ברירת המחדל שלי
"נמאס לי להיות ברירת המחדל שלך" כך הוא אמר לי היום... וייתכן מאוד שיש צדק בדבריו
האם יכול להיות שאני מפספסת בגדול מחפשת רחוק את מה שנמצא כאן מתחת לפנס וממסמסת אהבה גדולה רק בגלל שהיא זמינה כל כך? האם הידיעה שהוא תמיד בסביבה, מחכה, נענה לכל רצון שלי הופכת את אהבתו לקלת ערך בעיניי? הוא יקר לי, טוב לנו יחד, אני נהנית לבלות במחיצתו אך אינני יכולה להציע לו את אותו עומק רגשות שהוא מציע לי בשתי ידיו. בימים "טובים" הוא מוכן להסתפק במעט שלי בימים אחרים, כמו היום, הוא מואס בסידור הלא סימטרי הזה (ובצדק...) האם אני צריכה לבחור גם בשבילו?.... דולה
"נמאס לי להיות ברירת המחדל שלך" כך הוא אמר לי היום... וייתכן מאוד שיש צדק בדבריו