בשבחי הסודיות
יש ומגיע תלמיד, בחלק מן האסכולות, לשטחי ידע שנחשבים "סודיים". אמונים על המחשבה המערבית, אנו נוטים לראות את המקור לסודיות בתחומים המסחריים. במקרים אחרים יש המפרשים את הסודיות כ"הגבלת גישה לדברים מסוכנים". שני המקרים דומים הם - מתוך רצון לבעלות ולבלעדיות על ידע (בין אם הרצון מסחרי או מתוך הגנה על החברה בתוכה אנו פועלים) ישנה הגבלה בגישה לתחומי ידע אלו. גישה זו רואה את הידע כהיררכיה, בה הידע הנחות פתוח יותר ואילו הידע הגבוה מסווג יותר. זוהי כמובן גישה שיש לה מקבילות מתחומים שונים בחיינו ולכן כביכול יוצאת מחוזקת מהשוואות לתחומים אחרים. אולם, לעתים מקור הסודיות אינו רצון לבלעדיות. לעתים הסודיות היא פשוט כלי לתלמיד, שהמורה נותן בידו, על מנת להעצים את יכולתו ולרכז את כוונתו. כשאנו שומרים על תרגול בסוד, ולא הופכים אותו לנושא לשיחת חולין מסביב לשולחן, אנו יכולים לרכז אנרגיות בתרגול, ולהיות ממוקדים הרבה יותר. ישנם דוגמאות רבות לכך. המורה המשתמש בשיטה זו יודע שהידע אינו היררכי-ליניארי, אלא הוליסטי-מעגלי. כל פלג המרכיב את תחום הידע מהווה בעצם חתך נאמן לתחום הידע כולו, ושיפור בפלג הזה יביא לשדרוג ומצוינות בכל תחום הידע. מרובים הסיפורים על המורים שזימנו תלמידים שונים בזמנים שונים, ולכל אחד הראו רכיב סודי אחר בשיטה, בו הם צריכים להתמקד. ניתן להניח שלפחות חלק מאותם מורים הכירו את המנגנונים המניעים את נפש האדם, והתחומים ה"סודיים" היו מבחינתם בעצם אבני קפיצה לאותם תלמידים בדרכם למצוינות. כמתרגלים עלינו למעט לדבר על התרגול, בוודאי שלא בשיחת חולין, להצניע את יכולתנו ולנצור את עיקרי התרגול בגופינו וליבנו, לא בפינו. חשבו להבין שהמנגנון הנפשי הכרוך בסודיות עלול להתקשר לתחום הכיתתיות – "לי יש משהו שלשני אין", ולשרש את הגישה הזו. זאב
יש ומגיע תלמיד, בחלק מן האסכולות, לשטחי ידע שנחשבים "סודיים". אמונים על המחשבה המערבית, אנו נוטים לראות את המקור לסודיות בתחומים המסחריים. במקרים אחרים יש המפרשים את הסודיות כ"הגבלת גישה לדברים מסוכנים". שני המקרים דומים הם - מתוך רצון לבעלות ולבלעדיות על ידע (בין אם הרצון מסחרי או מתוך הגנה על החברה בתוכה אנו פועלים) ישנה הגבלה בגישה לתחומי ידע אלו. גישה זו רואה את הידע כהיררכיה, בה הידע הנחות פתוח יותר ואילו הידע הגבוה מסווג יותר. זוהי כמובן גישה שיש לה מקבילות מתחומים שונים בחיינו ולכן כביכול יוצאת מחוזקת מהשוואות לתחומים אחרים. אולם, לעתים מקור הסודיות אינו רצון לבלעדיות. לעתים הסודיות היא פשוט כלי לתלמיד, שהמורה נותן בידו, על מנת להעצים את יכולתו ולרכז את כוונתו. כשאנו שומרים על תרגול בסוד, ולא הופכים אותו לנושא לשיחת חולין מסביב לשולחן, אנו יכולים לרכז אנרגיות בתרגול, ולהיות ממוקדים הרבה יותר. ישנם דוגמאות רבות לכך. המורה המשתמש בשיטה זו יודע שהידע אינו היררכי-ליניארי, אלא הוליסטי-מעגלי. כל פלג המרכיב את תחום הידע מהווה בעצם חתך נאמן לתחום הידע כולו, ושיפור בפלג הזה יביא לשדרוג ומצוינות בכל תחום הידע. מרובים הסיפורים על המורים שזימנו תלמידים שונים בזמנים שונים, ולכל אחד הראו רכיב סודי אחר בשיטה, בו הם צריכים להתמקד. ניתן להניח שלפחות חלק מאותם מורים הכירו את המנגנונים המניעים את נפש האדם, והתחומים ה"סודיים" היו מבחינתם בעצם אבני קפיצה לאותם תלמידים בדרכם למצוינות. כמתרגלים עלינו למעט לדבר על התרגול, בוודאי שלא בשיחת חולין, להצניע את יכולתנו ולנצור את עיקרי התרגול בגופינו וליבנו, לא בפינו. חשבו להבין שהמנגנון הנפשי הכרוך בסודיות עלול להתקשר לתחום הכיתתיות – "לי יש משהו שלשני אין", ולשרש את הגישה הזו. זאב
