בנאליות

[נעה גל]

גדול!

 

[אפרתש]

../images/Emo13.gif

 

[לאה_מ]

../images/Emo6.gif

 

[נדיה של הארבעה]

אהה../images/Emo6.gif בדיוק!

 

[אפרתש]

אנחנו אנתרופוסופים מאושרים ../images/Emo140.gif

הם בדיוק שמים את הדגש על החוויותיות לעומת למידה. אין דפי עבודה על הסתיו, יוצאים לטיול ואוספים עלים וכל מה שהם מוצאים. לכבוד החורף הודיעו לנו להביא לגן נעלי בית ומגפים. נעלי בית כדי שיהיה נעים בגן, מגפים כדי לקפוץ בשלוליות. כי זה מה שילדים צריכים לעשות בסתיו - לקפוץ לשלוליות, להתלהב מול חלזונות שיוצאים מהקונכיה, להזהיר את הנמלים שתיכף יורד גשם. גם אני מאד לא אוהבת את דפי העבודה הכלכך מכוונים האלה. מגיל צעיר מכניסים להם תבניות. העובדה שכל הילדים העירונים מציירים אותו בית עם גג אדום ושני חלונות... אני לא בעד חינוך ביתי, כי זה לא מתאים לא לי ולא לילדותי. נסי למצוא מסגרת טובה לילדייך, חוגי העשרה (ברוח הנכונה! חוגי טבע, למשל, לא עוד חוג מחשבים). טיילי איתם כשאת יכולה. אם אפשר (אני עוד לא יודעת, כי אין לי נסיום מתאים) לעזור לפתוח את הראש. להגיד "נכון שהגננת/מורה אמרה ככה, אבל יש עוד אפשרויות...".

 

[אמאו3]

אפרתש איפה אפשר לברר על גנים

אנתרופוסופים?

 

[אפרתש]

www.antro.co.il

 

[נעה גל]

ואם הייתי אומרת לך שיש גן של ש"ס

ששם דגש על טבע וכו', גם אז היית מתעניינת? אני מציעה לקרוא חומר על הגישה והפילוסופיה האנתרופוסופית, שהיא יותר מרק גישה "חינוכית" בלבד אלא ממש דרך חיים (ובזה מתחיל ונגמר הדמיון שלה לגני ש"ס. מבחינת תכנים הם כמובן, שונים לחלוטין), לפני שבודקים את הגנים.

 

[אפרתש]

יש כמה סוגים של גנים אנתרופוסופים

הגן שלנו מוגדר "ברוח האנתרופוסופיה". הכוונה שהם "לא פנאטים". יודעים שבבתים יש טלויזיה ומחשב, לא פוסלים שום פעילות שהם יודעים שהילדים עושים בבית, גם אם הם לא עושים את זה בגן (למשל - אם בתי מספרת שהיא מדביקה מדבקות, משהו שלא עושים בגן). אני יודעת שיש גנים שכן מצפים ליותר התאמה של כל המשפחה לחיים אנתרופוסופים. יש לי עוד דוגמאות לדרגות "פנאטיות", אבל עדיף פשוט לבקר בגנים הפוטנציאלים מבחינת מיקום, ולברר. ונעה - כמובן שאת צודקת, צריך לבדוק המכלול לפני שמחליטים.

 

[נעה גל]

מענין, שחשבתי בכיוון ההפוך

לא בהתאמה של הבית לגן אלא, שהגן יתאים לרוח של הבית

. תראי, אני לא יכולה להגיד שאני מכירה ממש טוב את הפילוסופיה האנתרופוסופית. לא בקרתי בגנים לא כאלה ש"ברוח" ולא כאלה ש"במהות". כך שהמידע שיש לי הוא מעדות שמיעה וקריאה. אם אני זוכרת נכון, גם הילדים של חתולה נמצאים במסגרות אנתרופוסופית (אני צודקת?) ויוצא לי לקרוא פה ושם תיאורים שלכן את הגנים. התיאורים שלכם מקסימים ואין ספק שזה מה שאתן רואות ואלה הם ההדגשים שלכם. אבל, אני גם מסתובבת בחברה של אנשי מקצוע ואני שומעת תיאורים אחרים. הכוונה ב"אחרים" היא לא במובן הרע של המילה, אלא ההדגשים הם אחרים. אני שומעת שבגישה האתנרופוסופית (ושוב, הכל משמיעה תקנו אותי אם אני טועה) לא מתייחסים לעבר (אפילו אם הוא רק היה אתמול) אלא להווה ולעתיד. שמעתי שיש בגישה התנגדות עקרונית ללמוד קריאה בגיל צעיר גם אם הילד מביע התעניינות (כלומר, לא תמיד יש זרימה) ועוד כל מיני דברים מהסוג זה. אני לא יודעת מה שרד מכל אלה בגנים בארץ, איזה הכשרות עוברות הגננות וכו'. והאמת היא, שאין לי שום דבר מיוחד נגד אנתרופוסופים דווקא (כאמור, אני לא באמת מכירה)ומה שאתן מתארות נשמע לי מקסים באמת ומתאים גם לי. אבל, יש לי איזו בעיה עקרונית עם מערכת חינוך ששמה את הגישה במרכז, במובן זה שיוצאת אנרגיה על שמירת המסגרת (וזה לא חשוב אם אלה אנתרופוסופים, מונטסורים, גן אומנות, טבע, מדעים, דו לשוני וכו'). את מבינה למה אני מתכוונת?

 

[אפרתש]

קצת תשובות

לא שמעתי על הקטע של אין התיחסות לעבר. ולא ברור לי למה הכוונה. אי לימוד קריאה - הם אכן לחלוטין לא מלמדים קריאה בגן. אבל כשנגה מזהה מלים אף אחד לא נוזף בה, ולא לקחו אותנו לשיחה להסביר לנו כמה שזה לא טוב. גם לא הולכים ומשבחים ומהללים אותה או אותנו. אומרים לה "נכון, זה מה שכתוב פה". וזו בערך גם התגובה שלנו. במכללת דוד ילין בירושלים יש מסלול לחינוך אנתרופוסופי, ככה שהגננים שלנו אקדמאים. לא יודעת אם יש מגמות דומות בבתי ספר אחרים לחינוך. הנושא של "שמירה על המסגרת" מעניין. אבל זה תלוי בגן עצמו ובגננת המסוימת. זה גם תלוי בשאר ההורים. כמו שבגן דתי השמירה על אורח חיים דתי היא מובנת מאליה וזורמת, זה לא ש"יוצאת אנרגיה על שמירת המסגרת הדתית". להתאים את הגן לרוח של הבית זה קשה, בכל זאת, עד כמה שאנחנו שתלטנים, לא נצליח לכופף גן שלם... אבל ברצינות - אצלנו זה די הולם את רוח הבית. אם, למשל, היינו הורים שנוהגים לשבת עם הילדה עם חוברות עבודה, לא היינו הולכים לגן הזה. מצד שני, אנחנו אכלנים כפייתים של שניצל תירס ונקניקיות. זו ההתנגשות הכי גדולה שלנו עם ערכי הגן. בצהרים היא אוכלת פסטה מקמח מלא, בערב מפשירים לה שניצל בצורת כוכב.

 

[נעה גל]

טוב, אוכל זה לא ממש ערכים ../images/Emo13.gif

[אולי בעצם, לנוכח הדיונים שיש לנו בשבועות האחרונים אוכל הוא דווקא כן ערך] את יודעת מה? - לקחתי על עצמי פרויקט. אני אלמד על האנתרופוסופים ואני אחזור אליך. ולפני שאני צוללת בחיפוש חומר, אני מאמינה שגן כן צריך להמשיך את הבית. נכון, אי אפשר שהוא ימשיך את הבית בהכל והוא גם לא צריך. אבל את הדברים העקרוניים הוא חייב, לדעתי להמשיך. לדוגמא, גם אם היה לי כאן מעבר לכביש גן מדהים של ש"ס עם גננת מדהימה, 10ילדים על 4 אנשי צוות, כל אביזר שרק אפשר לחשוב עליו - לא הייתי מכניסה את הילדים שלי לשם. לא בגלל שיש לי התנגדות עקרונית לדת אלא, זו פשוט לא הדרך שלי (נראה לי שגם את התכוונת לאותו דבר)

 

[אפרתש]

יופי, אני מחכה. [אייקון של מחכה]

 

[אמא שרון]

אוכל הוא מאוד ערכי, לפחות מצד

האנטרופוסופיה (לא בהכרח מצד הסועד). יש הרבה משמעות למה אתה אוכל, באיזה גיל, יש משמעות לשילובים של מזונות , המזון אורגני בלבד, ועוד כהנה וכהנה. ועקרונית אין עם זה בעיה. זה רק תלוי כמה אתה דתי עם העניין הזה.

 

[irisgh]

כמה דברים

כשגרתי בירושלים, היה ידוע, שהגנים ובתי הספר הטובים, הם אלו ש'נגועים' באיזו שהיא אידאולוגיה. יש שם צוות שאיכפתי מאוד, מעורב, והאידאלוגיה כנראה מחייה אותו, מגבשת, ונותנת משמעות לעשייה. היא גם כנראה מושכת אנשי מקצוע ברמה יותר גבוהה. שמעתי שם טובות על: הגן האנטרופוסופי בירושליים, הגן הרפורמי, ביה"ס היהודי-ערבי. לפעמים, אנשים בזרם כזה, טורחים הרבה יותר לחשוב על העשייה שלהם, מתוך המודעות התאורטית. אם תחשבי על זה, נועה, למשל סביר שאם אדם עובד בגן תוך כדי לימודים בתחום, הוא חושב יותר על מה קורה בגן, תחת ההמשגה הנלמדת אמנם, מאשר אדם אחר שעובד, ולא מדסקס / ממשיג / מעבד באופן מובנה. אני שמעתי טובות על הגישה האנטופוסופית (לא בארץ דווקא). אמת שהם מתנגדים ללמידה מובנית, תחרותית, בגיל צעיר. בעינהם, הדבר עשוי לחסום את ההתפתחות הטבעית בילדות. הם נגד הסברים מדעיים ארוכים, ובעד סדרי חיים. למשל, התשובה לשאלה - למה הולכים לישון, לא תהיה הסבר מדעי ארוך אודות מנגנונים ביולוגיים, אלא 'כי עכשיו ערב, ובערב הולכים לישון'. ואפשר להמחיש, כמו שרובינו עושות, שגם הנמלים ישנות וגם.. הדרך העיקרית ללמידה בגיל הרך, בעינהם, היא דרך חיקוי. במקום לאמר, 'עכשיו תסדרו את הגן', מתחילים לסדר, תוך שיר על סידור הגן. אם אני מבינה את מה שהם אומרים, אז להדגיש את האלמנט השכלתני בילדות, 'הורג' את הדמיון, היצירתיות, היכולת לחוות דרך החושים. (אני ממש לא מומחית בתחום. אבל ממה ששמעתי). ושזה, באופן טבעי, מתחיל להיות יותר מתאים בגילאים 5-7 , תלוי בילד. [יש כמובן אדוקים שיגידו רק 7]. אגב, גן שמתאים לבית, הוא לא בהכרח 'גן פשוט'. לכל גננת אישיות ונסיון. והן שונות ממני. בדיוק כפי שחברותי, בדרך גידול ילדיהן, שונות ממני. אני כרגע עם ילד ראשון בגן. אני חייבת להגיד שמכל הגנים של יניב אני לומדת המון (מהגן האחרון פחות כי אני פחות נמצאת שם). במובן זה, אם לדרך יש מה לתת, אני מוכנה ללמוד ממנה, גם אם זה לא כמו שהבית היה קודם. ביתי, משפחתי, הם דברים המתהווים עכשיו. ובשמחה אלמד מגן ודרך חינוך ששווה ללמוד מהם.

 

[אמאו3]

לא אכפת לי מה שם הגן אנטרופוסופי/

מונטסורי או כל דבר אחר. מה שחשוב שהוא יהיה ברוח שאני מאמינה שיש לחנך אותם וברוח הדברים שאני מחנכת אותם בבית. ככל שאני מסתובבת יותר בימים האחרונים ויושבת בגנים אני יותר מאוכזבת. אז אני מחפשת כל כיוון גם כדי לפקס לעצמי יותר מה אני מחפשת, על מה אני לא מוותרת ועל מה אני אצטרך לוותר. כי כידוע אני לא אקבל הכל. בגן שהם עכשיו כן מלמדים אותם אותיות ומספרים והם שולטים להפליא אבל אני לא בטוחה שאני מרוצה מזה.

 

[אפרתש]

יש הרבה גנים, ורובם הגדול לא מפורסם

באתר שרשמתי כאן בחופזה מוזכרים מעט מאד. אני מציעה לך לרשום מסר בכמה פורומים רלבנטים ,ולשאול. בדוד ילין בירושלים יש מגמה לחינוך אנתרופוסופי. אפשר אולי להרים טלפון ולשאול אותם. אני אשאל בגן, ואחזור אליך במסר אם תהיה להם המלצה איך לחפש.

 

[לאה_מ]

אני חושבת שקשה מאד להיות יצירתיים

בכל התחומים... אז יש גננת שעובדת עם הילדים בחומרים מגוונים, ויש כזו שעושה איתם הצגות, ויש כזו שיוצאת איתם לטייל, וכזו שמספרת להם סיפורים... וסביר להניח שכל התכונות יחד לא יתנקזו דוקא לאדם אחד. הגננת של אורי מאד יצירתית במה שנוגע לתנועה. הילדים עושים המון פעילויות תנועה מאד נחמדות בגן - גם "לבד" וגם בשילוב חומרים שונים. היא גם יצירתית בנושא חומרים, והם באמת עובדים ונוגעים בהמון סוגים של דברים (גואש, צבעי ידים, דבק, חימר, בצק משחק, בצק מאכל, בוץ, חול, אבנים, עלים, עלים יבשים, מקלות...). דוקא בנושא היצירה היא מאד שבלונית. אין לה את זה. ובאמת העבודות שהילדים עושים, בסופו של דבר, די דומות זו לזו, והיא גם עושה שימוש בשבלונות, שזה לא דבר אהוב עלי במיוחד. מצד שני, אני כל כל מרוצה מהדברים האחרים, שנושא היצירה לא נראה לי קריטי במיוחד. אני חושבת שכל גן, יצירתי ככל שיהיה, לא בא במקום חוויות בקונטקסט המשפחתי. הילדים שלי לא ילמדו על חצבים רק בגן. הם יטיילו גם איתנו ויראו חצבים בהר. הם לא ילמדו היסטוריה רק בבית הספר, ולא יחשפו לספרות בפעם הראשונה מחוץ לבית. ואני משערת, שבדברים שאני לא יצירתית בהם, טוב יהיה עם המסגרות שלהם ישלימו אותי

 

[She Dolphin]

../images/Emo45.gif

 

[נדיה של הארבעה]

בתי הייתה פעם יצירתית מאוד בציור

והיום היא רק מציירת "בית, דשא, שמים, שמש, ילדה, פרח".

באסה.