כמה דברים
כשגרתי בירושלים, היה ידוע, שהגנים ובתי הספר הטובים, הם אלו ש'נגועים' באיזו שהיא אידאולוגיה. יש שם צוות שאיכפתי מאוד, מעורב, והאידאלוגיה כנראה מחייה אותו, מגבשת, ונותנת משמעות לעשייה. היא גם כנראה מושכת אנשי מקצוע ברמה יותר גבוהה. שמעתי שם טובות על: הגן האנטרופוסופי בירושליים, הגן הרפורמי, ביה"ס היהודי-ערבי. לפעמים, אנשים בזרם כזה, טורחים הרבה יותר לחשוב על העשייה שלהם, מתוך המודעות התאורטית. אם תחשבי על זה, נועה, למשל סביר שאם אדם עובד בגן תוך כדי לימודים בתחום, הוא חושב יותר על מה קורה בגן, תחת ההמשגה הנלמדת אמנם, מאשר אדם אחר שעובד, ולא מדסקס / ממשיג / מעבד באופן מובנה. אני שמעתי טובות על הגישה האנטופוסופית (לא בארץ דווקא). אמת שהם מתנגדים ללמידה מובנית, תחרותית, בגיל צעיר. בעינהם, הדבר עשוי לחסום את ההתפתחות הטבעית בילדות. הם נגד הסברים מדעיים ארוכים, ובעד סדרי חיים. למשל, התשובה לשאלה - למה הולכים לישון, לא תהיה הסבר מדעי ארוך אודות מנגנונים ביולוגיים, אלא 'כי עכשיו ערב, ובערב הולכים לישון'. ואפשר להמחיש, כמו שרובינו עושות, שגם הנמלים ישנות וגם.. הדרך העיקרית ללמידה בגיל הרך, בעינהם, היא דרך חיקוי. במקום לאמר, 'עכשיו תסדרו את הגן', מתחילים לסדר, תוך שיר על סידור הגן. אם אני מבינה את מה שהם אומרים, אז להדגיש את האלמנט השכלתני בילדות, 'הורג' את הדמיון, היצירתיות, היכולת לחוות דרך החושים. (אני ממש לא מומחית בתחום. אבל ממה ששמעתי). ושזה, באופן טבעי, מתחיל להיות יותר מתאים בגילאים 5-7 , תלוי בילד. [יש כמובן אדוקים שיגידו רק 7]. אגב, גן שמתאים לבית, הוא לא בהכרח 'גן פשוט'. לכל גננת אישיות ונסיון. והן שונות ממני. בדיוק כפי שחברותי, בדרך גידול ילדיהן, שונות ממני. אני כרגע עם ילד ראשון בגן. אני חייבת להגיד שמכל הגנים של יניב אני לומדת המון (מהגן האחרון פחות כי אני פחות נמצאת שם). במובן זה, אם לדרך יש מה לתת, אני מוכנה ללמוד ממנה, גם אם זה לא כמו שהבית היה קודם. ביתי, משפחתי, הם דברים המתהווים עכשיו. ובשמחה אלמד מגן ודרך חינוך ששווה ללמוד מהם.