אסנת
הכתבה הזו מציגה לא מעט שטויות:
כילדים חלמנו כולנו על חתונה גדולה ומפוארת, אולם רחב ידיים מואר באור זרקורים מהבהב. אורחים רבים, כולם מחייכים ושמחים. בחירי ליבנו, יפים ומוצלחים שיהיו לנו האוזן הקשבת ברגעים הטובים כמו הקשים, שיעניקו ויתנו לנו את ליבם ואת כל כולם, העיקר שנהיה מאושרים.
איזה ילד חולם על חתונה? ילדים חולמים על הרפתקאות, על משחקים, על כיף. הם לא חולמים על יום החתונה שלהם...
דבר זה נובע מטעות יסודית המצוייה בנפש האדם. האדם מרגע היוולדו תופס את העולם מזווית ראייתו ומתפיסת עולמו הצרה והאגואיסטית. כבר כילדים רכים נדמה לנו שהכל מגיע לנו ושהכל שייך לנו.
למה החרדים לא מרגישים שהיהדות שייכת רק ואך ורק להם?
אך למרות שהילד הולך וגדל ומתחיל להיות יותר ויותר עצמאי, הוא כבר התרגל לדרוש ולדרוש. שוב, סממן שמאפיין חרדים.
בדורות קודמים, להורים היה ביטחון בריא בעצמם ובהורותם, לעומת זאת, בימינו ההורים כ"כ חסרי ביטחון בכל הנוגע להורותם ולדרך החינוך הנכונה, עד כדי בלבול ילדיהם ויצירת קומדיית טעויות ובסופה כאוס מתמשך.
עוד שטות. אמנם יש זוגות שההורות פוגעת להם בזוגיות, אבל אין קשר מובהק בינהם. לרוב ההורות אינה זו שמובילה לגירושין - אם כבר, הורות מאיטה עד כדי עוצרת גירושין.
וזאת כמובן תודות לפסיכולוגיה המודרנית השמה את הילד במרכז הבית (עפ"י עשרת הדיברות אמורים לכבד את ההורים ולא נאמר דבר על כיבוד גורף של הילדים) שהפכה את כולנו לפסיכים, ובלבלה אפילו את הפסיכולוגים בעצמם.
סופסוף משהו שאני מסכים איתו. שיטות החינוך המודרניות הן דפוקות מהיסוד.
מצד שני זה לא ששיטת החינוך החרדית ככך נכונה ונורמלית. לטאטא בעיות מתחת לשטיח (העיקר שלא ידעו) וקידוש הבורות הן בהחלט לא אמות חינוך נורמליות.
בשלב הזה נמאס לי לקרוא כי לא ממש הבנתי איך כל השטויות האלה קשורות לגירושין.