בשבחי הסודיות

[דוד כפרי]

אין צורך בידע סודי לפגוע, מספיק

אימון טכני בסיסי - ואם אתה נותן לאדם אימון כזה, אצלך בדוג'ו, שבוע אחרי שבוע עד שהוא מגיע לרמה טובה, אז כן - יש לך אחריות על מה שנתת לו. זו לא אחריות חוקית פלילית, אלא מוסרית. המורה שלי הרחיק תלמיד שפגע באדם שתקף אותו מעבר להיגיון, כי חשש שאותו תלמיד יעשה כך שוב. להרחקה קדמו שיחות ארוכות עם אותו תלמיד, בהן ניסה המורה להבין מה בדיוק קרה ומה הסיכוי שזה יחזור. כשהשתכנע שהתלמיד עלול לעשות זאת שוב - ביקש ממנו להפסיק ללמוד אצלו. מורה לאמנויות לחימה נותן נשק לתלמידיו; מן הראוי שילמד גם הוראות בטיחות בשימוש בנשק, ומן הראוי שאם יבחין בתלמיד שמשחק בנשק (זוכר את "משחק איציק"?) - לא יאפשר לו להתקדם.

 

[רן גוגיטסו]

כדי לפצוע קשה ולהרוג לא צריך אימון

כלל. לגבי הפסקה האחרונה אין לי שום ויכוח איתך. מעבר לה, אני לא חושב שלמורה צריכה להיות אחריות פלילית משפטית על מעשיו של תלמידיו. ביהדות אפילו להורים לילדים האחריות פגה בגיל 13.

 

[דוד כפרי]

אבל הרי מדובר על תלמיד שלך.

כתבת: כדי לפצוע קשה ולהרוג לא צריך אימון כלל. אבל לא מדובר על אדם מהרחוב שאתה לא מכיר - מדובר על מישהו שלומד אצלך, שאתה מאמן אותו, רואה אותו, בוחן אותו ונותן לו כלים. האם לילד קטן תיתן לשחק עם סכין חדה? האם לאדם שאינך סומך עליו תיתן נשק טעון? בכל מקרה לא דיברתי על אחריות פלילית, אלא על אחריות מצפונית. עד כמה שאני יודע, בשום מקום בעולם אין אחריות פלילית למורים לאמנויות לחימה - ואילו היתה, היו נשארים מעט מאוד מורים.

 

[רן גוגיטסו]

אבל כבר כתבתי שלגבי הפסקה האחרונה

אני מסכים איתך: "מורה לאמנויות לחימה נותן נשק לתלמידיו; מן הראוי שילמד גם הוראות בטיחות בשימוש בנשק, ומן הראוי שאם יבחין בתלמיד שמשחק בנשק (זוכר את "משחק איציק"?) - לא יאפשר לו להתקדם" אבל אתה כתבת למעלה: "נניח שיש לך ידע איך להכין חומר נפץ ופצצה. נניח שנתת את הידע למישהו שהתשמש בו והרג אדם; מבחינה חוקית, סייעת לרצח. נכון שיכול היה להשיג את הידע באינטרנט, אבל הוא השיג אותו ממך. האחריות שלך." לזה אני עונה שאם אני לא נותן יחד עם הידע הנ"ל (נניח שאני מורה לכימיה והכנת חומר נפיץ הוא חלק מהסילבוס של הקורס) גם הוראות שימוש והוראות בטיחות, אז אני מורה חסר אחריות. אם אני מלמד מישהו שבא אלי ומסביר לי שהוא מעוניין בידע על מנת לפגוע באחרים, אז יש לי גם אחריות פלילית בתור אחד שסייע למעשה. רן.

 

[Yin]

כן, יש לי אחריות

רק שרוח הדברים שלי כיוונה למקום אחר. אני מדבר על משמעות של צבירת ידע מבלי להעביר אותו ולא על ההשלכות של של העברת ידע. נניח שאני מדריך בהנדסה קרבית ואני לא מלמד את החניכים (חיילים) את כל מה שאני יודע וגם לא השתמשתי בידע בפועל, אח"כ אני משתחרר והולך ללמוד קולנוע. הידע שהיה לי ולא למדתי אותו כאילו לא היה לי.

 

[דלית - delete]

אני לא חושב שזה אפשרי.

המוח האנושי לא מחווט כך, לידיעתי. אין לנו יכולת מידור מלאה של הידע המצוי ברשותנו - באופן זה או אחר, כל מידע שיש לנו משמש אותנו.

 

[דו קרב]

נניח שאתה מאמן במטווח.

ובא תלמיד שמשלם לך כדי שתלמד אותו לירות ולפגוע. אתה אחראי במקרה והוא יהרוג מישהו ?

 

[דלית - delete]

לא במדינתנו

מי שנתן לו נשק אחראי יותר, אך בסופו של דבר האחריות עליו. יש להבחין בין המקרים - מי שמגיע למטווח להתאמן בירי כבר קיבל תעודת יושר מהמשטרה - מישהו חיצוני כבר עשה את הסינון הראשוני כך שעליך לא מוטלת חובת הקפדה יתרה. בא"ל המצב מעט שונה שכן אין אף מסננת בין המורה לתלמיד, מלבד אתגרים אלו ואחרים שמורה עשוי להעמיד, וכן המסננת של הזמן.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif

 

[דו קרב]

הוא שאמרתי, זו בעיית מצפון ולא חוק.

 

[דוד כפרי]

המצפון יכול לפעמים להציק יותר מהחוק

לימדת מישהו להתגונן והוא השתמש בידע להתקיף, לא יפריע לך? אדם נפצע קשה/נהרג בגלל אדם שאתה אימנת אצלך בדוג'ו, לא יפריע לך?

 

[רן גוגיטסו]

ברור שכשאדם משתמש בידע לרעה אז

אתה בהחלט יכול להחליט להעיף אותו מהדוג'ו. ברור גם שאתה יכול לבחור את התלמידים שלך אם בזמן הקבלה, ואם אחרי תק' מסויימת בה אתה למדת להכיר את האיש. מכאן ועד להיותך אחראי על מעשיו לחלוטין (ואתה מדבר על אחריות פלילית משפטית) הדרך ארוכה לדעתי.

 

[דוד כפרי]

לא, אני לא מדבר על אחריות פלילית

ומשפטית, רק על אחריות מוסרית ומצפונית. כמו שכתבתי למעלה, אילו היתה אחריות משפטית ופלילית היו נשארים מעט מאוד מורים לאמנויות לחימה.

 

[דו קרב]

בוודאי שיפריע. אבל אני יודע שזה לא

נעשה בזדון (האימון). צריך למתוח קו בנקודה מסויימת. מורה לנהיגה שמעביר טסט, והנהג הצעיר הורג אח"כ משפחה שלמה. חייל שמקבל נשק ויורה בו אח"כ ולא בצבא. אלה דוגמאות לבעיית מצפון חמורה יותר. לימדתי לחימה תלמיד חוליגן ? או לימדתי להתגונן וטעיתי בטיפוס ? במקרה הראשון אין לי מצפון. (אני פשוט איש רע). במקרה השני המצפון יציק לי אבל יש לי מה לטעון לזכותי. (כלפי עצמי). הרי זה כל ההבדל בין מורה כפי שאני רואה אותו, לבין חלטוריסט שהנסיון בהבחנת אופיו של התלמיד ממנו והלאה. אבל קבל אתגר חדש. אתה מלמד תלמיד ואתה לא שקט לגביו. בידיים שלך, נניח שיש לך שליטה על הידע שלו, אבל מצד שני אתה לא מספק את הסחורה, אתה מכניס לחבילה רק חלק מהסחורה ששילם עבורה. מצד שני אם לא תסכים ללמד אותו, הוא ימצא משהוא שכן מוכן. איך המצפון עובד כאן ? איפה הקו ?

 

[דוד כפרי]

נכון שאין שחור ולבן (זה מה שעושה את

החיים מעניינים...

), ונכון שהשאלה היא איפה למתוח את הקו. במקרה שלי השאלה מאוד רלוונטית כי חלק מהנוער איתו אני עובד מוגדר מראש כאלים. במקרה של תלמיד שמגיע ללמוד טאי-צ'י בקבוצה רגילה, אני מניח שהוא לא יישאר אם מה שהוא מחפש זה איך להילחם, אבל (להבדיל) הנוער איתו אני עובד מגיע אלי לשיעורי רשות (זה התנאי שלי, אין חובה), ואני מלמד אמנות לחימה. הדרך שלי לפתור את הבעיה היא להגדיר מה שאני עושה איתם לא כאמנות לחימה אלא כהמ"ל - הכנה למצבי לחץ; ותחת הגדרה זו אני שם דגש על טכניקות הגנתיות ועל פיתוח סבלנות וריכוז, לא על לימוד טכניקות לחימה. זאב פירט מאוד יפה את ההיגיון שמאחורי דרך הפעולה שלי; התוספת הרלוונטית במקרה שלי היא קשתות, כלי מדהים ללימוד שליטה עצמית. אבל גם כאשר לא מדובר בי, אם מגיע לדוג'ו תלמיד אלים יש דרכים להעסיק אותו בחומר רלוונטי בלי לתת לו יותר מדי חומר התקפי; ויש גם דרכים לבנות אצל אדם גישה נכונה, או לפחות לבדוק מה הגישה שלו ואז להחליט אם אני רוצה אותו כתלמיד או לא.

 

[דו קרב]

יפה, הגדרת הלימוד עובדת לטובתך,

או לטובת מצפונך, אבל אתה בוודאי מסכים שאלו תנאי שטח ספציפיים. וזה שלא תרצה כתלמיד ? עד כמה תייסר את עצמך אם כתגובה לסלוקו הוא יכה מכות נמרצות אחד חיובי שנשאר אצלך ? אין לזה סוף. אתה צריך להיות שלם עם עצמך, לדבוק באני מאמין שלך. אני מאמין בך, אז לך יש בעייה להאמין בעצמך ? אה כן, מי שלא עושה לא טועה.

 

[דוד כפרי]

תנאי שטח ספציפיים

נכון, אלה באמת לא תנאים של דוג'ו - אבל גם בדוג'ו יש דרכים לטפל בתלמידים בעייתיים, ודיברנו על זה לא מעט. כמו שאמרת מי שלא עושה לא טועה, אבל אפשר להשתדל לטעות כמה שפחות, ואם טעית - לתקן. שוב, הענין מצפוני ולא חוקי, וככזה הוא גם ענין פרטי - אני מניח שלי יש תלמידים שאחר לא היה מלמד, ולהיפך.

 

[דו קרב]

העיקר שתעשה את שלחותך במצפון שקט.

 

[איתןגלזר]

לי צורם שאת התלמיד המופרע מרחיקים

לא חוכמה ללמד את מי שקל ללמד ואת מי שמתמסר ללימוד ללא בעיות. במיוחד כשעוסקים בחינוך חשוב לקדם את החוליה הכי חלשה והחוליה הזאת תמיד תהיה הכי אלימה, הכי זקוקה לתשומת לב והכי הרסנית לקבוצה. ילד כזה שהוא חוליה חלשה, זה בדיוק הזמן להציל אותו, לא להטיס אותו החוצה שיתברבר בשבילי החיים שישקמו אותו כבר סוהרים בכלא X . אח שלי לימד, בהתנדבות, לפני שנים, קבוצה מעורבת של בנים ובנות בגיל 10 בערך, שהיו בעלי קשיים חברתיים והתנהגותיים והיו זקוקים לחיזוק בתחום לימודי מסוים. חלק מהבנים דרשו תשומת לב מטורפת, והבנות היו מתוסכלות מכך מכיוון שהן לא קודמו ביחס ישר למוטיבציה שלהן והרבה אנרגיה הוקדשה לבנים. בשורה התחתונה ההתלבטות היתה אם להעיף את הבנים הבעייתיים או להשאיר אותם בקבוצה(בכל מקרה היה בלתי אפשרי לפצל את הקבוצה). הוא העדיף להשאיר אותם כדי לקדם אותם, כתוצאה מזה כל הבנות פרשו בבת אחת, הן לא היו מסוגלות לסבול יותר. אח שלי מאד נפגע מהחלטת הבנות(שהיתה בעצם החלטה של הורי הבנות), אני גרסתי אז שההחלטה להתעקש על השארות הבנים היתה חשובה כי הם היו החוליה החלשה בקבוצה, וזאת היתה הזדמנות נדירה לחזק אותם.

 

[דו קרב]

זה לא פשוט, יש כל כך הרבה טעונים

לכאן או לכאן. אני אומר משהוא לא פופולארי אבל משהוא שלמדתי במשך השנים. אם לא טוב לראש, כל הגוף סובל. המסקנה שלי היא שלא לכולם מתאימה אותה דרך, מכל מיני סיבות. איך אמרו החכמים. אל תדון את חברך עד שתהיה במקומו. לדעתי, חשוב שהמורה יהיה מרוצה, שלם ומאמין בדרכו. שליחות צריכה לבא מתוך רצון או צורך אגואיסטי ולא מתוך מה שנכון לעשות. אבל זו רק דעתי.