בלי חברות

[too addictive]

אל תרגישי אשמה...

זה בסדר שיהיו לך צרכים אחרים מחבר שלך. גם הצורך שלך הוא לגיטימי, זה לא שאת צריכה איזה משהו נורא נורא מוזר.

 

[luminary]

היי

זה מצחיק אותי איך ששיחות כאלה תמיד הופכות להאשמת אוכלוסיית הנשים באינטרנסטיות, נחשיות וכו'. אין שום קשר. אני חושבת שזה פשוט עניין שאין מה לעשות, האינטראקציה היא שונה עם גברים ונשים. אני יכולה להגיד על עצמי שאני די כמוך אבל במצב ההפוך. אני יכולה ליצור קשר עם בנות בשנייה, ויש לי מעגל מאד רחב של חברות (וכן, קרובות) שתומכות ומפרגנות, ואין שום קנאה או אינטרסנטיות כמו שחלק מהנשמות הטובות כאן תיארו. מצד שני, אף פעם לא באמת הצלחתי ליצור קשרי חברות קרובים עם גברים, ושיהיו לי ידידים קרובים, וזה תמיד זלג במהירות לסיטואציה רומנטית או מינית. לא יודעת למה בדיוק, אבל גם לי זה קצת הציק. בכל מקרה, הרעיון הוא שהאינטראקציה היא שונה. לא בהכרח בנושאי שיחה, את לא חייבת לדבר על פן ובגדים כל היום, אבל כן סגנון הדיבור הוא יותר אישי ורגשי (!!). למשל, כשאת נמצאת באחת המסגרות שתיארת, והכרת מישהי שמוצאת חן בעיניך, את לא יכולה להישאר ברמת שיחת החולין ולצפות שזה יצמח לחברות קרובה. אני הייתי מציעה למשל לשתף בבעיה, אם זה בעבודה או בזוגיות, ולבקש ממנה פתרון או עיצה. אולי זה נראה לך לא לעניין כשאת לא כל כך מכירה מישהי, אבל אני יכולה להגיד לך שזאת דרך מהירה להיפתח, ובתמורה היא גם תשתף אותך ומזה החברות תצמח. עוד אפשרות היא באמת ליזום את הבילויים המשותפים האלה - כולן אוהבות בבתי קפה, לצאת לאכול, לבלות. את לא צריכה לחשוב שאת נופלת על אף אחת. את פשוט צריכה ליזום ולעודד מפגשים חברתיים כאלה (למשל בסיום המסגרות) ודרכן ליצור קשר יותר קרוב עם הבנות. אני לא יודעת אם זה כל כך עוזר, אבל מהניסיון שלי פשוט תזכרי להיות פתוחה ולדבר בצורה כנה ורגשית. לדעתי זה מה שבנות אוהבות

 

[תחמוצת גופרית]

גם אותי זה מצחיק

אבל אי אפשר להגיד שלא צפיתי את זה

הבעיה שלי היא לא להיפתח, אני דווקא חושבת שאני אדם שנוטה להיפתח ולהיחשף מול אנשים קרובים אלי, מי שהיו חברי הטובים ידעו עלי כמעט הכל... הבעיה שלי היא להגיע למקום הזה שבו זה בכלל במקום להיחשף. אני חושבת שהשרשור הזה הועיל לי מאוד כי במהלכו הבנתי שהבעיה שלי היא בעצם שאני לא יוזמת ודוחפת חברויות עם נשים (או בכלל) ומצפה שיעשו את זה בשבילי ואני אנסה לעבוד על זה, אני מקווה שאצליח... תודה

 

[RieM]

משעמם לך

ואת צריכה למצוא תחומי ענין נוספים מעבר לבן זוגך. הדבר המיידי שעולה לי בראש הוא שאת יכולה להצטרף אלינו להחלקות השבועיות (פרטים בחתימה). שם בטוח תוכלי להכיר אנשים חדשים ואולי אף ליהנות מהחוויה. את יכולה להירשם לחוג צילום למשל, לפתח את הפן היצירתי שבך ואגב כך להכיר אנשים חדשים. (שימי לב שאני מדבר על אנשים חדשים בכלל ולא על נשים בפרט) וכמובן שאת תמיד יכולה להגיע ולעזור לי בנקיונות חג הפסח, בהורדת כתמים עיקשים שאני מוצא עצמי בשעות אלה מגגל לפתרונם.

 

[תחמוצת גופרית]

משעמם לי ../images/Emo13.gif

ואני מטפסת על הקירות כדי להכניס כמה שיותר פעילויות בזמני הקצר. נרשמתי לקורסים אקראיים לגמרי בפתוחה, לקורס תפירה, סדנת כתיבה, סטודיו סי, התנדבתי בכלביה, קניתי אופנים וחרשתי איתן את העיר, קניתי מליון ואחת ספרים, ניסיתי לפתח את האמנית שבי עם כל מני הדרכות של אמנות שימושית לסוגיה השונים, ניסיתי לבשל, לגנן (אבל למה, למה הכל נובל?), לנגן, לצייר ולהאכיל חתולי רחוב. בחיי שאני מוכנה לנסות הכל, אז יש לי תעסוקות עד אין סוף ואני מותשת, גמורה, הרוסה, לא עומדת על הרגלים! אבל חברים עדין אין לי...

 

[too addictive]

חחח...

אני יותר ויותר מתחילה לחשוב שנועדנו להיות BFF!

 

[תחמוצת גופרית]

אני כאן ../images/Emo3.gif

 

[RieM]

השאלה היא

מדוע זה כל מה שאת עושה לא תורם לתחושת סיפוק וממלא אותך מבפנים ? או לפחות זו התחושה הניכרת מדבריך. הייתי שולח אותך לעשות קצת טאי-צ'י או צ'י-קונג או כל דבר מה מדיטטיבי אחר, בכדי שתוכלי למצוא את המקום של השקט הפנימי בתוכך ולהתחבר לרצון האמיתי שלך. (וזו לא מליצה)

 

[תחמוצת גופרית]

חשבתי לנסות יוגה, אבל אולי אנסה את הכיוון הזה

אבל אתה באמת חושב שאנשים שמאז ומעולם היתה חשובה להם החברה יכולים להתחליף אותה בקלות רבה כל כך? למה זה כ"כ מוזר שאני צריכה חברה?

 

[RieM]

את יכולה למצוא חברה

אין בכך שום דבר מוזר. אני פשוט ניזון מהתחושות הבלתי כתובות שכתיבתך מעבירה לי. אבל יתכן גם שאני טועה ובכלל לא הצלחתי לראות אותך כהוויתך. אני חושב שאת פחות צריכה לעשות ויותר להיות. כלומר, being במקום doing. לא שהמשימה הזו קלה, אבל once תתחילי תהליך כלשהו, דבר יגרור דבר ודלתות שהיו סגורות או שלא היית מודעת לקיומן, יתכן ויפתחו בפנייך. בואי נאמר שאת היחידה שמסוגלת "להושיע" את עצמך. עכשיו השאלה הנשאלת היא עד כמה את רוצה להתעורר מהשינה העמוקה שאת שרויה בה.

 

[תחמוצת גופרית]

קיבלתי חומר למחשבה ../images/Emo13.gif

 

[נישנושיט2]

לי עושה רושם שאת די מבולבלת

קודם כל, את צריכה להפריד בין מערכת היחסים לחברויות. למה להיפרד מבן הזוג כי חסר לך העניין הנוסף? העניין הנוסף עם אנשים אחרים זה משהו שאת יכולה ליצור בלי קשר לבן הזוג. מבן זוג נפרדים אם הקשר איתו לא מתאים ואם הוא, נניח, משעמם אותך כלשעצמו, כאשר אתם מבלים יחד. לרצות לדבר גם עם אנשים אחרים במקביל זה בסדר גמור. שנית, אילו גבולות בדיוק את צריכה להציב לגברים-ידידים שלא היית מציבה לחברות? אם את צריכה להציב גבולות מיוחדים כל הזמן אולי באמת בן הזוג צודק- לא מדובר רק בקשרים אפלטוניים. אם הסיבה שאת רוצה להיפרד ממנו היא קנאות מוגזמת, אני מבינה למה את רוצה להיפרד. שלישית, אם את רוצה לתת צ'אנס ליחסים עם נשים את צריכה גם ליזום בעצמך. למה את מחכה שיתקשרו אלייך לפטפט או לקבוע פגישה מחוץ לעבודה? את יכולה לעשות את זה בעצמך. סה"כ, כל הדברים הללו נורא פשוטים להבנה וליישום כך שאין צורך להיות מבולבלת ותוהה..

 

[תחמוצת גופרית]

טוב על רוב השאלות כבר עניתי בהמשך השרשור

(זה מה שקורה שמתחילים לקרוא מלמעלה למטה

) אבל אני אנסה להסביר את עצמי שוב, למה להיפרד מבן הזוג- אני לא באמת מתכוונת להיפרד מבן הזוג, אבל כמו שכתבתי המחשבה הזדונית לפעמים עולה מתוך יאוש. בקשר שלנו יש בעיות (למשל, בעיית עצבים שלו שקשה לי איתה, ועוד כל מני) אבל לא משהו שיגרום לי לעזוב אותו, עדין הייתרונות בקשר איתו עולים על החסרונות. מה שכן, כמו שהסברתי למטה, אני יודעת שלו הייתי לבד הייתי "זורמת עם החיים" יותר בקלות ובלי להכנס להיסטריה מכל בחור שהתפתחה איתו שיחה, וסביר להניח שלא הייתי מרגישה בודדה כפי שאני מרגישה לפעמים בימים אלו. גם אני חושבת שלרצות לדבר גם עם אנשים אחרים זה בסדר גמור ואני חושבת שרוב האנשים יסכימו עם זה בתאוריה, אבל בפועל אם זה אנשים מהמין השני שאיתם בן הזוג שלהם כ"כ צריך לדבר לרוב האנשים כן תהיה בעיה עם זה (וזה אגב משהו שלקח לי זמן להפנים ואנשים אחרים נאלצו להסביר לי את זה). עם בחורות ברור לי שלא תהיה לו בעיה, אבל איפה לעזאזל אני מוצאת חברה נשית- זאת כבר הבעיה החדשה שלי. לגבי גבולות למכרים (קשה לקרוא לזה ידידים, כי הגבולות נועדו למנוע מהקשרים הללו להתפתח לידידות), אני מעתיקה את מה שכתבתי לדורון למטה: בעיקרון התכוונתי לכך שאם הם כן מנסים ליזום קשר רציף (כמו זה שהייתי רוצה שאותן נשים שאני מעוניינת בחברותן תזומנה) אני מנטרלת את זה כבר בהתחלה, מהסיבות אותן הסברתי גם כן בתגובתי לשיר וריאם, וכך יוצא שבסופו של יום אין לי לא חברות ולא חברים, אין לי פשוט כלום. אני לא חושבת שהוא קנאי באופן מוגזם או קנאי בכלל, אני חושבת שלרוב האנשים היה מפריע שבת זוגתם תיצור קשרים קרובים ועמוקים עם גברים נוספים. לגבי הקשרים שלי עם נשים את כנראה צודקת, אבל זה לא מבטל את העובדה שמאוד קשה לי לעשות את זה. מאוד קשה לי להיפתח סתם כך לאנשים, למשל אני לא רואה את עצמי מנהלת את השיחה הזאת עם חברותי לעבודה, כרגע. אני כן הייתי רוצה להגיע לנקודה שבה כן הייתי מרגישה בנוח לנהל אותה. ונכון שאני יכולה לעשות את זה בעצמי אבל כמו שכתבתי יש בי את הפחד "ליפול" על מישהי שאין לה כ"כ ראש אלי, סך הכל אנחנו כבר אנשים מבוגרים שעובדים הרבה (אם יש מישהו שאני יודעת כמה הוא טוחן עבודה זה אנשים שעובדים איתי, אני בטוחה שיש למעננו איפשהו קו יצור שלם של קפה שחור ורד בול), לכולם יש חיים משלהם, בני זוג וחברים שהיו שם הרבה לפני, ולא לכולם יש זמן כוח וחשק לרכוש עכשיו חברים חדשים...

 

[נישנושיט2]

../images/Emo13.gif

קודם כל, נשמע שיש כמה וכמה דברים שאת לא מרוצה מהם בקשר שלך. זה לא צריך להיות- האם יש יותר יתרונות מבחינה מספרית לעומת חסרונות, אלא- האם הקשר עושה לך טוב? אם את בודדה תדיר, מרגישה כבולה והוויתורים שאת נאלצת לעשות כבדים מבחינתך, אז זה לא מקום טוב להיות בו. האם דיברת על הרגשות האלו עם בן הזוג שלך? אנשים הם לא מקשה אחת וייתכן שתמצאי גבר שהקשרים הללו לא מפריעים לו (ואולי יש לו כמה ידידות משמעותיות משלו). אני לדוגמא גם מרגישה לא בנוח שלי או לבעלי יהיו חברים מאוד קרובים מן המין השני שעושים איתם דברים משמעותיים וחולקים איתם מחיי הרגש באופן דומיננטי, אבל זה אנחנו. אם בן הזוג שלך לא יכול להסכים עם משהו שהוא חלק מאוד גדול ממך, אז יש פה בעיה של התאמה, לטעמי. אגב, גם על זה דיברתם? את יודעת איפה הנקודות שקשות לו? כי לפעמים זה פשוט שאלה של מינונים. מה זה קשר רציף? שוב, שאלה של מינונים. אצלנו למשל רוב הזמן הפנוי אנחנו יחד והזמן שנותר עם אנשים אחרים הוא לא רב ממילא. לבסוף, נשמע לי שהרבה מהדברים הללו אולי קיימים אצלך במחשבה בעיקר בעוד המציאות- מעורפלת (אותו בלבול אליו התכוונתי). לא כתבת פה כמעט במילה איפה הנקודות הבעייתיות מבחינתו אצל הידידויות שלך, מה התגובות שלו. הכל נשמע כמו ספקולציות- "נראה לי שהוא עשוי להרגיש לא בנוח", "רוב האנשים מרגישים לא בנוח" (בלי להתייחס אליו באופן ספציפי).. הבנת למה התכוונתי? לגבי החלק האחרון- סליחה על הקלישאה אבל קשה יש רק בלחם. אם זה משהו מאוד חשוב ומשמעותי בעינייך את תצטרכי לעשות את העבודה. אם וכאשר "תיפלי על מישהי בטעות" היא תתחמק ממך כל כך יפה שלא תהיה לך סיבה לתהות האם היא מעוניינת בחברתך. תזכרי אבל שזה גם לא סיבה לוותר על כך העניין מבחינתך.

 

[תחמוצת גופרית]

אני מבינה מה את אומרת ובכל זאת

אני רוצה להיות עם חבר שלי. אני לא יכולה לדמיין את חיי בלעדיו, אני אוהבת אותו וכיף לי איתו ואני לא מאמינה שאי שם קיים בחור יותר מתאים בשבילי, על אף חוסר ההתאמה שדנו בו כאן. בסך הכל כשאני איתו טוב לי ואני מאושרת... הבעיות מופיעות כשהוא איננו ואני... לא יודעת כבר איפה אני. המציאות שלי אכן מעורפלת, לא ידוע לי על נקודות בעייתיות ברעיון שבקשר שלי עם גברים אחרים- זו רק התחושה בשעת מעשה שמפריעה לי. הוא כאילו לא קנאי בכלל, וזה ממש לא מפריע לו שאני כזאת, אבל אז הוא קולט פעמים שלוש שאני מקבלת טלפון מאיזשהו בחור או משוחחת איתו בפייסבוק או ווטאבר מה וננעל על השם... זה כבר קרה כמה פעמים... מתחיל "לצחוק" (כשברור לחלוטין שזה ממש לא בצחוק ולא מצחיק) שזה המאהב שלי ועוד כל מני יציאות דביליות שאני מבינה שלא בשליטתו, הוא אולי חושב שהוא לא קנאי אבל הוא בהחלט מקנא. פתאום כל פעם שהוא קולט שהבחור הספציפי לאותה תקופה שולח לי הודעה או מתקשר אני מתחילה להילחץ שהוא יכנס לסרטים ואז בדרך כלל אני מתפוגגת לאותו בחור גם אם זה היה ברור לחלוטין שזה ידידותי בלבד. אז אי אפשר ממש לפתוח את זה כי הוא לא מבין מה הבעיה, הרי אין לו שום בעיה עם ידידים גברים. יש לו רק בעיה עם אלי ובני ואלכס וצחי... וגם אליה הוא לא תמיד מודע. לגבי החלק האחרון, צודקת.

 

[נישנושיט2]

אוקיי

אם אלו התחושות שלך את צריכה לעשות מה שאת מאמינה שטוב לך. זה עדיין לא אומר שאי אפשר לדבר על הנושא הזה ולהסביר לבן הזוג שמדובר בידידים טובים ושאלו האנשים שנוח לך איתם. כשאת מספרת על ידיד חדש בכל תקופה, לי, אישית, זה מריח כמו מחזרים פוטנציאליים. אולי זה גם מה שיכול לגרום לבן זוג להרגיש לא בנוח ולתהות כביכול האם מדובר ב"מאהב התורן". מה שהייתי עושה הוא להיפגש יחד, שלושתכם (או יותר) לפחות כמה פעמים. חבר שלי מכיר את מעט הידידים שיש לי והוא יודע שאנחנו כמו אחים. למעשה, אנחנו כבר מעדיפים להיפגש כולנו מאשר אני והם לבד (טוב, אצלנו זו או זה או שיש בעיקר מפגשי זוגות).

 

[miki300 היחידה]

היי לך אשח להיות חברה שלך

אני במסרים ויודעת שיכולה להכיר בליודים עבודה בפרומים בל מקום ולהתקרב לאנשים זה באת ורכב וקשה אבל לומדים להכיר

 

[1Shir]

ברשותך, אני אתייחס לכמה נק שנראות לי חשובות

למה החבר הטוב שלך חושב שאת צריכה להיפרד מבן הזוג? למה בן הזוג שלך לא סומך עליך עם ידידים? לי אישית נראה שהצורך העז בחברות מחפה על חוסר סיפוק שלך מהזוגיות. אולי חלק מהעניין הוא שבן הזוג שלך מגביל אותך, ובאופן טבעי זה מרחיק אותך ממנו. לגבי התחברות עם בנות, נתנו לך פה עצות ורעיונות, ולא נראה לי שיש לי מה להוסיף.

 

[RieM]

../images/Emo45.gif

וברשותך, אענה בשמה על השאלות : למה החבר הטוב שלך חושב שאת צריכה להיפרד מבן הזוג? - כי הוא "חם עליה" כבר שנים וכבר יוצא מדעתו מרוב תשוקה. למה בן הזוג שלך לא סומך עליך עם ידידים? - בדיוק מאותה סיבה. לי אישית נראה שהצורך העז בחברות מחפה על חוסר סיפוק שלך מהזוגיות. - וואלה ?! יש מצב. אולי חלק מהעניין הוא שבן הזוג שלך מגביל אותך, ובאופן טבעי זה מרחיק אותך ממנו. - ממממ ... גם. לגבי התחברות עם בנות, נתנו לך פה עצות ורעיונות, ולא נראה לי שיש לי מה להוסיף. - אם לא ניתן ישירות, אני ממליץ להתחבר דרך ODBC.

 

[תחמוצת גופרית]

ועכשיו ברשותך גם אני אענה ../images/Emo13.gif

1. ידיד שלי לא "חם" עלי, אנחנו ידידים טובים כבר מעל ל10 שנים (מילדות!). מה גם שמתוקף תפקידי כחברתו הטובה את הבנות עליהן הוא "חם" ואיתן הוא יוצא בדר"כ יוצא לי להכיר ו-וואלה, אני לא הטיפוס שלו (תכלס ובשיא הכנות, ה"טיפוס" שלו הוא בחורות הרבה יותר כוסיות ממה שאני אהיה אי פעם). בלי קשר לזה שרק הרעיון מעורר בי צמרמורת, זה לא הכיוון של הקשר ביננו בכלל. למה הוא חושב ככה? שוב, כי הוא חברי הטוב וחברות אין לי, כי אם משהו מפריע לי או מדכא אותי גם בקשר שלי עם בן הזוג שלי הוא זה שכנראה ישמע על זה, ונכון שזה לא במקום וזה חרא של דבר לעשות אבל זה המצב- הרבה פעמים לא התאפקתי והקשר ביני לבין חבר שלי לא מושלם, ולא חסרות לי בעיות להתבכיין עליהן (על אף אהבתי אליו). הוא דווקא אוהב אותו ותופס ממנו ממש, "כגבר לגבר" ואגב- הוא גם זה שדרכו הכרתי אותו לפני שנים רבות, גם הם חברים (פשוט אני והוא תמיד היינו יותר קרובים מאשר שניהם, אבל הם עדין חברים טובים). יש לו השגות לגבי הקשר ביננו והוא חושב שהוא מזיק לנו (כן, גם שאני מזיקה לו). בנוסף הוא חושב שהקשר הזה מגביל אותי להיות מי שאני באמת, שזו בחורה חברותית ופעילה... ועשה ממני כ"כ בודדה ע"י ההגבלה של המקום שהכי נוח לי בו באופן טבעי (חברה גברית) עד שאני יוצאת מדעתי כדי למצוא לי חברה נשית, מה שלדעתו לא מתאים לי. ועוד ועוד. 2. בן זוגי מעולם לא אמר לי שהוא לא סומך עלי עם ידידים באופן חד משמעי, אבל אם הוא קולט למשל שאני בקשר אינטנסיבי עם איזשהו בחור חדש (וזה קרה פה ושם במהלך הקשר שלנו) הוא כן מתחיל לזרוק הערות "חצי בצחוק" כאלה, ואז אני צריכה להתגונן וכל העסק נעשה לא נעים. בחרתי לצמצם את הבעייתיות הזאת גם לאחר שהתייעצתי עם אנשים אחרים שאמרו לי שגם להם היתה בעיה אם היה מופיע ידיד חדש בחייו של בן או בת הזוג שלהם (בניגוד לידיד ישן), באיזשהו מקום הבנתי את זה (למרות שלי אישית אין בעיה שיהיו לו ידידות, אבל אולי אני חושבת ככה בגלל שאין לו). עם הידידים הישנים שלי כאמור לא היתה לו שום בעיה ובתחילת הקשר שלנו הקשר שלי איתם עוד היה חזק וזה היה "ברגיל" שבסלון שלנו זרוקים איזה 2-3 גברים בכל זמן נתון... אבל כמו שאמרתי הקשר איתם נותק בהדרגה בגלל נסיבות אחרות. עם האחרון שנותר יש לו בעיות שלא קשורות לידידות ביננו כמו שהן קשורות לכך שהוא חושב שאני מתרחקת ממנו, מכיוון שגם הם חברים הוא לא כ"כ מצליח להבין ואפילו נפגע אם אני והוא יוצאים בלעדיו. הוא לא מבין למה לפעמים אני צריכה לבלות עם בן אדם אחר- בלעדיו. אני באופן אישי חושבת שזה נורמלי והייתי שמחה אם הוא היה מבלה יותר בלעדי, אני אפילו לוחצת עליו לעשות את זה (לא שזה עוזר לי), לרוב הוא כן מצטרף אלינו (ובכלל לרוב אנחנו בכלל יוצאים, עד שאנחנו יוצאים, בקבוצות) אבל אם בא לי לדבר עם מישהו אני מעדיפה שזה יהיה אחד על אחד, מה גם שלפעמים הוא זה שזקוק לשיחה. כשחבר שלי זקוק לשיחה הוא מתקשר לחבר הכי טוב שלו ומשוחח איתו, כשהם נפגשים אני לא מצטרפת... ואם חברתי הטובה היתה אשה אני נוטה להאמין שזה לא היה מפריע לו כמו שזה מפריע לו כרגע, על אף שהוא לא בחור קנאי באופן קיצוני. 3. אני לא חושבת שהדברים בהכרח קשורים אחד לשני, אני חושבת שבמהותי בניגוד אליו אני אדם חברותי... זה משהו שתמיד הייתי ולראשונה בחיי יש לי חוסר מורגש בו. אני גם לא חושבת שאני לא מסופקת מהזוגיות שלי, אני כן מודה שיש בעיות שאנחנו מנסים לעבוד עליהם (הייתי שואלת "למי אין?" אבל אז יקפצו כאן כל אלה ש"אין" להם). בקיצור, גם אם ניפרד וגם אם הבעיות יפתרו וגם אם יהיה לי בן זוג מושלם מכל הבחינות ונעוף ביחד על העננים- אני עדין אדם חברתי שאוהב וזקוק לאנשים נוספים בחייו. זה נכון. לא כמו שהוא מגביל אותי כמו שאני מגבילה את עצמי בשבילו/ בגללו/ למענו. אבל אני מסכימה עם האמירה הזאת ונעצבת ממנה. אני יודעת שהמחשבה על כמה הכל יכל להיות פשוט יותר אם רק הייתי לבד לפעמים עולה, אבל אז גם עולה המחשבה השניה על כך שקשה לי לדמין את חיי בלעדיו ותכלס הנוכחות שלו בחיי יותר חשובה לי מהכל. רק שהכל ישתלב. תודה