סליחה שאני מתערב, אבל יש לי מה לומר
בכל אופן, קראתי כל מיני תגובות מהשירשור ויש לי משהו להגיד על כל מה שקרה פה: לפי דעתי, אין סיבה להעלב אם היא לא סיפרה (למרות שאני יכול להבין את מי שנעלב), כי אחרי הכל לא מדובר פה במשהו אישי. זה לא שהיא החילטה על דעת עצמה לא לספר. אמרו לה לא לספר. גם שאתה במפגש כזה (נראה לי שהייתי במשהו דומה, אז שבן הכניס אותנו בהיכל נוקיה) אתה לא תמיד פועל כפי שאתה מתכנן. כי כפי כבר אמרו פה - היה לחץ, וכשיש לחץ חלק מהדברים שתיכנו לא תמיד הולכים. אני בטוח שאם הייתה יכולה, היא הייתה מתקשרת, אבל כשהיא נמצאת במצב כזה, לא תמיד מה שהיא רצתה שיקרה קורה. אני זוכר שגם אני פגשתי פעם מישהי שנורא הערצתי (לא משנה עכשיו מי ואיפה), וידעתי שאני הולך לפגוש אותה, תכננתי כל הזמן מה לומר לה. אבל ברגע שפגשתי אותה, חלק מזה שכחתי ובכלל אמרתי לה דברים אחרים ממה שרציתי לומר. למה? בדיוק כפי שעניתי קודם, כי הייתי בלחץ, התרגשתי, ואז ההיגיון הישר לא עבד ממש... אני כמעט בטוח, שאחרי המפגש היא חשבה למה היא לא דיברה איתו/איתה על כך או כך, וכו'... אבל היא הבינה שהיא לא ממש שלטה בזה באותו הרגע, לא היה לה זמן לחשוב, והיא הייתה צריכה לפעול כמה שיותר מהר. לפי דעתי, אי אפשר לבוא אליה בטענות. אני בעיקרון יכול להבין את מי שנעלבה, כי אם אני הייתי שם את עצמי בסיטואציה הזאת הייתי נעלב, אבל ההבדל הוא - שלי יש עכשיו זמן לחשוב (כמו לכן). לה, לא היה את הזמן לחשוב ולעשות חשבונות (מה שלכן יש עכשיו), לכן זה לא פייר לשים אותה במצב כזה. כי גם לה יש עכשיו את הזמן לחשוב, והיא לא מרגישה נעים, כי כפי שהיא מציגה את זה, אתן דיברתן כאילו היא הייתה לבד עם השחקנים למשך 3 שעות והיה לה זמן לעשות חשבונות. מקוה שהבנתן, וכמובן שאיני רוצה לפגוע פה באף אחת כי אני יכול להבין את שני הצדדים.