בנאליות

[אמאו3]

בנאליות

ככול שהילדים שלי גדלים ואני עוברת איתם מערכות חינוך (בינתיים רק גנים פרטיים גיל 3 להזכירכם) אנ נתקלת יותר ויותר בבנאליות של המחשבה של הגננות (בלי להעליב מישהי) איך אפשר ללמד ילדים על עננים וחורף כשנותנים להם נייר גזור בסימבול של ענן כמצע לציור או סימבול של טיפה? איך אפשר ללמד על חצבים ע"י הדבקה וציור שבלונה של גבעול חצב? איפה היצירתיות? איפה העבודה עם החושים, החוויה? ולא חסרות עוד ועוד דוגמאות. איך הנסיון שלכם? אני מעריכה שזה רק יחריף עם השנים. עוברות לי הרבה מחשבות על אפשרות לעזוב את כל הענין של קריירה ועבודה ולחנך אותם מהבית. קשה.

 

[zimes]

אנחנו בבית...

אם את מתלבטת ברצינות, את יכולה להכנס גם לפורום חינוך ביתי וחלופי (728), או לאתר הקהילתי של באופן טבעי. שם תוכלי לשוחח עם אנשים שמחנכים מהבית, ולראות איך זה "מבפנים".

 

[א אוהל]

אני מניחה שזה היתרון של החיים בכפר

הם לומדים על הטבע - בטבע. לפחות פעם בשבוע הגן של בתי (שנתיים ו-5) יוצא לטייל ברחבי המושבה. הם ראו חצבים כשהיו, הסתכלו על השמיים וראו אם הם בהירים או מעוננים ואיזה עננים יש, טיילו בפרדס (הבת שלי השבוע אומרת לי: "אמא, תפוח לא צומח בפרדס!"), ראו חרקים ו"נמלה חרוצה", אספו אצטרובלים, הנביטו קטניות ועוד. גם אם את לא מוציאה את ילדיך מהגן ונשארת איתם בבית, את לא חייבת לסמוך רק על מה שמלמדים אותם שם (ורצוי שלא) - אחרי הצהריים ובסופי שבוע קחי אותם לראות צמחים רלוונטיים לעונה, תסתכלו ביחד בשמים, תצאו החוצה בגשם ותקפצו בשלוליות, ואפשר גם לקרוא ביחד ספרים רלוונטיים ("המטריה הגדולה של אבא") ולשיר שירי גשם ורוח עם תנועות ידיים מתאימות ולרקוד. מה שעושה לכם כייף.

 

[חנה גונן]

אצלנו יש חצר

עם עצים ושיחים כך שהם נימצאים במגע עם איזשהוא טבע שמתבטא בליקוט איצטרובלים,מחטים ופרחים יבשים שנפלו לחול מהעצים,אני משתדלת להסביר להם בפירוט על הפירות והירקות שגדלים בשדה ומביאים להם גם פרחים שיראו,זה שזה לא מספיק זה נכון,התירוץ היחיד שאני יכולה לתת הוא שעושים כמה שאפשר במיסגרת הקיים. שלך חנה גונן

 

[נעה גל]

אני אמנם לא חיה בעיר וגם לא בכפר

אלא בישוב קהילתי, אבל הילדים שלי מתחנכים במסגרות קיבוציות (הבן בגן והילדה בבית הספר) ממגון סיבות, אחת מהן היא ההתייחסות לטבע כחלק מהחיים. יציאה יומיומית לטיולים בין 1/2 שעה- שעה, הכרה של הסביבה עם העונות המשתנות, פגישה עם מגוון בע"ח ומגוון מקצועות (בטיולים מגיעים לרפת, למוסך, למגרש הכדורגל, למרכולית, לחדר אוכל). וגם בתוך הגן יש המון פעילות שקשורה לטבע עם טבע - הנבטות, גידול חלזונות, איסוף זרעים/עלים, פירות והכל. בקיצור, מה שאני מנסה להגיד שלא מגיעים לחינוך ביתי רק בגלל אי-חשיפה לטבע (בנאליות היא דווקא סיבה טובה, אבל, מהניסיון שלי היא לא בהכרח מייצגת את כל המערכת). ולפעמים מוצאים גם בתוך העיר (במקום שאי אפשר לצאת לטיול בדר"כ) גננות שמכניסות פנימה את הטבע (זה כנראה תלוי בעיקר בתחומי הענין של הגננת), אבל אם לא מוצאים אפשר לפנות למסגרות אחרות, כמו שאני עשיתי (לקיבוץ או למושב קרוב), רק צריך לבדוק שזו אכן האג'נדה של המקום. החסרון של המסגרות האלה, בדר"כ, הוא שהן רחוקות מהבית. אבל אי אפשר הכל, נכון

.

 

[Kalla]

אפשרי גם בעיר. בני הבכור היה

בגן פרטי בעיר עם שטח ירוק ענק ועם פינת חי גדולה וכל שבוע יותר מפעם אחת הם יצאו לשוטט ולחקור בסביבה (גם מחוץ לשטח הגן), לחפש תופעות טבע מעניינות, לעקוב אחרי התנהגותם של חרקים ובעלי חיים שונים, לראות צורות מעניינות של עלים, פרחים, צמחים וכו'. נכון, שאולי זה בגלל שזה היה בחלק העליון של חיפה שעדיין נותרו בו חתיכות טבע לא נגועות ובגלל שעלות הגן הייתה גבוהה מאוד (ובתוכה נכללו עוד צ'ופרים רבים שאין בגנים אחרים), אך עדיין זה לא בלתי אפשרי.

 

[נעה גל]

וזה גם בגלל שהגננת הסכימה לקחת

אחריות ולהוציא את הילדים מחוץ לגן (אם אני לא טועה אין ביטוח לילדים בעיר שיוצאים מחוץ לגן) וזה דבר מאוד מאוד נדיר בימנו.

 

[Kalla]

אני כבר לא ממש זוכרת

אך זה היה גן יוצא דופן בתחומים רבים ויכול להיות שכן שילמנו איזושהי תוספת ביטוחית. פשוט באמת כבר לא זוכרת. רק לשם דוגמא, הייתה בשטח הגן גם בריכה אמיתית (לא קטנה כזאת שיש בחלק מהגנים, אלא ממש בריכה גדולה ועמוקה שמתאימה גם לשחיית מבוגרים) ובחודשים החמים הילדים בהחלט התרחצו בה ואף עברו קורסי שחייה. כל יום בשבוע היה חוג אחר שהיה כלול בתשלום לגן וכו'. זה היה גן עם שטח ענקי, עם מתקנים ומשחקים רבים כמו בגינות ציבוריות ויותר. פשוט חלום שבני בילה בו שנתיים מאושרות של טרום חובה וחובה. יש בי צער מסוים על כך שכנראה לא נוכל להרשות לעצמנו מבחינה כלכלית לשלוח לשם גם את הקטנים.

 

[irisgh]

גם בעיר אפשר באמת,

טוב, אתן עוזרות לי להעריך את הגן הנוכחי של יניבי. הם אכן עשו טיול לראות חצב. וטיול אחר לאסוף עלי שלכת (שאח"כ הדביקו אותם), וכד'. וכבר באותו יום הוא זיהה חצב ברחוב. להבדיל, הם למדו על נחליאלי משיר ותמונה, ובאותו יום יניבי הצביע בגאווה על ציפור - 'נחליאלי. את רואה את הסינר שלו?' ואכן ראיתי את הסינר של העורב הענקי

כמו שאני זוכרת מימי, הם מנביטים זרעי שעועית. יש להם בגן פקעות (בטטה וכד') ששמו במים, ויצאו להם שורשים. הם זורעים בגינה בחוץ (וזה גורם לי אושר רב!) זרעי גזר ומלפפון. שותלים שתילי פרחים. כל ארבעה ילדים על ערוגה. וכל זה, בשכונת וילות בעיר הגדולה. ולא, אין שם בריכה. אבל שכה"ל הוא כאילו יש שם ג'קוזי לכל ילד

 

[מפה לאוזן]

החצב פורח

הקיץ בורח הסתו אורח זו אחת הסיבות שבחרנו בגן קיבוצי. לא ויתרנו על הטיול בטבע שמהווה חלק מסדר היום הקבוע של הילדים. שם מטיילים גם בחורף ובגשם כשמטפטף עם מגפיים ומטריות. אז כך נפגשים עם החצב, הטיפות והחלזונות. אבל- גם אם מקבל את החוויה החושית והכיפית האמיתית בגן, וגם לולא היה זוכה לה בגן, אין ספק שאנו ההורים מספקים לו את זה. עכשיו זה בתוספת למה שמקבל בגן, אולי בעתיד הגן לא יספק את זה ואז זה יהיה איתנו בלבד. אני מרגישה שאין אני צריכה לעזוב את מקום עבודתי כדי לספק לו חוויות כאלו. ואני בהחלט יכולה "למלא" את בני גם כאמא עובדת. אם אין לך עבודה אליה תתגעגעי, אם אין לך כוח לחוות עם בנך לאחר שעות העבודה... אולי הרעיון של להשאר בבית הוא רעיון טוב. אצלנו אין זה כך.

 

[אמאו3]

גן

אנחנו עושים איתם המון פעילויות אחרי הצהריים בבית ובחוץ. אמהות אחרות חושבות שאני אפילו יותר מדי משקיעה בהם. אז זו לא הבעיה. גם לא חסרים לי רעיונות לפעילויות. עם כל הרצון הטוב אני לא אוכל לעזוב את העבודה. גם מבחינה כלכלית אבל גם מהבחינה שאני עצמאית ואני מאד אוהבת את העבודה שלי וזקוקה להפריה שלי ממנה. החלטתי לחפש להם מסגרת חלופית. לעומת הרצון לשמור להם על השגרה עכשיו שנולדה להם אחות, התכנים בן ובתוספת (וזה העיקר) של דברים שסיפרתי פה על הגננת וההתנהגות שלה, הכריעו את הכף לכיוון הזה. מישהי מכירה גנים טובים מומלצים בהרצליה לגילאי 3?

 

[נעה גל]

אמאו3

כמדיניות, אנחנו לא ממליצים כאן בפורום על גנים ספציפיים לכן לא נוכל לעזור בענין זה

. אני מנצלת את ההודעה הזו כדי להוסיף משהו שכחתי להגיד בהודעה הקודמת שלי - אולי זה ישמע קיצוני אבל למי שהחינוך חשוב כדאי לבחור מקום מגורים לפי האפשרויות המוצעות בתחום החינוך בסביבה והאם הן עונות לציפיות שלכם. רוב האנשים לא עושים זאת, וחבל (לדעתי, כמובן).

 

[אמאו3]

את נוגעת בנקודה מאד חשובה

ובאמת אנחנו עוסקים בזמן האחרון בסיורים במקומות שונים כדי להחליט לאן אנחנו עוברים. בעדיפות מושבים או ישובים קהילתיים. אשמח אם תוכלנה לחלוק חוויות מהישובים שאתן גרות לעזור לנו להחליט. מדובר באזור השרון/פרדס חנה או לחילופין עד גבול לוד/רמלה

 

[מפה לאוזן]

לא נשמע לי קיצוני כלל ובהחלט מבטא

את הגישה שלי. אנחנו כבר 4 שנים עומדים לפני קניית בית. אנחנו לא אוהבים את העיר בה אנו גרים. מוסדות החינוך בהחלט מהוים שיקול מהותי בבחירת הישוב/העיר בה נחליט לגור. עד כאן באופן תאורטי, באופן מעשי, אני לא מצליחה לגבש לי את הנתונים ולהסיק מסקנות. אני שואלת בין חברות שגרות בערים שונות על גני הילדים ובתי הספר וכולן "נשבעות" לי שהגנים והמורות של ילדיהן הם "הכי הכי הכי..". מעבר לכך, אני באמת לא יודעת מה עוד יש לעשות בכדי לגלות איפה יש מוסדות חינוך טובים. כרגע, הפשרה שלי היא ללכת על עיר מאחר והיא מספיק גדולה ויכולה לספק הרבה אופציות בחירה. זוהי פשרה כי אני מעדיפה לחיות בישוב קטן על פני עיר. יש הצעות?

 

[אפרתש]

עבודת מחקר והקשבה ביקורתית

לשאול חברות מעבר ל"הגן של הילד שלי נפלא". לנדנד. כאילו את מראיינת את הגננת. הקשבה ביקורתית - כשהחברה מספרת איזה עבודות נפלאות הם עשו (משפט שעבורי הוא פעמון אזהרה), נסי להקשיב מה היא והילד מספרים בדיוק, וגם לראות את העבודות. האם נראה לך שזה משהו שהמטפלות עשו והילד תרם תרומה סמלית (כמו ששמעתי שזה המצב במקומות מסוימים). האם הילד נהנה מהעבודות, או מדובר במשהו שהוא "כרטיס ביקור של הגננת" והילד מרגיש שהוא תחת לחץ? כשהיא אומרת שהוא "השתלב נפלא בגן", תמשיכי לשאול אותה. יש הורים שב"השתלב נפלא" מתכוונים שהוא רכש לו חברים. יש כאלה שמתכוונים שהוא אוהב את הגננת. ויש כאלה שמתכוונים שהוא כבר יודע את כל מה שהגננת מלמדת. לגבי מיקום מגורים - אני בעד עיר גדולה, מהסיבה שאת ציינת, אבל קרוב למקום קטן. לא בלב העיר. אולי תבחרי בחינוך קיבוצי, למשל.

 

[נעה גל]

לא נעים לי להגיד, ויסלחו לי (ארוך)

החברות שלי (ואני מאוד אוהבת אותן) - אין להסתמך באופן בלעדי על דעה של הורים לגבי מסגרת שהילד שלהם מתחנך בה. כולנו (אבל כולנו) בעלי דיסוננס קשה לגבי המסגרות שאנו שולחים אליהם את ילדנו. אנחנו *לא מסוגלים* לראות דברים שמתרחשים במקום. חוסר היכולת שלנו לראות נובעת משתי סיבות: א. אנחנו לא נמצאים מספיק זמן במסגרת ורוב ההתרשמות שלנו נעשית על סמך בוקר, אחה"צ, אירועים בגן ושיחות לא מעמיקות עם הצוות. ב. הדיסוננס שאותו הזכרתי. כל עוד אנחנו לא מרגישים שהילד שלנו נפגע בצורה קשה (בין אם נפשית, פיזית או כל דבר אחר) אנחנו נוטים "להחליק". אנחנו שומעים את מבחוץ את הגננת מדברת לא יפה לילד ואנחנו אומרים "טוב, הוא בטח השתולל" או "זה לא הילד שלי" ואולי אפילו נסערים לרגע אבל, לא חושבים על כך אח"כ (זו כמובן, סתם דוגמא - יש אלף כאלו). רוב ההורים יהיו מסוגלים לומר מה באמת הם חושבים על המסגרת רק כשנה-שנתיים אחרי שהילד לא נמצא בה. לכן, ברוב המקרים הורים יהיו מרוצים מהמסגרת אליה הם שולחים את הילד שלהם. דרך אגב, הדבר הוכח באופן אמפירי. ערכו מחקר (אם אני לא טועה בניו זילנד, אבל אני לא מתחייבת) שבו נתנו לכמה מאות הורים ולאנשי מקצוע לדרג את הגן של הילדים שלהם לפי כלי מסוים (ECERS למי שמכירה, שנבדק ונמצא אמין במקומות רבים בעולם). הכלי מאוד מקיף וכולל כל תחום שאתם יכולים לחשוב עליו, מהפנלים של הרצפה ועד היחס והשפה שהצוות מראה. באמת, חוברת שמנה שצריך לקדיש זמן למלא אותה. הציונים בכלי נעים בין 1 ועד 7. ציוני 6-7 הם גבוהים מאוד ורק גן שעומד בסטנדרטים מאוד מאוד גבוהים בכל התחומים יכול לקבל ציונים כאלה (רק לשם השוואה, כשאני ערכתי הערכה עם הכלי הזה לגן שנחשב מצוין הוא קיבל ציון של 4.5). התוצאות היו כאלה - הורים משכילים נותנים לגן של הילדים שלהם ציונים הנעים בין 5-6. הורים פחות משכילים נותנים ציונים של 6-7. כל זה טוב ויפה ולא עומד בפני עצמו. כאנשי מקצוע העריכו את הגן עם אותו כלי היו גנים שקיבלו הערכות ממש נמוכות (3 ואפילו 2) ועדין ההורים היו מרוצים עד הגג. ההסברים לפערים בתוצאות הם מגוונים - הורים כמובן, פחות מיומנים בהסתכלות על גן ועל התנהגות צוות ויש להם פחות ידע התפתחותי מה צריך להיות בגן ומה לא ביחס לאנשי מקצוע. סיבה נוספת שעלתה היא ה"דיסוננס הקוגניטיבי" שעובד שעות נוספות. במסגרת הלימודים אני נכנסת יום בשבוע לגן לתצפיות והדרכה של צוות. שנה שעברה בקשתי להכנס לתצפיות לגן של הבן שלי. המדריכה שלי אמרה לי (ואני מודה לה על כך בכל ליבי) שלא כדאי שאני אעשה את הטעות הזו. עדיף שאני אמשיך לראות את הגן של הבן שלי כגן טוב מאשר שאני אדע באמת מה קורה שם. ואתם לא יודעים כמה זה נכון! בכל מקרה, אם לחזור (סוף סוף) להודעה המקורית - אז אני מסכימה עם אפרתש, צריך לעשות עבודת מחקר. מעבר להקשבה לחברים צריך לבקר בגנים ובתי ספר (זו עבודת פרך). ומפה לאוזן - אני הגעתי למסקנה הפוכה ממך. אני בורחת מהעיר. כרגע אני גרה כאמור בישוב קהילתי, וגם מכאן אני מתכוונת לברוח. אני חושבת שחינוך הוא יותר ממערכת החינוך במקום. אם אני רוצה לחנך טבע - אני גם צריכה לחיות במקום שהטבע נגיש. ואני אוהבת ירוק בעיניים, ציוץ ציפורים וקרקור צפרדעים באוזניים ולא לעמוד בפקקים

 

[אמא של יובל ה]

נעה, אני מזדהה עם כל מלה שלך

אני בתהליך של חיפוש גן ליובל (שנתיים ותשעה חודשים). אנחנו ביקרנו כבר במספר גנים, והיות ואנחנו לא בתחילת שנת הלימודים אני רואה את הגן נטו ללא הצגות. המצב הוא שהדברים שאני רואה מאד מקשים על בחירת הגן. אני רואה דברים שאין לי ספק שלו האמהות (ההורים) היו יודעים את המתרחש בגן, הדעה שלהם היתה משתנה.

 

[אפרתש]

אפרופו חצב,פאדיחה ...

איזה יום כשהבאתי את נגה לגן, כמה ילדים ישבו ועסקו בפלסטלינה. אחת הגננות ישבה איתם - אצלם אחת הגננות יושבת עם הילדים, ועושה מה שהם עושים - מציירת, מפסלת. בכל אופן, אמרתי לנגה "תראי, דינה עושה דקל!". זה היה חצב ... (אפשר לראות את הפלוס שבדבר - היא לא מעמידה רף שהילדים לא יכולים לעבור אותו

). (ובמקרה שהגננת הנפלאה הזאת מזהה את עצמה כאן - חוץ מזה שהיא לא כלכך יודעת לפסל, היא בן אדם מקסים).

 

[נעה גל]

../images/Emo6.gif

 

[ליאת +]

../images/Emo3.gifלא למדת כלום מהפורום?

את לא יודעת שאת צריכה להגיד לה: "דינה, איזה יופי, את משתמשת בהרבה פלסטלינה ירוקה, ואני רואה שגם הדבקת כדורים קטנים" כל תגובה אחרת יכולה לגרום לה לתסכול ולעצור את היצירתיות הטבעית שלה