על קצה המזלג....
המלה "סלה" נזכרת בתנ"ך 74 פעמים מהן שלוש פעמים בפרק ג' של ספר חבקוק ו- 71 פעמים ב-ל"ט פרקים בספר תהלים. למרות ריבוי זה לא נתברר פירושה וכבר עסקו רבים בניסיונות לעמוד על טיבה ומשמעותה של מלה זו. מרביתם של הפירושים והתרגומים הקדומים רואים את המלה "סלה" כחלק אורגני של הטכסט המזמורי ומפרשים מלה זו כ- נצח, לנצח, לעולם. רוזנברג ב"אוצר השמות" סובר ש"סלה" הוא סימן לשומעים או למנגנים להגביה הקול, בדומה לפועל "סלו לרוכב בערבות" כלומר: סלסלו לרוכב בערבות. ויש אף מפרשים: סלסלו והרימו קולכם ביה שמו, בעת שאתם מזכירים את שמו. כנגד המפרשים "סלה" כסימן להרמת הקול בשירה או בנגינה עומדת קבוצת מפרשים הסבורים כי "סלה" מורה על הנמכת הקול או הפסקה. פירוש חדש, עושה נסיון לפרש את המילה "סלה" בצורה שונה. דומה, שאפשר לפרש את המלה כסילוק, חיסול, כעין: לכלות או להשבית. מטבע הלשון "כל מילה בסלה" נובע מהעדפת הפירוש הראשון...