בכל זאת הפרעת קשב?

[תמרי1008]

בכל זאת הפרעת קשב?

"ילד האמצע" היקר שלי עבר אבחון פסיכולוגי. האבחנה: אין קשיי תקשורת ראשוניים, תפקוד קוגניטיבי גבוה מאד, קשיים קלים בהבעת השפה ובגרפומוטוריקה וקשיים רגשיים.
הפסיכולוגית גם ציינה שהקשב והריכוז מצויינים, כי באבחון שלה - גם במטלות המובנות וגם במשחק - הקשב והריכוז היו מצויינים.

והוא אכן מצטיין בקשב וריכוז במטלות מובנות, בתכנים קוגניטיביים ובכל משחק שמעניין אותו. אבל - ייתכן שבכל זאת קיימת הפרעת קשב? כי במפגש בגן למשל הוא המון פעמים ממש מתקשה להישאר במקומו, קם, מציק לאחרים, זוחל על הרצפה... ראיתי התנהגות דומה גם בשעת סיפור ובהצגות, בעיקר כשהיה ארוך מדיי או לא מספיק מעניין. בקבוצה קטנה הרבה יותר קל לו (כי הוא יכול להיות אקטיבי בפעילות), בקבוצה גדולה קשה לו מאד.

עד היום חשבנו שזה רגשי. אבל אולי יש אלמנט של קשיי קשב?

ישנם גם המון מצבים של מיקוד-יתר. הוא שוקע בתוך פעילות, משחק או תכנית טלוויזיה שמעניינים אותו ולא מגיב לפניות תוך כדי. זה גם חלק ממה שקורה לפעמים בבתים של חברים, שמפריע לאינטראקציה. הוא שוקע לתוך משחק - משהו עם תפעול טכני, בדרך כלל - וכ"כ שוקע בלראות איך הוא פועל שאינו פנוי בכלל למשחק משותף.

כל הלמידה שלו (שהיא מצויינת, אגב) מתרחשת מיוזמתו. הוא שואל ומקבל תשובות, הוא בודק ורואה מה קורה. אם אני אזום לימוד בכל נושא שהוא (אא"כ זה משהו שמעניין אותו כרגע), סביר שלא יהיה מעוניין. מבחינתי זה בסדר גמור כי הוא יוזם פעילויות מקסימות ולומד המון, בסה"כ רמות הידע שלו והשליטה בתכנים קוגניטיביים גבוהות בהרבה מהמצופה לגילו. אבל בתוך מסגרת חינוכית זה מאד מקשה.

מה דעתכם? האם ייתכנו קשיי קשב וריכוז שלא ניכרים בכלל במסגרת של אבחון פורמלי?

 

[תמרי1008]

ועוד מאפיין -

מטלות יומיומיות לוקחות ה-מ-ו-ן זמן. להתלבש, לאכול, לנעול נעליים. פשוט כי זה לא מעניין אותו. הוא נתקל בדברים אחרים בדרך שמושכים את תשומת הלב שלו, ואני צריכה לתדרך ולתזכר ולדרבן כל הזמן. בזמן האוכל הוא ישאל מליון שאלות לא קשורות או יקרא את מה שכתוב על הבקבוק של הקטשופ או יבדוק באיזה תאריך כל מוצר על השולחן צפוי להתקלקל (

) או יספור את הפרוסות של המלפפון החמוץ בצלחת שלו.... הארוחה לוקחת שנה.

 

[dina199]

ולמה לא חושבים שהוא א"ס ?

 

[תמרי1008]

כי התקשורת שלו מצויינת.

והלוואי שהיו חושבים שהוא א"ס, כך הייתי יכולה להשיג סייעת לגן.

 

[yuliyuli1]

אם התקשורת מצוינת למה צריך סייעת בגן?

אם התקשורת שלו עם ילדים בגילו מצוינת, למה צריך סייעת?

ואם התקשורת מצוינת רק עם מבוגרים - זה מעיד על הימצאות בספקטרום.

 

[תמרי1008]

יש לו קשיים חברתיים

ממקור רגשי, לפי הפסיכולוגית.
הוא אוהב ילדים ורוצה חברה, למרות שמעדיף לא מעט לשחק עם מבוגר או לבד. מול ילדים קשה לו, הוא נפגע בקלות, מגיב בקיצוניות ולא יודע "להחזיר" ולהתמודד. הוא רוצה שהדברים יתנהלו בדרך שלו וקשה לו להתפשר ולוותר.
מצד שני, הוא מאד נהנה ממשחק משותף, כולל משחק דמיוני, אין קושי בקשר עין או בהיענות לפניות (אא"כ הוא שקוע באיזשהו משחק טכני, אבל במצבים האלו אין בכלל משחק משותף והוא גם אומר שהוא רוצה לשחק לבד). התפיסה של TOM מצויינת והוא קורא היטב את המפה החברתית.

 

[dina199]

פסיכולוגים אוהבים 'מקור רגשי'

זה נותן תשובה לכל הבעיות בחיים.
איך הוא קורא מפה חברתית אם קשה עם ילדים, מגיב בקיצוניות , לא יודע להחזיר ולהתמודד ? וגם מעדיף לחשק עם מבוגר או לבד.

 

[תמרי1008]

כי הוא יודע היטב להסביר

מה נכון, מה לא נכון, איך צריך להתנהג במצב מסויים. הוא יודע לתאר במדוייק את כל הילדים בגן ואת הדינמיקה החברתית ביניהם. במצבים שהוא לא מחזיר ולא מצליח להתמודד, עם עלבון למשל - הוא ניגש אליי ואומר לי "הילדה הזו העליבה אותי". הוא יודע מה הוא צריך לומר בחזרה אבל לא יגיד את זה. הוא יכול לבקש ממני לבוא לומר במקומו.

הגיוני מאד בעיניי שיעדיף לשחק עם מבוגר. מבוגרים הרבה יותר מוכנים להתאים את עצמם אליו, כשהוא מחליט שעכשיו משחקים במשחהו מסויים או שמשחקים בדרך כזו ולא אחרת. לילדים יש רצונות משלהם וקשה לו להתגמש בהתאם.

התגובות הקיצוניות מאפיינות אותו במצבים שונים. לא רק במצבים חברתיים. למשל, היום בבוקר הוא בכה בהיסטריה רבע שעה כי נפלה לו חתיכה של מלפפון חמוץ מהכריך וסבתא לא הרשתה לו להרים ולאכול אותה מהמדרכה. הוא יודע היטב שהמדרכה מטונפת, זה לא נובע מחוסר הבנה. ועדיין קשה לו מאד מאד "לאבד" את המלפפון החמוץ שיקר מאד לליבו והוא לא רוצה אחד אחר במקומו. הוא רוצה שיינקו לו את זה המסויים. כן, זו נוקשות, זה חוסר גמישות, אבל אני מאד רואה כאן את הנושא הרגשי.

 

[yuliyuli1]

הבן שלי כזה

יודע היטב את התיאוריה, כלומר מה צריך לעשות בסיטואציה חברתית מסוימת, אבל כשהוא נמצא בתוך הסיטואציה הכל נשכח ממנו.

אין לי ספק שלא היתה לו מעולם אף טראומה רצינית שהיתה יכולה לגרום לחסך ריגשי שגורם לכך.
זו הפרעת התקשורת שגורמת לבעיות הריגשיות (התסכול מהקשיים החברתיים, הנוקשות שגורמת לתסכול, וכו).
אפשר לקרוא לזה קשיים על רקע ריגשי ואפשר לקרוא לזה הפרעת תקשורת. כל הורה ומה שהוא מוכן לקבל.

 

[תמרי1008]

"כל הורה ומה שהוא מוכן לקבל"?

אין לי שום התנגדות לאבחנה של הפרעת תקשורת - להיפך. זה היה עוזר לנו מאד מאד, כי אז היינו יכולים לקבל סייעת בגן.
אני רואה היטב את הקשיים של הבן שלי. אני באמת לא חושבת שהמקור לקשיים הוא בקושי תקשורתי.

 

[yuliyuli1]

אני סקרנית

כי בני מתאים בדיוק לתיאור של בנך מלבד זה שיש לו גם בעית קשב והיפראקטיביות (כשהוא עם ריטלין הוא בדיוק כמו שתיארת).
אני סקרנית איך מגיעים למסקנה שהמקור לקשיים הוא ריגשי ולא תקשורתי?

אצלי בהתפתחות הילד לא התנדבו לבדוק כיוון של הפרעת תקשורת וראו בי אמא היסטרית,וכשאני לא הרפתי (כי היו לי סיבות טובות לחשוש) איבחנו בכל זאת (ומאז האיבחון הפכו למשוכנעים ב 100% שמדובר בהפרעת תקשורת).
המוטיבציה העיקרית שלי לאבחון היתה היכולת לקבל סייעת, וזה הדבר הכי טוב שיכולתי לעשות למען הבן שלי, למרות החור בכיס...
לכן אני ממליצה לא למהר לוותר על אבחנה של הפרעת תקשורת אם אתם לא משוכנעים באמת שזה לא המקרה.

 

[תמרי1008]

בעיניי ורק בעיניי -

אבחנה של קושי תקשורתי מחייבת איזשהו קושי בהבנה של מצבים חברתיים ושל התנהגות חברתית, איזשהו קושי בקליטה של קודים חברתיים באופן טבעי (זה לא אומר שאי אפשר ללמוד אותם), בקליטה של רמזים לא-מילוליים, בהבנה של מצבים מנטליים, בקליטה של רגשות.

לבן שלי אין שום קושי באף אחד מהתחומים האלה. הוא נוקשה ומתקשה להתגמש - הוא עובר בקלות את הסעיף ההתנהגותי של ה-DSM החדש. אבל לא את התקשורתי. הוא מבין מצויין מצבים חברתיים, רגשות וכו', הוא מלא אמפתיה, אין לו שום קושי בקליטת רמזים ובשיפוט פרגמטי. בעיניי, ילד שאין לו שום קושי בהבנה חברתית לא יכול להיכלל בספקטרום, למרות הקושי שלו להשתלט על עצמו, למתן את התגובות הרגשיות הקיצוניות ולהתפשר.

אני לחלוטין לא שוללת את הקשיים, לכן אני מגדירה אותו כילד אמצע. אבל אני לא רואה את הקשיים החברתיים כמגיעים ממקור תקשורתי. ושוב, הוא דומה מאד מאד לילדים שאני מכירה שהם "אחים של-" אבל לא קיבלו אבחנה בעצמם.

בכל מקרה, אין לנו לצערי אפשרות לקבל אבחנה בספקטרום כי הוא לא עומד בקריטריונים, לא לפי ה-DSM ובוודאי ובוודאי שלא ב-ADOS (הוא לא עבר את המבחן אבל אני יכולה לצפות איך יתנהג במצב כזה. אין שום קושי בתקשורת מול מבוגר והמשחק הדמיוני מצויין). אם היתה אפשרות לקבל אבחנה - הייתי לוקחת אותה, למרות שאני לא חושבת שהיא מגיעה לו, ולו רק כדי לקבל סייעת.

 

[TikvaBonneh]

יש לי בן שלא עבד בקריטריונים של הADOS

מבחינת תקשורת עם מבוגר, אבל כן הראה קשיים חברתיים גם בADOS. הוא לא מגיב לפיתויים תקשורתיים. הפסיכולוג מעיר משהו על עצמו, נניח, "היום הגעתי לעבודה באחור" והוא לא מגלה עניין וממשיך לדבר על עצמו.
בADI הוא יצא בתוך הספקטרום בגלל קושי בשימוש בגסטות ובהבנה של גסטות.
הבן שלך משתמש בגסטות וגם מבין אותן? הוא יודע לפרש הבעות פנים ונימת קול?
הוא יודע למשל, מתי מדברים ברצינות וומתי זו צוחקים איתו, רק מתוך הבעת הפנים או נימת הקול?

 

[תמרי1008]

בהחלט כן.

הבן שלי משתמש היטב בג'סטות, הבעות פנים ושפת גוף, ומפרש אותם היטב אצל אחרים. הבנת ההומור שלו מצויינת, הוא מבין בלי בעיה כשצוחקים איתו.
אין לי ספק שבמצב כזה ב-ADOS הוא היה שואל את המאבחן למה הגיע באיחור. הוא מאד מתעניין באחרים ורגיש כלפי אחרים.

הקשיים החברתיים אצלו לא באים לידי ביטוי בחוסר עניין או הבנה אלא ברגישות רבה, היעלבויות, צורך בשליטה וקושי להתפשר, קושי לעמוד על שלו מול אחרים - למרות שהוא יודע היטב מה צריך לומר. לכן אני מתרשמת שהקושי הוא רגשי ולא תקשורתי.

 

[TikvaBonneh]

אני חושבת שצריך ללמד אותו

איך להתנהג במקרים האלו. אי אפשר לשנות את איך שהוא מרגיש, אבל בהחלט אפשר וצריך לעבוד על איך שהוא מגיב.

 

[yuliyuli1]

האם יש דרך ללמד דברים כאלה?

יש לי אותן בעיות עם הבן שלי, ואשמח לעצות אם יש...

 

[TikvaBonneh]

כן, אפשר

מדובר בילד וורבאלי.
כל הרגשות שהאם מתארת הם לגיטימיים, וכולנו מרגישים אותם.
כולנו לפעמים נעלבים, כולנו היינו מעדיפים לקבל בדיוק מה שאנחנו רוצים בלי להתפשר, כולנו מרגישים אי נוחות במצבי עימות.
השאלה איך נכון להגיב ולהתנהג במצבים כאלו.
איך מלמדים מה נכון?
סיפורים חברתיים, משחקי תפקידים, מודלינג.
לתרגל ביטוי מילולי של רגשות, של ביטויי תסכול. למשל: "זה מרגיז, רציתי לקבל את זה".
להקפיד להתחיחס לביטויים המילוליים הנאותים בכבוד וברצינות, ולהשתדל לעיתים קרובות לתת לו את מבוקשו כשהוא נוהג בצורה כזו.

ילד:"אני רוצה להמשיך לשחק עוד קצת"
אמא:"בסדר, אתה יכול להמשיך עוד חמש דקות"
במקביל צריך לא לתת נפח ותשומת לב לתגובות לא נאותות, ובוודאי שלא לתת לילד את מבוקשו כשהוא מגיב בצורה לא נאותה.

 

[dina199]

גם לזה אפשר לקרוא קושי תקשורתי.

אבל מאחר ואנשים זה לא מדע מדוייק , לכן כל מני אנשים כולל מאבחנים יכולים לתת פרשנויות שונות לאותן תופעות.
מבחינתי האבחנה נכונה כשההורה מרגיש שיש תשובות על הכל. כל הזמן ושההרגשה היא 'זה לא זה' (וזה לגבי הכל, ולא רק אוטיזם) צריך להמשיך לבדוק הלאה

 

[HollyGolightly]

מציעה מקרב לב אבחון נוירופסיכולוגי

ע"מ לאבחן אם יש לו NVLD. הרבה דברים שכתבת כאן יושבים בול על NVLD. למעשה הם חלק מההגדרה של NVLD.

אבחון של NVLD (או שלילתו) נעשה אך ורק ע"י נוירופסיכולוג/ית. רצוי כזאת שיש לה נסיון וידע עם NVLD.

אם תרצי, אשמח להמליץ על אשת מקצוע. בכל מקרה, מה שכתבת מאד מאד מאד מתאים ל-NVLD.

 

[תמרי1008]

קראתי את הסימנים, הם לא ממש מתאימים לו לדעתי

למעט הקושי החברתי והקושי בהסתגלות לשינויים.
יכולות ההפשטה שלו גבוהות. אין לו קושי בתקשורת לא מילולית (אינטונציה, הבעת פנים או שפת גוף). הוא לא מסורבל. הוא אלוף במתמטיקה, כולל בעיות מילוליות. הוא אמנם שם לב לפרטים אבל אין שום קושי בתפיסת התמונה כולה.
וכישורי השפה שלו לא "מדהימים". כלומר, יש לו אוצר מילים רחב, הוא משתמש במשפטים מורכבים עם הטיות תקינות. אבל כשהוא מביע רעיונות מורכבים יש קושי מסויים בארגון המילולי גם ברמה התחבירית. הבנת השפה מצויינת, גם ההבנה המופשטת. אבל ספציפית לגבי ההבעה אני לא יכולה לומר שזה הצד החזק שלו.