ג´נטלמנים

[.inbal]

מה?

הוא לא התחתן עם פעילה פמיניסטית בנישואין שוויוניים ותמך בזכות בחירה לנשים? אני מבלבלת אותו עם מישהו אחר או שזה תקופות שונות בחייו???

 

[.inbal]

מצאתי! ג´ון סטיוארט מיל, חבר פרלמנט

בריטי רדיקלי ופילוסוף. אחד הפוליטיקאים הראשונים שתמכו במאבקן של הנשים. קישורים: ג´ון סטיוארט מיל - ביוגרפיה ועיקרי עבודתו, מתוך אנציקלופדיה לפילוסופיה. על שיעבוד הנשים - מאמרו המפורסם של מיל. מתוך המאמר (1869): That the principle which regulates the existing social relations between the two sexes -- the legal subordination of one sex to the other -- is wrong itself, and now one of the chief hindrances to human improvement; and that it ought to be replaced by a principle of perfect equality, admitting no power or privilege on the one side, nor disability on the other.

 

[hypatia]

נשים, הזהרו מחברי פרלמנט ופילוסופים

ג´ון סטיוארט מיל, אכן נחשב כפילוסוף שחרג מהמסורת המכובדת ועטורת התהילה של הוגי דעות מיזוגניים. אולם בדיקה יסודית יותר של כתביו וחייו מגלה תמונה שונה לחלוטין: הסיבה שבשלה מיל סבור, שיש להעניק לנשים חינוך הזהה לזה המקבלים גברים ומעמד שווה בפני החוק, אינה משום שהן אמורות ליישם בפועל שיוויון זה, אלא משום שהמצב הנוכחי, לדעת מיל, הופך את הנשים לבעלות השפעה מזיקה על הגברים. לדבריו, העובדה כי בין בני זוג נשואים מתקיימים יחסי שליטה על פי החוק, מטפחת בגבר תכונות שליליות, כגון: עריצות, אנוכיות, הערצה עצמית והעדפת אינטרסים אישיים ללא התחשבות בכללי הצדק. ביוצאו מבית המשפחה אל התחום הציבורי, ממשיכות תכונות אלו להנחות את התנהגות הגבר, וגורמות לפגיעה בערכים המוסריים האמורים להנחות את החברה בכללותה. גם גברים אשר אינם נוהגים באורח עריץ וברוטלי ברעיותיהם, מדרדרים ונשחתים בעקבות המגע עימן. שכן בעקבות החינוך הניתן לנשים, הן מורגלות בראיית האינטרסים הצרים בלבד של משפחתן, ואינן מסוגלות לאמץ ראיה רחבה יותר של טובת הסדר החברתי, והשקפתן המוגבלת משפיעה על הגברים עימם הן חיות. "השוויון של אנשים נשואים בפני החוק… הוא האמצעי היחיד להפיכת החיים היומיומיים של האנושות… לביה"ס לטיפוח מוסרי," אומר מיל. נשים אינן אמורות, לדעת מיל, להשתמש כרצונן בידיעותיהן, יכולותיהן והאפשרויות שיפתחו בפניהן על ידי שינוי החוקים, לצורך התפתחותן האישית. "העיסוק הראשי של נשים", הוא קובע ב"מאמרים על נישואין וגירושין" (Essays on Marriage and Divorce), "צריך להיות ייפוי (to beautify) החיים: לטפח, עבור עצמה ואלו הסובבים אותה, את כל היכולות של הרוח, הנפש והגוף; את כל הכוחות של התענגות והכוחות של הענקת עונג; ולהפיץ יופי, אלגנטיות וחן בכל מקום." נשים אינן מוכשרות מטבען לעסוק במחשבה עיונית ולדון בהפשטות ובעקרונות כלליים, טוען מיל, ואם יקבלו חינוך הולם ויהיו בעלות כישורים מתאימים, הן לכל היותר, יוכלו לסייע לגבר ההוגה "לשמור את מחשבותיו בתוך הגבולות של הדברים האמיתיים, והעובדות הממשיות של הטבע." למרות שברמה העקרונית, לדבריו, נשים יכולות להצטיין באותם תחומים שגברים מצטיינים בהם, טבען המיוחד מפנה אותן להצטיינות בתחומים מסויימים בלבד. בעטיו של טבע זה, מאמין מיל, יבחרו הנשים ברוב-רובם של המקרים, שלא לנצל עד תום את שוויון הזכויות וההזדמנויות שינתן להן, ויעדיפו להשקיע את כשרונותיהן, מרצן וזמנן בתחום המעשי היומיומי, כלומר, בבן-זוג, ילדים ומשק בית. היחסים בין מיל לבת-זוגו, הפילוסופית הרייט טיילור (מיל), נדונו בהרחבה בספרות המחקר הפמיניסטי. הממצאים מעלים שהיחסים היו רחוקים מלהיות שיוויונים, ואחת הסברות היא, שרבים מהטקסטים עליהם חתום מיל, נכתבו למעשה על ידי טיילור. ניתן רק לתהות, כמה יצירות מפורסמות שהקנו תהילת עולם לשם היוצר החתום עליהם, נכתבו למעשה על ידי הנשים בחייו.

 

[עוד אחת]

אני באופן אישי, (ואני בת)

מקפידה בדרך-כלל להחזיק את הדלת פתוחה כשמישהו, לא משנה מה מינו, רוצה לבוא לדלת. ואני עושה את זה באופן טבעי.

 

[אמיר.]

תלוי במניע.

אם זה מתוך כבוד... למה שזה יחשב פסול ??? הבעיה היא שלך תדע.... גילוי נאות ------------- אני פותח דלתות לנשים ונותן להם לעבור לפני. הריני להצהיר שזה מתוך כבוד וראיתי עימי.

 

[הליאת האחרת]

נמס לי ואתנמס לך

באופן עקרוני נימוסים לא מפריעים לי. נהפוך הוא. נעים לי יותר לשהות בחברת אנשים מנומסים (כמה מחברי הטובים, אפילו, ניתן לומר שהם מנומסים ברמה זו או אחרת) פתיחת דלתות נתפסות בעיני כאקט של נימוס. אני מחייכת בנימוס למישהו שפותח בפני את הדלת, כמו שאני משתדלת לפתוח את הדלת למישהו מבוגר שעומד לידי. או לבוסים שלי (בזמן שהיו כאלה). ככלל, אני חושבת, אם המחווה הזו היא חלק מנימוס, זה יופי. אם מתלוות אליה התנהגויות נוספות (הצורך לשלם תמיד, הצורך לקבוע את מהלך הדברים, ושאר מריעין בישין) זה כבר עניין אחר. במקרה כזה, אני בדרך כלל משתדלת "להקדים" לדלת, כדי להבהיר נקודה. אם זה לא עוזר, סביר להניח שתשמע ממני בסופו של דבר את הסיוט של כל גבר: "אנחנו צריכים לדבר".