שני הסנט שלי - אזהרת חפירה.
מנקודת מבטי, כמי שרק בחודשים האחרונים החליטה להפסיק להתכחש.
יש הבדל באיזה גיל או שלב בחיים מגיעים להכרה הזו.
אני מאמינה שאם הייתי מגיעה למקום הזה בגיל צעיר יותר, הייתי מפתחת זעם בלתי נשלט ובלתי יתואר על העולם, אולי נכנסת לדיכאון, אולי היו עוצרים אותי על פריצה לאיזה לול תרנגולות.
אבל הגעתי לזה בגיל מאוחר יחסית. לא שלא אהבתי בעלי חיים לפני כן. היו לי שלל כינויים בנערותי, החל בצער בעלי חיים, או אמא תרזה של החיות, וכל מיני הברקות אחרות כדי להשתעשע על חשבוני בגלל שאספתי כל מיני כלבים וחתולים הביתה. אני עוד זוכרת שטיפלתי באמא וכמה גורי חתולים שמצאתי בארגז ליד המכולת במושב שלנו, במשך כמה ימים טובים מאחורי הבית עד שאמא שלי גילתה את זה (המשכתי לטפל בהם גם אחר כך), זה אחרי תקופה שכל הזמן הבאתי הביתה עוד בעלי חיים.
הפסקתי אז לאכול בשר או לשתות חלב?
לא. (האמת היא ששנתיים הפסקתי ואז חזרתי)
זה עשה אותי בן אדם רע?
לא.
ההורים שלי היו חקלאים ותמיד היו לנו בחצר תרנגולות, ברווזים וכל מיני בעלי כנף. ראיתי כילדה את אמא שלי מנקה עופות מנוצות, ולי זה נראה כמו משהו טבעי בזמנו.
יש לי באמת שלל סיפורים מגיל ההתבגרות והילדות שקשורים בבעלי חיים, חלקם צפו בחודשים האחרונים שוב פעם, דברים שנזכרתי בהם.
אנשים מתמודדים עם הדברים מכל מיני נקודות מבט.
רוב האנשים הנורמלים, כאלה שאפשר לדבר איתם בלי שיסתכלו עלייך כאילו את משוגעת מנרמלים את הטיעונים. גם אני עשיתי את זה. עם עצמי, כי אני לא זוכרת שנדרשתי לסוגייה הזו עם מישהו קרוב.
או שפשוט מתכחשים לזה,
או שמשכנעים את עצמם שיש כזה דבר שחיטה הומאנית, ובעצם הורגים את החיה ממש מהר, והיא לא מרגישה שום דבר חוץ מהשניה שתוקעים בה סכין וזהו.
אצלי זה חילחל בשלב מסויים, היה טריגר אחד שלא קשור לצמחונות או טבעונות בכלל (בלאקפיש), ומשם התחילה רכבת. אף אחד לא ישב ושכנע אותי.
אחר כך היה טריגר נוסף, לקוח שלנו שמגדל בחצר שלו בעלי חיים למאכל, והחליט לתת לי במתנה עוף שלם. כשהחזקתי בידיים שלי את הדבר הענקי הזה והסתכלתי עליו, היתה לי הרגשה נוראית, כי בבוקר הוא עוד היה בחיים.
זה כבר לא היה החלק הזה, שאין לו עיניים או ראש, שחתוך ומסודר יפה במגשית בסופר. זה היה בעל חיים.
התעשייה עושה הכל כדי להסתיר מהצרכן את מה שקורה באמת. וזה מתחיל מפס הייצור ועיצוב האריזה, וממשיך בפרסומות ובקמפיינים הממומנים במליונים כדי לשכנע אותך שחלב זה בריא ואת צריכה לצרוך שלושה מוצרים ביום, ושחזה עוף זה בריא, וכו׳ וכו׳.
הצרכן הממוצע בכלל לא בודק מה מכילים המוצרים שהוא קונה, למעט במקרים בהם יש הגבלת אלרגיה או לחץ דם או ווטאבר- ואלה סיבות המיטיבות עימו ולא עם המוצר שהוא צורך.
ולדעתי, בסופו של דבר, אם את רוצה לגרום לשינוי לפחות אצל חלק מהסביבה הקרובה שלך,
להאשים ולכעוס עליהם- יהיה לא נכון ולא אפקטיבי.
אני מאמינה שצריך לטפטף במנות קצובות, לא לאבד את קור הרוח, לחקור ולדעת על מה את מדברת.
הרי רוב מי שיתווכח איתך לטובת אכילת בשר לא יודע באמת מה הוא אוכל. הרי אנשים שיאכלו היום עגל שהתבוסס בחרא של עצמו, שתה אבקת חלב ואנטיביוטיקה- הם אלה שיתרעמו על שערה במרק באיזו מסעדה.
בסביבה הקרובה שלי, הצלחתי להשפיע על בן הזוג שלי, שלא חשבתי שיהיה סיכוי שבעולם שהוא יוותר על בשר- ולא אילצתי אותו, ואפילו לא התווכחתי איתו. הצעתי פשוט לא לאכול בשר בבית, ואמרתי לו שאם הוא רוצה לאכול בחוץ הוא יכול.
הוא בעצמו, אחרי ששלחתי לו כמה לינקים וראיתי איתו כמה סרטים- החליט לוותר על בשר מרצונו החופשי.
לא כל מי שיראה שחיטה יחליט מייד להפסיק לאכול בשר.
תבחרי למי את רוצה לספר ומה את רוצה לומר, וקחי בחשבון, שהצפה של תמונות זוועה והאשמות יביאו לתוצאה הפוכה ברוב המקרים.