ביקורת ספר: "נהג חדש"

ותן לי לנחש את הסוף

אחרי שהוא הכריח את עצמו לאהוב את הסגנון הוא שפט ב"אוביקטיביות" ומצא שהספר שלה גרוע, וכמובן שעכשיו הוא יודע בבירור שהיא לא שווה שהרי הוא שפט "אוביקטיבית"...
 

מתלבט13

New member
לא מדויק

היה ביניהם ויכוח פילוסופי שעל נושא הספר. ונראה שהבחור לא שינה את דעתו אחרי שהוא קרא את הספר. הוא אומר שאחראי ארבע עמודים הוא הצליח לאהוב את הסיגנון שלה. מכיון שהיא כבר לא חיה, הוא מעדיף לא להתווכח איתה "כל עוד הדם חם" כך שאת דעתו על נושא הספר אני יכול רק לנחש.
 
כפי שכתבו

המבקר הוא דתי ואף אתה עד כמה שידוע לי אדם דתי או לפחות קרוב להשקפות דתיות.
 
עוד כמה פרטים על הכותב;

הוא אשכנזי. הוא בן 42. מידת המכנסיים שלו 44. בחלוצות, הוא דוקא מידת מדיום. את הקפה שלו הוא אוהב עם כפית וחצי סוכר. הוא מקפיד לשים מנדלע'ך (שקדי מרק, לנהגים החדשים שבינינו) במרק העוף האשכנזי שלו, גם כשאשתו עושה זאת עם לוקש'אן (אטריות - לאלו כנ"ל). ומעל כולנה הוא דוס + אף ארוף + הרבה שערות בפנים + איסור חמור לתולשם בשבת (תקף בעיקר לנהגים החדשים, עפ"י פסיקתו של מרן פאה"ד שליט"א). יום נעים.
 

Le Fay

New member
למה שלא נעשה קצת סדר?

ראשית: גם ביקורת בסדר וגם ה'פסטיבל' בסדר. דומני שאני לא בנאדם פחות ציני ממך, ועדיין מובן לי לגמרי שאם חבר/ת פורום זוכה להיות מודפס/מוקרן/מוצג זו שמחה גדולה לכולנו. שנית, קראתי ושמעתי לא מעט ביקורות על "נהג חדש" ויש הסכמה גורפת בין רוב המבקרים שהסוף מוחמץ: רוב הסיפור נמסר בקצב מדוד ועקבי, כלומר במידה דומה של פירוט בתקופות שונות של הזמן המסופר, ולצד השתלשלות האירועים מובאים בהרחבה גם דיאלוגים ודיאלוגים פנימיים ארכניים. לעומת זאת הדיווח על המעבר לעולם החופשי נכתב בדחיסות - עשרות אירועים משמעותיים בפרק וחצי - מעין ספרינט מאומץ לקו הגמר. לאי העקיבות הזאת אין שום הצדקה ספרותית מסתברת. כשיש לה הנמקה כזו, היא עשויה לשמש כתחבולה ספרותית מוצלחת, אבל כאן אין לה; והיא יוצרת רושם, מוטעה כנראה, לגבי ערכה ומשקלה של החרות האמונית בעיני המחבר. לשם הגינות יש לומר שזו החמצה של העורך לא פחות משל הכותב, כי לסופר של ספר ביכורים חסרה בדרך כלל הפרספקטיבה לראות את הפגמים בארגון החומרים, לכן נהוג למנות לכל ספר עורכ/ת מטעם ההוצאה. כל שאר הביקורת ששמעתי וקראתי על הספר - חיובית ושלילית כאחת - אינה ביקורת ספרותית אלא ביקורת ערכית, היא אינה מנוסחת במונחים מתחום ביקורת הספרות, רובה מכוון לסופר הממשי ולא לטקסט ואין לה שום ערך מנקודת ראות ספרותית. זה מה שקורה כשמניחים את הביקורת לחובבים. ועם כל הכבוד לביקורת הספרות, לא זה מה שמונח לפנינו. לגבי מר שביידל הנכבד: כשלא מדובר בטור ביקורת קבוע, מקובל להוסיף בתחתית הרצנזציה גם הבהרה כלשהי ביחס לכישוריו הרלבנטיים של כותב הרצנזציה: זו-וזו היא פרופ' למחקר הספרות באוניברסיטה זו-וזו, או סופרת ועורכת, שספרה האחרון זה-וזה יצא בהוצאה זו-וזו, או אנתרופולוג החוקר ישיבות חרדיות, או השד-יודע-מה. אם שביידל כותב על הספר בתוקף היותו אדם דתי החוקר טקסטים על הגירה מהעולם החרדי, ראוי לציין את זה. ואם יש למישהו ביקורת על עצם הכתיבה - שיגיד.
 

Le Fay

New member
נ.ב. נכון שגם רוב הבקורת על הבקורות

חובבנית להחריד. כמו ששלומפער הואיל להעיר, יש פרמטרים מקצועיים לבחינת ערכו של טקסט ספרותי, והקף המכירות של ספר אינו אחד מהם.
 

barr1969

New member
זה מה שהוא כותב על עצמו:

קצת על עצמי אני קרימינולוג יישומי. עובד בתחום של טיפול, בעיקר עבירות מין והתמכרויות. בנוסף אני עוסק גם בכתיבה בעיתון "מקור ראשון" , שם אני מסקר כתבי עת לועזיים וספרים וגם מפרסם מדי פעם בבמות אחרות. אני פעיל בנושא של גייז דתיים וכותב בתחום הזה. הנושא הזה הולך ומתרחב למחקר של היבטים שונים של נטייה מינית באופן כללי, היחס בינה לבין הזהות היהודית ובאופן כללי- היחסים המורכבים בין שמרנות לפתיחות, ערכיות וקדמה. אני מאמין שהשילוב הוא קשה אך אפשרי ומתכוון להקדיש את האתר לדיון בנושא הזה. באתר גאווה יהודית ועוד. מה מכל זה רלוונטי? אולי רק נקודת המבט של מי שכותב במקור ראשון.
 

Le Fay

New member
במקרה הפרטי של שביידל,

גם הכישורים לא רלבנטיים, כי הוא לא מבקר את הכתיבה אלא את הכותב, וכמו ששבתאי העיר למטה - את העמדות של הדמות הראשית. כמו שזה נראה, יש לזה אולי מקום במדור הדעות כאייטם אידיאולוגי, אבל לא במדור הספרותי.
 
הוו אני בהחלט תמיד בעד השלטת ה'סדר'

ובהקשר הזה אני שם את עצמי לפה לשביידל הנ"ל, הגם שזו ביקורת אישית שלי ביחס לספר, כנראה עוד קודם ששביידל הספיק בכלל לקוראו. אך עוד קודם לכן, להלן הבהרה; לא קראתי את הספר. אך בהחלט קראתי את התיאורים האוטוביוגרפיים של שבתאי בבלוג הידוע שלו, וכפי שהבנתי לפחות ברמת התוכן, מה שהתפרסם בספר די חופף למה שהתפרסם בבלוג. וכאן אני מתחבר לאותה ביקורת; כול זמן ששבתאי מספרסם במסגרת פרטית שלו סוג של 'יומן' אוטוביוגרפי, בו הוא חולק עם הקוראים את החוויות והתהליך שהיו מנת חלקו עד להגיעו למקום החילוני הטוטאלי בו הוא נמצא כיום, זה לא רק בסדר, זה אפילו לעיתים מרתק ומעניין. זה מה שעבר עליו, זה מה שהוא מתאר, לא מנסה לא להעצים ולא לנפח את התהליך הזה מעבר למה שהוא אכן היה. אבל כאשר מדובר על הוצאת הדברים בפורמט של 'ספר' במסגרת הוצאת ספרים מכובדת וידועה, זה אומר שאותה הוצאת ספרים מצאה באותם תכנים אוטוביוגרפיים, אלמנטים שבהחלט יכולים להיות לא רק מעניינים ומרתקים, אלא אף משקפים נכוחה תהליך של 'יציאה בשאלה', והתמודדות שיש בה מן העניין האנתרופולוגי-הסוציולוגי-התיאולוגי והפילוסופי. וכאן בדיוק נכנסת אותה ביקורת - התהליך הזה לפחות זה שמתואר בספר, יש בו של סוג 'יציאה בשאלה' לעניים. תהליך יציאה בשאלה נושא בחובו אלמנטים של עומק ומורכבות הרבה מעל ומעבר לאופן שבו התהליך הזה משתקף בספר. אם ניקח לודגמא ספרים שנכתבו בעבר היותר רחוק על סוג של תהליך שכזה, כדוגמת 'צמח אטלס' האוטוביוגרפיה של 'חיים טשרנוביץ' (הידוע כ'רב צעיר)', ומעלין בקודש 'וידויים ובזכרונות' של היינריך היינה (אם כי בצורה מאוד חלקית ולא ערוכה), ה'אוטוביוגרפיה של 'שלמה מיימון', וזו של 'אוריאל אקוסטה' ('דוגמת חיי אדם') ועוד אחרים, שבהם ניתן לזהות כמה מורכבות עומק ואמביוולנטיות רגשית ואינטלקטואלית, התהליך הזה נושא בחובו. ואני מתכוון לא רק ברמת ההתחבטות התיאורתית, אלא אף ברמת ה'נרטיב' הביוגרפי, ומה שעובר על הדמויות בגינה של אותה 'התפכחות' תיאורתית שהייתה מנת חלקם. וכן, אני חושב שבהקשר זה, זה לא ממש משנה באיזו תקופה מדובר, מדובר בסה"כ באותו סוג של תהליך וההתמודדות הנגזרת היא כלפי אותו ממסד, אותה חברה, ואותם ערכים ואכסיומות, שהתמודדו בהם 'יוצאים' בעבר, בשינוים יחסיים אך לא מהותיים. ואילו כאן בספר הזה, התהליך משתקף בצורה שטחית וחד ממדית משהו. אז נכון שיש משהו אקזוטי בדיונים פילוסופיים סוערים בין שני בחורי ישיבה תוהים ונבוכים, ועוד יותר יש משהו אקזוטי כאשר מישהו בא ואומר שהעובדה שכיום הוא אוכל חזיר ביום כיפור שחל בערב עשרה בטבת, נובעת כי הוא הכריע באופן חד ונחרץ לטובת האסכולה הדטרמינסטית, אך עדיין דומני כי מאקזוטיקה שכזו לבד לא 'הולכים למכולת' של הוצאת ספרים. (וכן, אני יודע שיש בסיפור עוד כמה 'חומרים' פיקנטיים שכול תסריטאי היה מוכן אפילו לקנות בכמה פרוטות - בעלי תשובה, אליטה אשכנזית, אנדרדוגיות, מרדנות, רכילות חרדית, ועוד אי אלו, אך גם מפיקנטרייה לכשעצמה, לא רוקחים מנה עיקרית מכובדת. וכפי ששבתאי היה בוודאי מנסח זאת בימיו הטובים שם בישיבת האליטה של האשכנזים; עדיין חסר ב'חפצא' של הסיפור..) אז שוב, בוודאי שאפשר למצוא בספר טעם ועניין, והוא עשוי אף לרגעים לכבוש את הקורא, וליצור אצלו תחושות עמוקות של אמפטיה והזדהות, אך לתחושת ההסתפקות במועט הזו, יש טעם חמצמץ משהו. אך כפי שאמר פעם איש לא חכם במיוחד - על טעם וריח וכו' . ועדיין, למען הגילוי הנאות - לרגעים אהבתי את הכתיבה שלך, שבתאי. אפילו נסחפתי איתם.
 

שבי 83

New member
העקרון הבסיסי שלך לא מקובל עלי

אני קראתי את הספר ולא קראתי את הבלוג כך שאני חף מהשוואות בין הספר והבלוג. אני לא מכיר את שבתאי ולא מחפש פיקנטריה נוספת עליו ועל "דפוסי היחסים הרדודים (או לא רדודים) עם המין השני בעולם החילוני." ששביידל מזכיר. הספר הוא על תהליך היציאה בשאלה ולכן שביידל לא צריך להזמין המשך מה קרה בעולם החילוני. אני חושב שמבחינה ספרותית שבתאי היה יכול לקטוע את הסיפור קודם ברגע שעזב את הדת אבל אני לא מבקר סיפרות מקצועי. אהבתי את הספר על החזרה בתשובה כי מצאתי בתוכו את שבתאי והוא לא צריך "לשקף תהליך של חזרה בשאלה" ממוצע של "יוצא בשאלה ממוצע". סופר הוא לא "ממוצע". הוא לא צריך ליצג את הטיעונים של אוריאל אקוסטה או של שפינוזה. שבתאי צריך לכתוב מה הוא חשב ומה היו התשובות שלו. כקורא השאלות שלו לא היו אלה שאני שאלתי והתשובות שלו לא היו התשובות שאני קיבלתי אבל הספר יוצר הזדהות. הדברים הכללים הם הלימוד השטחי והתלמידים שיכולים לא ללמוד במשך שנים וחודשים ולאף אחד לא אכפת, היחסים המנותקים בין תלמידי הישיבה, הדיכוי של הספרדים והנסיון להטמיע את זהותם בזהות אשכנזית לא רלוונטית, המריבות על הכבוד והמלחמות על המעמד עד למכות ותקיפה בתוך הישיבה, המנגנון המשומן והמסודר שאורב לתלמידים שרוצים לצאת. המנגנון המאורגן והמשומן מסביר איך אחרים לא בורחים מהמקום ההוא. אחרי התאורים האלה הקורא מתפלא שאחרים לא בורחים מהמקום ההוא. הדברים האלה הם כלליים ומתוארים לא במכוון ומתוך אהבה למקום שהוא הגיע אליו אבל הקורא מרגיש אותם יותר משבתאי. ההזדהות היא עם נער תמים וחכם שנופל למקום הזה. כבר בדפים הראשונים של הספר מבינים שהוא צריך לברוח משם. אני הרגשתי שהקורא מחכה כמו בסיפור מתח מתי שבתאי יגיע להבנה שהוא חייב לברוח משם ואיך הוא ישתכנע לעזוב. הספר הוא לא ספר פילוסופיה.
 
להבדיל ממך -

העיקרון הבסיסי שלך דוקא בהחלט מקובל עליי. ותרשה לי לצטט אותך; אחרי התאורים האלה הקורא מתפלא שאחרים לא בורחים מהמקום ההוא. הדברים האלה הם כלליים ומתוארים לא במכוון ומתוך אהבה למקום שהוא הגיע אליו אבל הקורא מרגיש אותם יותר משבתאי. ההזדהות היא עם נער תמים וחכם שנופל למקום הזה. כבר בדפים הראשונים של הספר מבינים שהוא צריך לברוח משם. אני הרגשתי שהקורא מחכה כמו בסיפור מתח מתי שבתאי יגיע להבנה שהוא חייב לברוח משם ואיך הוא ישתכנע לעזוב.. זהו, זה לב ליבו של כול העניין. החד מימדיות הבלתי נסבלת הזו, שהביאה אנשים כמוך לתמיהה 'איך אחרים לא בורחים משם' ?? ובכך 'שכבר בדפים הראשונים של הספר מבינים שהוא צריך לברוח משם'. ולקינוח כמובן, ניתוח המיניה וביה שלך, ולפיו רק בשל אותו 'מנגנון מאורגן ומשומן' אותם האחרים לא בורחים משם.. אוקיי אז שמע נא ידידי, אין לי שמץ ירקרק מאין באת, וגם זה לא באמת מעניין אותי. אך מדבריך לפחות עושה רושם שלא באת מאותו מקום בו הגיע אותו הסופר - הנהג החדש. ולכן בהקשר זה אתה בהחלט משמש כדוגמה לקורא ה'חיצוני' שבעבורו הספר הוא סוג של תיאור אותנטי ומקורי של המרחב הישיבתי-חרדי-אשכנזי וצביונו. אז קודם כול יש לי 'בשורה' בשבילך, יש כאלו שלא עוזבים את המקום ההוא מתוך בחירה והכרה דתית-ערכית עמוקה ופנימית, ולא רק בשל היותם תלויים 'במנגנון המאורגן והמשומן'. נכון שזה לא נראה כך בספרו של שבתאי, אבל לפחות מהיכרות שיש לי עם המערכת 'ההיא', אני אומר לך זאת בצורה לא בטוח וודאית ממה ששבתאי מציג בספרו. וכנראה שאני גם מכיר בערך את אותה סביבה ששבתאי מספר אודותיה. ואולי אפילו עוד יותר לעומק ממנו. ודבר נוסף שכדאי שתדע, שתהליך 'יציאה בשאלה', ספקנות אמונית וכיו"ב, של בחור חרדי בפרט ושל אדם דתי בכלל, הוא משהו שיכול בהחלט לבוא בגירסה רחבה, עמוקה, רב ממדית, ואמביוולנטית בהרבה, מאותו תהליך שעולה בספר שקראת.. הווו, והגדלת לעשות בשורה האחרונה שלך, שבו תיארת את התחושה שלך בקריאת הספר כאילו היית קורא בספר מתח, ורק חיכית לרגע שבו שבתאי יגיע להבנה שעליו לברוח משם.. טוב, אז יש לי תזכורת בעבורך קורא נאמן, הספר שקראת היה ספר 'אוטוביוגרפי' - ספר שאמור לתאר באופן אותנטי את כול אותן חוויות שעבר הכותב בכול אותן נקודות זמן, ולפחות בחלק הראשית של הספר שבו הכותב מתאר את המקום שלו בנקודות הציון החרדיות - קלאסיות, שם אין כול מקום לתיאור 'מגמתי' שאמור לגרום לקורא לרצות שהוא ייצא בשאלה, ולו בשל העובדה, שלפחות ממה שהכותב מספר, באותן נקודות הוא היה די שלם ומזוהה עם המקום ההוא. בקיצור, פעם הבאה לפני שאתה מגיב, תחשוב פעמיים, אם אתה לא בא לברך ונמצא...
 

שבי 83

New member
שבתאי מתאר בשלמות ובהזדהות

את ההתחלה. אני לא אהבתי את התאור ואת הדרישות של הישיבה החרדית אבל מרגישים ששבתאי נכנס אליה מתוך מוטיבציה. אני דתל"ש ולא חרדל"ש. אני חושב שמרגישים ששבתאי מנסה כל כולו להצליח בישיבה אבל הקורא מביא לספר את ההשקפות שלו. התאורים של שבתאי הם עובדתיים: אם לא קולטים נער חדש והוא צריך להסתדר בעצמו ויכול למצוא את עצמו בלי חברים ובלי חברותא, אם דורשים מכולם לדבר בהגייה אשכנזית ומלמדים בצורה ששבתאי מספר, אם יש אפשרות לתלמידים לשבת חודשים ושנים ולא בודקים מה למדו ומה הם יודעים, אם הרבנים מדקדקים בקוצו הלא חשוב של יוד וגדולתם שהם סותרים את מה שאמר הרב שקדם להם, אם הרבנים נלחמים על מעמד ומגיעים לתקיפה פיזית ומילולית, אם עוקבים אחרי אנשים ושולחים אותם לרבנים ואנשים שמתמחים באותן תשובות, אם אלה התשובות שהם נותנים וזאת הדרך שהם עונים. לעומתם רואים את הדרך של אנשי הלל ומה התשובות שלהם. שבתאי לא יכול לתאר עובדות לא נכונות. הזכיר לי ספרים על ילד אנגלי שהגיע לפנימיה. כל סופר הוא ילד אחר אבל התאור מדויק. התאור של הישיבה החרדית נראה לא טוב בעיניים שלי. לא בעיניים של שבתאי בתחילת הספר. אני לא אהבתי שמביאים נער צעיר למקום חדש ולא קולטים אותו, שלא בודקים מה קורה לו, שדורשים ממנו לדבר בשפה לא שלו, שמלמדים בדרך לא שיטתית ומנסים לעשות רושם, שלא בודקים שיש לו חברים ואיך הוא לומד. הכל עובדות. שבתאי לא הרגיש בהתחלה לאן הוא נפל.
 
תרצה אולי לספר לי

על ה'דרך' של 'אנשי הל"ל', ועל ה'תשובות' הקולעות אל השערה שהם נותנים. לעומת ה'דרך' וה'תשובות' של אנשי הממסד החרדי ?? משה בן מיימון הזהר והישמר, אנשי הל"ל מאחוריך !
 
טענת החד ממדיות מוזרה

כך אדם הוא עולם מלא בפני עצמו, מניעיו ושיקוליו ורגשותיו של כל אחד מכם , יוצאים יקרים, ושל כל אחד שנשאר בעולם ההוא, ושל כל אדם בכל החלטה מהותית בחייו הם שונים ותלויים בעברו, בסביבתו, ובמבנה הנפשי שלו ושל הקרובים אליו. שבתאי לא יכול היה לכתוב אלא מתוך מניעיו האישיים, ואת זאת עשה לטעמי בכשרון רב. האמינו לי שקראתי ספרים רבים של סופרים "ידועים" בהרבה הכתובים בהרבה פחות כישרון, ובוודאי מטילים שממון על הקורא.
 

מתלבט13

New member
../images/Emo45.gif

יפה. המלך יכול להיות ערום. איזה אומץ! להגיד שהמלך ערום ונהנית מסופרים ידועים פחות.
 

Le Fay

New member
העלית פה מספר טענות.

האחת היא טענה עקרונית - ש"נהג חדש" הוא אפיגון, המחקה את ספרות ההשכלה (מניחה שלזה התכוון גם שביידל כשכתב שהספר הוא "חיבור ארכאי ואנאכרוניסטי", כלומר, שהוא נסב על נושא שעבר זמנו). כביכול אין טעם לכתוב סיפור שכבר כתבו אותו, ולדעתך טוב משבתאי. לדעתי אתה טועה. סיפור היציאה בשאלה של שבתאי אינו ממשיך את ספרות המשכילים (בין שהיתה אוטוביוגראפית במפורש ובין שלא) ולא מחקה אותה, בין השאר כי הוא מתרחש במציאות שונה לגמרי ומעיין בסוג אחר של התמודדות: לא הרי התפקרות במאה התשע-עשרה כיציאה בשלהי המאה העשרים וההבדלים מהותיים ולא יחסיים. מטעם זה, גם רשימת השמות שציינת במסגרת הסקירה הז'אנרית אינה רלבנטית: אין מקום להשוות את "נהג חדש" לטקסטים של היינה, גם לא לאלה של גנסין וברדיצ'בסקי. אילו זה הרף להערכת ספרות בת זמננו הראויה לדפוס, רוב הוצאות הספרים היו פושטות רגל זה כבר; ובמציאות של ימינו, כשכל כך הרבה קונים ספרים עבריים, אין צורך להסתפק בו. באשר לעומק האינטלקטואלי והרגשי המשוקע בספר, אין לך לומר אם לא קראת. בבלוג של שבתאי עיינתי לעיתים רחוקות ועל המעט שכן קראתי היתה לי הרבה ביקורת; את הספר לעומת זאת קראתי בעניין רב, כמעט בלי להניח אותו מידי. הוא לא 'יומן' אלא סיפור הנמסר בגוף ראשון, והוא אינו מתאר את המעבר "למקום החילוני הטוטאלי בו הוא נמצא כיום", אלא את הרקע ליציאה בשאלה, את המאבק בהרהורי הכפירה ואת השלב הראשון בדרך החוצה. בכל מקרה לא הוגן, בלשון המעטה, ולגמרי לא מקצועי, לשפוט את הספר על פי הטיוטות הראשונות לו. טענה קרובה לזו שהעלית היא ששבתאי מסר את הסיפור האישי שלו כפשוטו, בלי "להעצים ולא לנפח את התהליך הזה מעבר למה שהוא אכן היה", ולכן לדעתך זהו "סוג 'יציאה בשאלה' לעניים". הטעות בבסיס הטענה הזאת נובעת להערכתי מההשוואה לטשרנוביץ'-אקוסטה-ושות': מהם אתה גוזר מה צריך להיות בסיפור יציאה-בשאלה ומה אינו צריך להיות בו (למשל אקזוטיקה) ובסרגל הזה אתה מודד את הסיפור החדש. ממה נפשך? אם אין טעם לכתוב עוד סיפור קורות כמו אלה של טשרנוביץ' ואקוסטה, למה שבתאי מחוייב לכלול בו מה שכבר יש בהם ולהקיא מתוכו מה שאין בהם? בסיפורים ההם יש מורכבות מסוג אחד, בסיפור הזה מורכבות מסוג אחר: סאגת השידוכים, הנסיבות ברקע ההתחרדות המשפחתית, מחוייבות עדתית, הממשק עם הסביבה החופשית וסוגי הלחץ שמופעלים על התלמיד הסורר. זה לא פחות מעמיק ומורכב מ'דמות התלוש', זה דבר-מה שונה. ולטענה האחרונה: אקזוטיקה ופיקנטריה הן לא רק תבלינים ראויים אלא גם רכיבים עיקריים מכובדים. רבים מגדולי הסופרים נבנו מהם, ביניהם לא מעט זוכי פרס נובל (למשל פוקנר, פרנס, קיפלינג, בשביס-זינגר, ייטס, מרקס, בלו, מוריסון וכמובן גם עגנון). על רגל אחת - הלוואי שאקזוטיקה ופיקנטריה יהיו הבעיה של שבתאי כסופר (או שלך ושלי, לאותו עניין). ואם כבר בחרת להיות לפה לשביידל, שים לב שהטענה שלו כמעט הפוכה: הוא מתלונן על חוסר האטרקטיביות של העולם החילוני בסיפור. לסיכום, קודם קרא את הספר. אתר את הפגמים אחר כך.
 
כמה הבהרות:

א. אין לי מושג איפה קראת בדבריי טענה כלפי ספרו של שבתאי שהוא חיקוי של ספרות ההשכלה ?? הלוואי על הספר הזה ועל קוראיו, אם הוא היה משהו בסגנון הזה, גם אם התוצאה הייתה יומרנית, ואפילו פתטית. וכדאי שאבהיר זאת פעם נוספת, הגם שדומני שכתבתי זאת בדבריי בצורה שאינה משתמעת לשני פנים; הביקורת שלי איננה על שבתאי ועל התהליך שהוא עבר. זה האיש, זהו התהליך, ואלו הן החוויות שהוא מתאר, ומגיש לקורא. מי רוצה, אוכל. מי לא רוצה, לא אוכל. מאוד פשוט, לא מסובך. אך כול זה טוב ויפה כול עוד מדובר בכתיבה אקספרסיבית, אישית, שבה הכותב מעלה את סיפור חייו באיזשהו פוסט פרטי משלו. אך כאשר מדובר בהוצאת הדברים במתכונת של 'ספר' ועוד תחת מטריה של הוצאת ספרים מכובדת, המשמעות היא שאותה הוצאת ספרים מצאה בתכנים הללו עניין ופשר. וכן, יש בו עניין ופשר ! אך כפי שכתבתי הסיפור של שבתאי הוא לא יותר מאשר 'יציאה בשאלה לעניים' ! ובהקשר זה אין לי צורך להרחיק נדוד ולהתרפק על ספרות משכילית אוטוביוגרפית, אלא כלך לי אצל כמה וכמה אנשים מופלאים החברים בפורום זה, וגם את מכירה אותם בדיוק כמותי. כול שנדרש מאותה הוצאת ספרים, זה בסה"כ ללמוד קצת יותר על התהליך הזה ומורכבותיו, להתוודע לנכבי הפרומלבטיות והאמביוולנטיות הרגשית והאינטלקטואלית שתהליך כזה נושא בחובו, לפחות ברמת הפוטנציאל שלו. ובדיוק כלפי אותה הוצאת ספרים כיוונתי את ביקורתי. שבתאי כאדם, הוא איש נחמד בערבו של יום (ובעיקר בלילו של יום, כשהוא ישן עמוקות) הסיפור שלו הוא חביב ואכן יש בו גם אלמנטים פיקנטיים. הוא לא חכם במיוחד, והוא גם כלל לא אמור להיות כזה. הוא לא דוסטוייבסקי, אך הוא בהחלט יודע לשרבט מילים בצורה מרשימה, ולעיתים אפילו נוגעת. וזה לבד בהחלט מצדיק את הנפח שהבלוג שלו תופס באתר ישראבלוג, ואפילו אם זה היה מתפרסם ב'במה חדשה'. אך מהוצאת ספרים מכובדת אני בהחלט מצפה שתדע לזהות שהסיפור הספציפי של שבתאי עם כול הפיקנטריה שהוא טעון בה, הוא בסה"כ די שטוח ונבוב לעומת מורכבות ועומק שסיפור זה עשוי לשאת בחובו. ובשביל זה כאמור, כול שנדרש מאנשי 'כתר' הנכבדים זה לא דוקא להזדקק לאותה ספרות ענפה שהזכרתי, ואפילו לא להיכנס לפורום עצכ"ח, אלא להיכנס לפורום יוצאים בשאלה באתר תפוז, ובמאמץ לא רב לדלות משם לא מעט אנשים שהביוגרפיה שלהם (ואישיותם, לכשצמה) בהקשרו של תהליך היציאה, ובכלל, עושה את הסיפור של שבתאי לדל וחיוור משהו. זה הכול ! (וכן, אני יודע שהתגובה המיידית של מי שקורא את השורות הללו, תהיה - נוו בטח, אתה מנסה לשווק את עצמך עכשיו. טוב, לטיעון הזה כמובן שאין לי כוונה להגיב. גם לא אחרי שתיכף ייכנס פה הנהג החדש ובחרצובות לשונו ידאג לנפנף בטיעון הזה, ולנסות לעשות גם אותו קרדום לניסיון שהוא כבר החל בו, הורדת הדיון פה לביבים של גידופים והשמצות אישיות. יערב לך אדון שבתאי, באמת שאין לי כוונה להפריעך בעיסוק הזה, וחלילה לחסום אותך בדישך. אתה אפילו עשוי למצוא פה עוד כמה פרטרנים שיצטרפו לטון הזה שאתה מנסה להכתיב לדיון הענייני פה. אך ברשותך, אותי תוציא מהמשוואה הזו, אני באמת שלא מתכוון להיכנס לסאגה הזו). ב. הדוגמאות שהבאתי מאותה ספרות השכלתית - אוטוביוגרפית, לא באו אלא בכדי לתת מראה מקום למי שבאמת רוצה להתוודע לאותה 'מורכבות' שאני מדבר אודותיה. ובדיוק בהקשר זה גרסתי ועודני גורס, כי למרות העובדה שמדובר בתקופות שונות, סביבות חברתיות שונות וכו', עדיין ההתמודדות ביסודה היא אותה התמודדות, הן בטיבם האישי של ה'מתמודדים', והן ביחס אל אותה מסגרת דתית-חברתית, שעליה הם ערערו, ולמולה הם חוו את אותו תהליך עמוק של 'יציאה'. ג. דומני שכמות המלל שכבר שפכתי פה (ולו רק בהודעה זו) יכולה להסביר מדוע אני מרשה לעצמי להשמיע את ביקורת זו, הגם שלא קראתי את הספר, אלא בגירסת הבלוג-טיוטה שלו באינטרנט. ולמי שבכ"ז לא מבין, אנסה להסביר; הביקורת שלי איננה במישור הספרותי - אסתטי, אלא ביקורת 'תכנית' ! והתוכן הוא 'סיפור חייו של שבתאי'. וככזה, דומני שהעובדות כעובדות, והתהליך כתהליך, הוא פלוס מינוס מוכר ומשתקף באותו הפוסט. ולכן אני מרשה לעצמי להביע את ביקורתי מלעיל. (אלא א"כ 'החיים בכוכב שבתאי' הם חיים אחרים מחייו של 'הנהג החדש'..) ד. אחרי הכול, אני מודע שהטעם הספרותי שלי לחלוטין אינו מייצג את טעמו של הקורא הממוצע, ואני מוכן לקבל שפיקנטריה ואקזוטיקה, בהחלט יכולים לעיתים לעשות ספר בינוני, לרב מכר, ואולי אפילו לזכות את כותבו בפרס נובל (הגם שבהקשר זה, סביר להניח שהוא רב אמן במלאכת הכתיבה. ומקרה 'עגנון' יוכיח). כך שבמידה ותגובת 'כתר' תהיה, אותנו מעניין 'למכור' ולמכור הרבה, והסיפור של שבתאי 'מוכר', אני ארכין ראש בהכנעה ואומר, קטונתי מלבקר ולדון את שיקולי ה'ממכר' שלכם. אז מכרו מכרו, וטענו את כיסכם הון רב לאין קץ. ומי יודע, גם אם בסוף שבתאי לא יקבל פרס נובל לספרות, הוא יקבל מדליה זוהרת מרואה החשבון של הוצאת כתר. ה. עד כאן קוראים בשבת הגדול. הסאגה הזו תמה מבחינתי פה. בהצלחה לך אדון שבתאי, בהמשך הדרך.
 

Le Fay

New member
הבנתי: אתה לא סובל את שבתאי

ולדעתך שום הוצאה שמכבדת את עצמה לא היתה צריכה להדפיס את סיפור קורותיו. אתה רואה? אפשר לומר אותו הדבר, הרבה יותר קצר. לא אמרת ששבתאי מחקה את סופרי ההשכלה, רק שתשמח להיות לפה לשביידל. וכן שלדעתך שצריך לבחון אותו כנגד מי שהגדירו את היהדות מחדש או דחו את החסידות כדי לא לגדל זקן. באמת ראוי ביותר להשוות ספר ראשון של בחור בן עשרים ומשהו לספר זכרונות שבן 57 מהמאה ה-18 כתב באחרית ימיו. למה לא תשווה אותו ל"מלחמה ושלום"? אם גם אותו לא קראת, זה יהיה מושלם. אני מבינה שבין שני הפוסטים האחרונים נעשית גם פסיכולוג, ושמאילך אתה מוכשר לפסול אנשים לכתיבה על סמך אישיותם כשלעצמה. אבל אם אישיותם של המינגווי, רומן גארי ונתן זך מאפשרת להדפיס אותם, אני לא רואה למה נטפלת לשבתאי דוקא. דרך אגב, דוסטוייבסקי לדעתך היה אדם חכם? א.ב. יהושע לדעתך אדם חכם? להתווכח איתי אם יש הבדל בין הבלוג לספר זה בכלל טיפשי. תמהתני עליך, רוכב ערבות: לא לכבודך, הלולאה שאתה מנסה לכרוך כאן.
 

uri80

New member
ומכל זה אני עדיין מתקשה להבין כיצד

ניתן לבקר ספר בלי לקרוא אותו.
 
למעלה