מדברים על פסיכולוגיה?
אדם היא חיה מצחיקה. לא מונוגמית, אבל גם לא פוליגמית. אנחנו יכולים "לגדול" לכיוונים שונים, בהתאם למטען הגנטי שלנו ולאינטראקציה עם הסביבה. אבל החינוך דוחף את הזכרים לפוליגמיה ואת הנקבות למונוגמיה. אבל זה יוצר מצב בעייתי, כי קשה להסכים על מודל שיהיה טוב לכולם. מה הפתרון? לעודד פעילות שמעודדת התקשרות בגברים לצד עידוד פעילות שמעודדת חופש ועצמאות בקרב נשים. כך, גברים יוכלו ליהנות יותר מערב רומנטי וחיבוקים (אגב, חיבוק זה דבר נהדר מבחינת התגובה ההורמונלית); הנשים, לעומת זאת, יוכלו ליהנות ממצבים שמעלים "אדרנלין" (יותר נכון להגיד נוראפינפרין). כלומר, תקשורת והבנה הם בהחלט הבסיס, אבל כמו שבניין הוא לא רק הרצפה, צריך לבנות עוד. וחלק מהבניה הזאת היא שינוי מעמד האישה ומעמד הגבר. לצערי, החברה הדתית לא מעודדת את השינויים האלה.
נ.ב. מחקרים הראו שניגודים לא נמשכים, אלה עם כן אנחנו מדברים על מגנטים. דווקא הדמיון בין בני הזוג מחזק את קשר שלהם בצורה משמעותית.