גודל הציפיה, כגודל האכזבה.
לירן היה אמור לבוא לאסוף אותי מהעבודה היום ולבלות איתי את כל הערב, דברנו על כך עוד מאתמול ומאוד חיכיתי לזה. יחד עם זאת עלה בי החשש שהוא יאכזב ויבטל ברגע האחרון ןלמעשה כך באמת קרה. סיימתי לעבוד ב-20:15 וראיתי 2 שיחות שלא נענו ממנו, חזרתי אליו. הוא אמר לי שהוא נכנס להתקלח ושהוא כבר יבוא לאסוף אותי מביתי. טוב, הגעתי הביתה הוא מתקשר אלי. אומר לי:"בריטני אני רוצה להגיד לך משהו..." (כבר היתה לי תחושה רעה) "אפשר להגיד לך???" עניתי "כן." הוא אמר:"מואודחששתי להתקשר אליך ולא ידעתי מה להגיד כי אני מפחד שעוד פעם תגידי לי שאני סתם שקרן שמחפש תירוצים... אבל בדיוק שבאתי לעלות למכונית ולצאת אליך אחי הגדול התקשר וביקש שאבוא אליו, הוא עבר דירה ורוצה שאני אעזור לו לסדר אותה. אמרתי לו שקבעתי כבר משהו להיום בערב, ורק אם תהיה לי אפשרות לדחות מה שקבעתי אבוא אליו. ממש לא נעים לי ממנו, כי הוא דיבר אלי כאילו 'אני עושה לו טובה' והוא כאילו בברוגזים איתי עכשיו." אמרתי לו:"לירן, תעשה מה שאתה רוצה, תחבר את סדר העדיפויות שלך." לירן אמר לי:"אני רוצה להיות איתך אבל לא נעים לי מאחי, כבר כמה ימים הוא מבקש ממני גם להביא לו את האוטו וכל הזמן יוצא שאני דוחה אותו והוא אמר לי שהוא מרגיש שאני מתחמק ממנו וואלה מזה לא נעים לי." (אני זכרתי שיצאנו פעם אחת וראיתי את אחיו הגדול, והיה תכנון שלירן ישאיל לו את המכונית שלו ויסע במכונית של האבא כי לאחיו הגדול אין מכונית, הוא בן 37, גרוש והיה גר אצל אבא שלו. שמתי לב שיש קשר מאוד מיוחד בין לירן ובין אחים שלו, שהוא מאוד קשור למשפחה שלו. יש המון התחשבות בינהם, ויתורים ויחס מאוד מתחשב וחם). אמרתי ללירן:" אמרתי לך תחליט אתה מה חשוב לך יותר........." לירן אמר לי:"תפסיקי, כפרה עלייך בריט, את יודעת שאת חשובה לי אבל אני מפגר אחי ביקש ממני כבר מאתמול ושכחתי מזה אני כל היום חיכיתי רק לך, לראות אותך ותאמיני לי שאני רוצה לראות אותך פי 9 ממה שאת רוצה לראות אותי!" אמרתי לו (כמעט בבכי) "לך אליו ותשכח ממני!!!!" אז הוא אמר"בבקשה בריט, אל תעשי לי את זה. לא נעים לי ממנו ומימך." אז אמרתי לו:"ולפגוע בי כן נעים לך? אתה יכול להגיד לו שתבוא אליו מחר שכבר קבעת משהו אחר, שלא ראית אותי מלא זמן והבטחת שתהיה איתי היום." הוא אמר "אני יודע, אבל אחי כועס עלי עכשיו ואם אני אדחה את זה למחר אחרי הצהריים שהוא מסיים לעבוד אני אתקע אצלו. את לא יודעת כמה אני מתחרט שבכלל עניתי לו לטלפון!!! ואם נסתכסך זה כתם לכל החיים, זה לא סתם חבר, זה אח שלי זה קשר שהוא לתמיד. זה כמו שההורים שלך יבקשו מימך לא להגיע הביתה ב-3 בלילה ואת תקשיבי להם כי לא נעים לך מהם ואת מכבדת אותם, אז זה אותו דבר." אמרתי לו:"לירן, זה לא מעניין אותי. תבוא עכשיו! נווו אני מחכה לך!!!!!!!!" לירן ממש התחנן ואמר לי שמחר הוא לא יוצא מהבית ומחכה עד שאני מסיימת לעבוד שנהיה ביחד. אבל התעקשתי שאם הוא לא בא אז ביי לתמיד. אמרתי לו שאני לא מאושרת איתו, שהקשר הזה נהיה נאחס יותר מיום ליום ושזה ממש פיגור שיש לי חבר ואנחנו בקושי מתראים. (כל השבוע האחרון נפגשנו רק פעמיים) לירן אמר שגם לו הקשר התחיל להיות לא נעים, הוא אמר לי שאם כ"כ רע לי אז אולי באמת עדיף שאני אמצא מישהו שיעשה אותי מאושרת. אמרתי לו"אתה רוצה שאני אעלם לך מהחיים?" הוא ענה:"לא. אבל אני גם לא רוצה שתסבלי איתי. אני מרגיש שלא במתכוון אני גורם לך סבל. את סובלת וכואב לי שלא טוב לך." אמרתי לו:"אולי אני מגזימה, אולי אני רגישה מידי...." הוא אמר:"את לא מגזימה, אני מבין אותך, אני בא ומתחנן אליך. נראה לך שאם לא הייתי רוצה אותך הייתי ככה מתחנן???" הוא אמר שאח שלו בממתינה, בסוף החלטתי להניח לו. אמרתי "טוב לירן, תלך אליו. אם תרצה שנפגש אז דבר איתי מחר." הוא אמר שמחר הוא מבטיח לי שכל היום הוא יהיה איתי. אחרי השיחה ממש בכיתי, לא מכעס, הבנתי אותו אבל מאוד התבאסתי. לירן ציפה ממני להתחשב ולהגיד לו "טוב, מאמי אז לא נורא נפגש מחר." אבל לי כבר נמאס היה להיות כזאת מבינה, כזאת מתפשרת, לא הייתי מוכנה לוותר על מקומי בחייו, בסוף ויתרתי. אני לא יודעת מה יש לי מלירן, נראה לי שאני באמת אוהבת אותו, אחרת לא הייתי מגיבה ככה ומתאכזבת ככה.....אני לא יכולה להתכחש לאמת, אני אוהבת אותו ונראה לי שגם הוא אוהב אותי, כי אם הוא לא היה רוצה אותי הוא בכלל לא היה מתקשר וטורח להסביר לי, או שהיה נפרד ממני בעצמו. אבל הוא לא... הוא מההתחלה היה כנה איתי ואמר לי שהוא לא סובל ת'עיק בה אנו גרים (זו עיר יבשה וקטנה ללא מקומות בילוי) הוא בעצם גר כאן מגיל 15 מאז גירושי הוריו, הנשמה שלו נמצאת בירושלים, העיר בה נולד, בפסגת זאב, הוא צריך אוויר. ובגלל זה הוא דיבר איתי מההתחלה על מעבר לירושלים, בערב שהכרנו לראשונה הוא אמר לי"בריט זה מאלוהים שהכרנו, בדיוק היו לי תכנונים לעבור לירושלים, אבל אם הכרתי אותך אז כנראה הגורל זה שאני צריך להשאר פה." והוא כל הזמן דיבר על זה שהוא רוצה שנעבור ביחד לירושלים, ואני תמיד הייתי נלחצת מזה כי בכל זאת אנחנו לא מכירים הרבה זמן. ואמרתי לו "לירן אם בסוף תעדיף לעבור לירושלים אני אבין את זה. מי אני בכלל שתשאר כאן בשבילי?" אז הוא אמר"מה פתאום! אם בשביל להיות איתך אצטרך להשאר פה, אני אשאר! אני התאהבתי בך מהרגע רהאשון שראיתי אותך ואני לא אוותר עלייך לעולם." ועכשיו לירן לא עובד, משעמם לו והוא מבואס, אז בגלל זה יוצא שהוא הרבה בירושלים, אין לו חברים בעיר בה אנחנו גרים, כל החברי ילדות שלו זה בירושלים, אבא שלו ואחיו הגדולים.... נרגעתי קצת משיחת הטלפון הדרמטית הזאת..ונכון אני באמת לא מאושרת, אבל אני בוחרת להאמין ללירן, להאמין ולא לוותר עליו. להיות סובלנית, לחכות שיגיע הטוב.......
ונדבר ונהנה