ואגב פאבים
(כולכם, חוץ מאנשי הצד הזה של כדור הארץ, כמו מילי וכמוני, כבר ישנים ולא יכולים להתעצבן שאני תופסת את כל השרשור, אז אני מנצלת את זה...) שמתי לי למטרה, כשבאתי הנה, להכיר כל פאב באזור מבפנים, בהתחלה איך שהוא נראה לאנשים שלא שותים, ואז איך שהוא נראה אחרי שלוש-ארבע כוסות של חצי ליטר. בינתיים אני עומדת במשימה די יפה, והספקתי לבדוק די הרבה פאבים בבוסטון ובסביבתה, ועוד ידי נטויה. ככה גיליתי שלכל פאב יש השתן המומלץ שלו (אסור, אסור לסמוך על המלצות של בארמנים פה! הם אמריקנים מבוסטון ולא מבינים כלום בבירה), ולכל פאב יש הבירות שעולות לפחות כפליים מאחרות, ומשם צריך להתחיל. ועוד דבר, שידוע לכל מי שאוהב לשתות: כהה יותר = טוב יותר. מר יותר = משובח כפל-כפליים. כמו כן גיליתי שיש אנשים שאוהבים לשתות, אבל לא יודעים כלום על בירות, ושאסור, פשוט אסור, להסתמך על המלצות שלהם (חוץ ממקרה בודד באמת של עניין הבירה אוסטרלית שסיפרתי עליו - אני רואה בזה תאונה חיובית, זה הכול). עוד גיליתי שמחוץ לבוסטון יש סיכוי הרבה יותר טוב להשיג בירה מצוינת, וככל שהמקום קטן יותר - כן גדל הסיכוי למצוא בירה טובה. וחשוב מכל- ויבורכו האמריקנים מאה פעמים ביום על כך - גיליתי שלכל פאב יש שירותים נקיים ומצוחצחים ונוחים, והרי בסופו של דבר זה הכי חשוב, כי הבירה נכנסת מצד אחד של הבנאדם, אבל יוצאת מייד, מוכפלת בכמותה, מהצד השני שלו. צ'ירס! (אגב, הפאב הזה, מהתוכנית שתרגום שמה לעברית היה "חופשי על הבאר", נמצא כאן בבוסטון וזוכה לכמות מבקרים-חמושים-במצלמות שלא היתה מביישת את האמפייר-סטייט-בילדינג.)