גמילה

[tamarus1]

את התשובה למטה כתבתי לפני שזאת הופיעה....

 

[dorit73]

אין לך שום מושג על הויתורים שעשיתי

בחיים כדי לטפל בבעיה שגרמה לפרצי האלימות של הבן שלי. למזלי, הצלחתי לשקם את חיי וגם את חיי הבן שלי והמשפחה כולה. וכשאני אומרת "הכל" אני מתכוונת הכל. (חוץ מלהגיע לירח, למרות שתיאורטית, אני לא רחוקה משם).

 

[galitkm]

ניסית להוציא אותו מהמסגרת

ולטפל בו מחוץ למסגרת, בבית? למשל בתכנית טיפול ביתית? או להפסיק לגמרי את המסגרת+הטיפולים? אני שואלת כי אני באמת מתעניינת ולא כדי למתוח ביקורת. אם זה מידע אישי מידי בשבילכם את כמובן לא חייבת לשתף. אני פשוט מכירה משפחה עם ילד אוטיסט שהיתה לו גם בעיית אלימות והתקפי זעם קשים ובלתי נשלטים, שום טיפול שניסו לא עזר וכיום מצבו השתפר והתקפי הזעם והאלימות נעלמו כמעט לגמרי כשהוציאו אותו מהמסגרת+כל הטיפולים וההורים דואגים לו ומלמדים אותו בבית בעצמם ומטפלים בו בגישת חינוך חופשית בסגנון "כבד את ילדך".

 

[dorit73]

לא, כי זה לא היה רלוונטי

הבעיה לא היתה במסגרת, המסגרת היתה מעולה, מכילה ותומכת. הבעיה היתה אחרת, ואני לא יכולה לפרט כי זה אישי מדי. מי שמכיר את הסיפור ,מכיר.

 

[lavendula]

בכל מקרה, כמה משפחות יכולות לקחת על עצמן

חינוך ביתי? לרוב זה לא מעשי.

 

[tamarus1]

חינוך ביתי לא פותר הפרעות פסיכיאטריות

הוא רק גורם להתפרצותם בצורה אחרת

 

[galitkm]

את כותבת את זה מתוך נסיון

שיש לך עם חינוך ביתי או מתוך הכרות אישית עם משפחות שמחנכות בבית? כי אני שוקלת ברצינות אפשרות למעבר בעתיד לגישת חינוך כזאת. אשמח אם תפרטי יותר איך הגעת למסקנות הנ"ל. בנוגע להפרעות פסיכיאטריות, עד כמה שידוע לי, למרות שאני לא מבינה גדולה בתחום הפרעות הנפש, לא ניתן לפתור הפרעות פסיכיאטריות בשום דרך. גם תרופות לא פותרות הפרעות פסיכיאטריות, הן רק מטפלות בסימפטומים ואמורות להקל על חייו של המטופל. כנ"ל יכולות להיות דרכים אלטרנטיביות. כהתרופות לא מהוות הקלה מוצלחת לבעיה, ולפעמים אפילו מזיק ופוגע באיכות החיים של האוטיסט. שווה לדעתי לחפש דרכים אחרות. מי שטוב לו עם תרופות פסיכיאטריות ומרגיש שהן פותרות לו את הבעיות הפסיכיאטריות שלו, הרי אין לו צורך לחפש אלטרנטיבות.

 

[galitkm]

כהתרופות=כשהתרופות

 

[tamarus1]

אי אפשר לשכנע אנשים דתיים

מי שחושב שהאלטרנטיבות כן פותרות הפרעות פסיכיאטריות ולא משאירות סימנים שלא ניתן לחזות מראש הוא פשוט אדם דתי. ברור שכאשר משאירים ילד בבית ונותנים לו לעשות מה שהוא רוצה אף אחד לא יתלונן,. אבל מה יקרה ביום שיהיה יותר גדול ואי אפשר יהיה להחזיק אותו בבית?

 

[חצי כוס המלאה]

אף אחד לא יתלונן ומה עם האמא שתשתגע ובסוף

תצטרך טיפול בעצמה?,כי לילד בבית לא נפטרו הבעיות הפסכיאטריות שנלוות ללקות,נו מספיק לענות על זה.

 

[arana1]

ברור שחינוך ביתי לא מתאים לכל אחד ואחת

אבל נכון העירה מי שהעירה שפסילה גורפת שלו לא מסתדרת בדיוק עם ההערות של הפוסלת לאחרים על כך שהם לא ראו וניסו הכל ולכן אין ערך לדברים שהם כותבים לתחושתי חינוך ביתי לא יתאים להורים סמכותיים ונוקשים שמאמינים בהיררכיה ברורה ובתפישות חברתיות מקובעות במקרה כזה הוא באמת יציף בדיוק את אותם בעיות שיש בבית הספר בבית חינוך ביתי יתאים למי שמסוגל להפנות קשב לא ליניארי כתשומת לב שתעודד לימוד עצמי,הדדי ושיתופי הורה גם לא צריך לדעת הכל היום יש מקורות ואפשרויות,בעיקר ברשת אבל לא רק, שלא היו בעבר שיכולים לקחת ילדים עד לתואר שני ויותר מבלי שהם יצטרכו להשתלב בחברה שלא מתאימה ונעימה להם מה שעשוי לפנות להם יותר זמן לחיפוש אחר חברה שמתאימה להם יותר וגם יחסוך להם את צריבתם כמנודים ושונים וחריגים אין טעם להפריד את הבעיות הפסיכיאטריות מהלקות התנהגויות מטורפות זה תגובה על תנאי חיים בלתי אפשריים אם התנאים משתנים ההתנהגויות נעלמות והתנאים לא ישתנו כל עוד הילד נתפש כלקוי

 

[tamarus1]

כהרגלך אתה מסלף מה שכותבים כדי שיתאים לך

לא כתבתי שחינוך ביתי לא מתאים לכולם, יש כאלה שכן. כתבתי שהוא לא פותר בעיות פסיכיאטריות. מי שחשוב שהפרעות פסיכיאטריות הן רק תוצאה של סביבה לא מתאימה רק גורם נזק לאלה שכן צריכים את הטיפול.

 

[arana1]

כתבת גם כתבת

האמירה שלפיה חינוך ביתי פשוט גורם לבעיות פסיכיאטריות להתפרץ בצורה אחרת שולל את תוקפו ויעילותו לחלוטין ותמיד הרבה יותר קל להאשים אחרים מאשר לקחת אחריות על המילים ומשמעותן אולי אפשר לנסות לבדוק פעם את ההשפעה של העובדה הזאת על חריפות ותדירות הופעת ה"בעיות הפסיכיאטריות" לדעתי אין הגדרה הגיונית,הגונה,שעומדת גם במבחן מדעי,אתי ,מוסרי ואנושי ל"בעיה פסיכיאטרית" אין גבול מוגדר בין בעייה קיומית לבעייה פסיכיאטרית וטוב שכך הפרעות הן לא רק תוצאה של הסביבה אבל ללא ספק לסביבה יש השפעה מאוד מהותית על עוצמתה ומשכה של ההפרעה עצם המילה "הפרעה" מניחה ,גם, התערבות חיצונית מזיקה טיפול שלא לקוח בחשבון את השפעת הסביבה הוא טיפול רע שמנציח בעיות פסיכולוג או פסיכיאטר טוב אמור לדעת את זה ככל שהמדע מתפתח כך עולה ההכרה במשקל הרב שיש לקשרי הגומלין עם הסביבה וזה הגיוני כי בשורש הזהות של חברה ואדם מפותח יש הכרה ביופי וברגישות של האלמנט ההדדי

 

[abashel13]

והראיה מתחום הטיפול

היא שפסיכולוג קליני הרשאי לטפל ב"הפרעות נפש" אך אינו רופא ואינו רשאי לרשום תרופות יטפל בפציינט שלו ללא תרופות... גם ללא תרופות... או שמא נשלול גם את הפסיכולוגיה הקלינית ונאמר שטיפול פסיכולוגי אינו כלי לסיוע בהפרעות נפש? אז הנה לפחות עוד שיטה רשמית ומקובלת לטפל בהפרעות נפש ללא תרופות... שלא לדבר על בלי סוף שיטות פארארפואיות ואלטרנטיביות למיניהן שגם עליהן יש דיווחים כיעילות. אמנם המדע והמחקר המדעי נחשב כסמכות מובילה אך ההמון הנבער מצביע ברגליים ומחפש פתרונות שהמדע לא מכיר בהם כי הם לא בתחום התעניינותו ויתר על כן הן לא בתחום סמכותו. לעניין החינוך הביתי ככלי חינוכי וטיפולי מה שנקרא הום סקולינג הוא הרחבה של מושג המשפחה לא רק כתומכת גידול והתפתחות אלא כמוסד חינוכי/טיפולי לכל דבר וענין... אלה אשר בוחרים בהום סקולינג רושמים גם הם הצלחות. כל "הפרעות הנפש" למיניהן שאינן מטופלות ע"י תרופות מעידות על אוסף אפשרויות שכדאי לקחת גם אותן בחשבון. מנסיוני הלא רב באבחונים פסיכאטרים ראיתי כבר שגיאות לא קטנות בתחום הזה משום שעד שאובחן בני כאספרגר הוא אובחן ע"י פסיכאטרים מן השורה באבחנות שונות ומשונות כולל המלצות סותרות לטיפול תרופתי. הבחירה לא להשתמש בהמלצות אלה ולהיות בהום סקולינג במשך שנה וחצי ייצבה את מצבו אז, תרמה רבות לבטחונו, לדימוי העצמי שלו ואח"כ חזר לבי"ס במשנה מרץ אובחן כאספרגר, קיבל יחס שונה מהסביבה,(השנה התחיל חינוך יחידני) ומרמת הפרעה בלתי נסבלת לו ולסביבה בבי"ס ההפרעה הפכה להיות רגישות למיוחדות שלו. האם זה הצליח לנצח? לא ידוע. זה הצליח בינתיים... ועוד היד נטויה.

 

[arana1]

תבורך היד הטובה

 

[tamarus1]

יש הבדל בין טיפול תרופתי לטיפול נפשי

אני רק מאחלת לכם שאם יש הפרעת פסיכיאטרית היא לא תתפרץ לכם מאוחר יותר

 

[abashel13]

ואני מאחל לכולם

פריצת דרך מהמעגל הסגור לספירלת התפתחות יפהפיה...

 

[tamarus1]

גם אני מאחל את זה לכולם

כולל אלה שזקוקים לתרופות פסיכיאטריות לשם כך.

 

[tamarus1]

מאחלת

 

[אימא של את]