אי אפשר במחי החלטה...
לפצח את הפחד. אני מניח שהוא "רכש" אותו בעמל רב במהלך 42 שנה ושנה וחצי לא מספיקה על מנת להחליף את חברו הטוב ביותר עד היום (הפחד) - באשה לחצנית. לא פשוט להפרד מחבר כל כך קרוב שהוכיח את עצמו (מבחינתו) כל כך הרבה פעמים. זה מחייב רצף כלשהו של אירועים שיסייעו בידיו להטמיע את העובדה שהיא מישהו שהוא יכול לסמוך עליו. אחרי הכל, לא לחינם הבחור שמר על רווקותו עד גיל 42... יש בו אי אמון בסיסי בנשים ובזוגיות. הלחץ שהוא נתון אליו, רשימת הציפיות והמטלות שמונחות לפתחו רק מעצימות את החששות שלו. הפתרון היחיד שאני יכול להעלות על דעתי הוא שהיא צריכה להמעיט בדרישות. לתת לקשר להתפתח בנינוחות. לתת לו את הזמן להסתגל ולהפתח אליה. אלא שנראה לי שהיא כל כך ממוקדת וכל כך לחוצה שהיא רק מקשה עליו. מנקודת הראות שלו, היא "מאיימת" עליו באהבה. היא מהלכת עליו איימים. היא מטילה עליו מורא. לא מניחה לו ולו לרגע קט....חתונה, אהבה, יחסים, משפחה, ילדים, שינויים, התחייבויות....יש פער עצום בין מערכת יחסים של שני אנשים צעירים שכל הזמן שלהם לפניהם על מנת להתפתח לתוך הקשר - לבין ה"טרור" והלחצים הבלתי נגמרים שהוא חווה איתה. אם לא משנה לה מי נמצא לידה וכל מטרתה היא להביא ילדים - שתעזוב אותו לנפשו. שתמצא מישהו אחר שיזריע אותה. מישהו אחר שיכול גם להתחייב לילד כלכלית.