנו גם צמחנו מהם. כל אחד בקצב שלו ובכוון שהוא יצר לעצמו. מה קורה בעצם במשבר? אנחנו נלאצים לעשות יותר (את השוטף בכל תהחומים + השיקום של מה שנהרס). אבל יש לנו הרבה פחות אמצעים - כוחות נפש, אמצעים כספיים, ועוד. השמיכה קצרה מאד כמו שאנדי כתב. ומכאן בעצם מגיעה צמיחה. מעין עליה במשקל הסגולי של כוחות הנפש. האילוץ הזה להתמודד בכל בך הרבה חזיתות, דוקא מתוך המצוקה וה"אין", עושה בסופו של דבר פלאים לנפש. רק שלוקח זמן לראות את זה

מאמר מוסגר למנהלות - שרשור שמתאים לדעתי לטאגליינס, מכיוון שלאנשים בתחילתו של התהליך קצת קשה לדמות שיום אחד יגיעו לאותו איזון מיוחל. ואכן, הדרך ארוכה ולא תמיד היא מביאה עימה שיפור מיידי אפילו בתחום אחד של החיים. לפעמים יש נסיגות בו זמנית בהמון תחומים. ולוקח זמן וכמובן עבודה (זמן לבד לא עושה הרבה) לשקם הריסות. בזוית האישית שלי - העבודה היתה שם בשבילי פעם אחר פעם, למרות שעזבתי שוב ושוב. ובכל זאת גם היום, גם אחרי שייצבתי את עצמי, עדיין התחום המקצועי מדגדג לשינוי. מה שלמדתי מהעבר זה ששינוי אני צריכה לעשות במקביל לעבודה הנוכחית שלי. וזה כמובן דורש שוב גיוס של כוחות. אז היום אני עובדת ב 80 אחוז משרה, אבל כבר חולמת על דרך חדשה, שאבנה לי אותה במקביל לנוכחית. ולך אנדי - נהנתי לקרוא ושמחתי בעיקר על השורה האחרונה. זה המגיע לך. זה מגיע לכולנו.

 

[מצוטטת]

ממש ובדיוק כך

"...מעין עליה במשקל הסגולי של כוחות הנפש...." מדהים, כמה אני מתחברת, כמה זה נכון הנסיגה הזו התחושה שלנו על ואת עצמו תולדה של מצב סביבתית בה אנו נימצאים, מצד אחד ואז להתעורר ולהבין שאת התקווה הרצון והנחישות של לא רק לשרוד לא צריך לתלות ב

או ה

אולי רק לקחת כמקדמה ע"ח.... טוב נו, זו אינטרפטציה מההתחברות שלי למילים

אבל אין ספק שאת הניווט מחדש זה המשקל הסגולי של כל אחד הוא המנוף..... איתך.........

שווה להדביק בטגליינס!

 

[לימונ דה]

../images/Emo140.gifתודה דארלינג

בדיוק סרקתי לי בראש עוד כמה שרשורים שעסקו בנושא הזה של התחזקות אל מול משבר... והנה מצאתי עוד אחד: גוף ונפש שמתחזקים אל מול קושי (גם בו כתבתי את זה בתגובה לאנדי

) אכן! למי שלא תולה זאת ב

או ב

אלא מגייס את התקווה ואת הנחישות כדי להרים את עצמו ולנווט את עצמו מחדש.

 

[יש ילדות זיגזג]

חדר הכושר של החיים - מטאפורה מעולה!

תודה. שמרתי לי..

 

[מראה מראה שעל הקיר]

מ~ק~ס~י~ם

 

[r o n35a]

הצלחה

ההצלחה מתחילה בראש. אנשים אשר חושבים שהם מוצלחים ,בעלי יכולות מרשימות, בולטים ומובילי דרך רובם, מיישמים זאת הלכה למעשה. אתה יכול להיות מושפע מתהליכים , להפגע ,לסגת כתוצאה מאירועים שונים , זה הכל זמנית אם אתה מהזן שהוזכר לעיל , זו רק שאלה של זמן עד שתחזור לעצמך תפרוץ גבולות ותפרח. נהנתי לקרא אותך בהצלחה בהמשך הדרך.

 

[מיKה]

מדהים ומרגש../images/Emo141.gif

ואין לי ספק שאל "הסוף הטוב" הגעת בזכות מי שאתה. בזכות היכולות הנפלאות האלו שלך. לקחת מצב, לרצות לרדת עד עומקם של הדברים, ולפעול מתוך שיקול דעת שמשלב המון רגישות וחדות אבחנה. רק טוב והרבה הצלחה, כל הזמן

 

[ד ו ל ה]

יפיפה...

ואמיתי.. ומדהים... תודה על השיתוף , אני מכירה לפחות אחד שזה יכול לעזור לו לראות את הדברים באור שונה...

 

[M i c h a l y U S A]

ויש אור בקצה המנהרה

הסיפור שלך נותן תקווה שיש אור בקצה המנהרה. עם יש רצון לקום מהרצפה..או שאין ברירה..הרוח תמיד מנצחת. אסור לשקוע בבוץ. תמיד הלאה. והספור הזה הוא דוגמא.

 

[R a c h e li]

להפליג.....

בן קריירה להורות להפליג בן החלטות והתארגנות לקחת מצפן ולנסות לא לסטות מהדרך שאליה מנסים להצמד ואוווו כמה שזה קשה וזו הסיבה שרחלי מלאן תלפים מבולבלת..... עם שנת שבתון שבחרה לעצמה לפני שנה וחצי.......

 

[נפלאות השכחה]

אני כבר בשנת שבתון עשרים שנה....

זה רק שלוקח זאת מפוזר,יום בשבוע.בתשלומים סביב השנה.

 

[R a c h e li]

חכם אתה.....

ובטח גם לא עולה לך

לי יש פיגור של כמה אלפי דולרים חחחחחחחחחחחחחחח

 

[נקיטה...]

כן...וואלה אני שינסתי מותניים.

תפקיד בכיר במקום עבודה לא רע. אוטו חדש ומשכורת לא קטנה. ואז הגיע הבום...נשלם לך הכל...רק תלכי. הלכתי. שני ילדים קטנים, אישה אחת וגיהנום שנפער לו בנשמה תדהמה של חיים שנעצרו ברגע ולבד...לבד תהומי. היו דמעות, היה בכי ובתוכו כל הזמן נסיון "להתחיל מחדש" ארבע שנים גרושה...כמעט ארבע שנים במקום עבודה נפלא עם אנשים יקרים, שהפכו למשפחה כניסה מהירה לתפקיד "מחליפה" תוך שלושה שבועות - הצעה לתפקיד קבוע תוך שנה וחצי - קפיצה ענקית בתפקיד..והיום...אמממממממ...נחלה? נתתי את כל כולי שם, עזבתי לרגע את המסכנות את הרחמים העצמיים והבנתי שאני חייבת לעצמי את זה. חייבת לפרנס את משפחתי ובעיקר...חייבת לצאת מהמקום הטרגי שבו הייתי. צעד אחר צעד התמקדות במטרה מוציאה מתוכי מצויינות שקיימת בי ונותת לעצמי...להצליח. מוערכת אהובה משכורת אה...לא משו עבודה..(לא נגמרת) תהליכים שכל הזמן מוכיחים לי שהבחירה והעשייה היתה והינה נכונה. ואוו...אף פעם לא חשבתי על זה תודה שנתת לי הזדמנות לכתוב משו שישב בתוכי...ולא ממש חשבתי עליו ועכשיו ...זה גורם לי גאווה קטנה, פרטית. צריכה אותה עכשיו, את התחושה הזו.

טוטאל בשבילך...ממני.

 

[TZOFIA]

אני מאמינה בך

שתמצא מקום עבודה . איך תרגיש שם? כמו ברוב המקרים בתחילה נחמד וחביב ואחכ' כל מיני אי הסכמות עולות וצפות. השאלה היא איך אתה מסתכל על "אי הסכמות" שלך . אני עובדת במקום עבודה כ-18 שנים ויום יום משננת לי שאני באה לעבודה מקבלת משכורת ומשתדלת לעצום עיניים ואוזניים ממה שלא נעים לי . וזה מאפשר לי לחיות ברמת חיים גבוהה בשעות שלאחר העבודה.(עובדת רק 6 שעות) לדעתי אחוז האנשים שנהנים מעבודתם לא גדול. לפני שנים נלחמתי על זכותי להתקדם מיקצועית ולא הצלחתי. טואטל - שמור על ליבך -בסוף הכל מיסתדר ..... אבל עם לב שבור-כלום לא שווה. בהצלחה

 

[t o t a l]

אישית, יש מגבלה

אני לא מסוגל להיות טוב במקום שאני לא אוהב. לא מסוגל להפרדה הזאת. אם אני לא שם בלב, אני נובל. וכשאני נובל אני לא מסוגל לתת את כולי. מאידך, אם אני מתחבר, אין לי אלוהים. האמת, גם ככה אין לי.

 

[EFRATY10]

אין ספק שלאבד מקום עבודה

זה תחושה נוראית מאין כמוה, ואחר כך התקופה של להיות מובטל עד שמוצאים עבודה זה מתסכל ביותר. אבל לא נראה לי שזה קשור לסטטוס משפחתי. גם רווק בן 30 שמפטרים אותו זו תחושה קשה .

 

[חיפוש ית]

מקום עבודה

שני דברים החזיקו אותי שפויה ויציבה (עד כמה שאני יכולה להיות כזו) אחרי הגירושים. המשפחה והעבודה. מקום העבודה שלי, כמו המשפחה היו נפלאים, עם התחשבות שנראתה לי כאין סופית. העובדה ששני הגורמים הללו היו יציבים ובטוחים עזרו לי לעבור את המשבר וגם לצמוח ממנו. עד היום, שנים אחרי שהסמנכ"ל עזב את העבודה אני עדיין מתקשרת אליו בחגים לאחל לו חג שמח. הדרך הקטנה שלי להחזיר לו על מה שהוא עשה עבורי.