ביקורת ספר: "נהג חדש"

[מתלבט13]

הכותב פשוט לא התחבר לספר

יש כאן סיפור ואדם. לכותב לא היה את שאר הרוח, לצערי, להבין מה עבר על כותב הספר. לכן, ביקורתו נראית לי חסרת קשר. ז"א לוגית יש לו טענות, אבל זה לא נתפס לי. למרות ביקורת זו על הביקורת, אני מודה שייתכן שעלי להיכנס טוב יותר לראשו של המבקר, ואולי אז אמצא בדבריו צדק. דא עקא שאני מותש ועצל ברגעים אלה (אחרי 130 ק"מ נהיגה רצופה עקב שיחכת חבילה בתחנת דלק מזדמנת (או... לגברים מבוגרים בלבד). עכשיו קראתי על אדם שהרגיזה אותו מישהי. והוא הלך וקנה ספר שלה, הכריח את עצמו לאהוב את הסיגנון, ורק אחר כך הרשה לעצמו לחרוץ עליה דעה (מתאים ל"חזון איש" שכותב שהיה משכנע עצמו בכל צד בויכוח לחלוטין, ורק אחרי זה חושב מי צודק יותר. אני אגב, לא סובל "לשכנע את עצמי" בדברים שאינם נכונים לדעתי, אבל זה כבר מתחיל להיות ארוך)

 

[שלומפער]

כותב לא צריך

"שאר רוח כדי להבין מה עבר על כותב הספר" כותב ביקורת על ספר קורא את הספר ומבקר אותו לפי פרמטרים מקצועיים, לכן גם מדפיסים מה שהוא חושב במוסף הספרים של הארץ ולא בהמודיע או יתד נאמן. אתה יכול לומר, כמוני, שאתה לא מסכים עם כל הביקורת אבל עדיין אני חושב שהביקורת מקצועית.

 

[מתלבט13]

זהו שספר הוא

לא ויטרינה שמודדים עם סנטימטר וצבע העץ. זו בדיחה עלובה שה"מומחה" אומר שהספר לא בסדר והספר מוכר יותר מכל ספר שה"מומחה" ימכור בכל חייו. לא מצחיק?

 

[סידארתא]

כמות המכירות זה המדד?

 

[uri80]

חס וחלילה.

 

[שלומפער]

ממש לא

ספרים זולים יכולים למכור הרבה יותר מספר באמת טוב. המכירות הן לפי הסנסציה שבסיפור, הדיאלוג הציבורי בנושא, יחצנות טובה ושאר ירקות. ספר טוב נמדד לא רק לפי מספר הקוראים. אגב, בנוגע לכתיבה אני חושב ששבתאי כותב מעולה. אני רק מסכים עם הביקורת שזה גריסת מים וחזרה על דיאלוגים ידועים וטענות ישנות. אני גם מסכים עם הביקורת שהספר לא גמור טוב, זה די תקוע באמצע כשאתה כבר מחכה לשמוע תכל'ס. כי מעבר בין שתי עולמות לא יכול להסתכם בתיאור העולם שעזבת ויחסך אליו אלא גם העולם האחר בו השתלבת. יש מזה, אבל לטעמי לא מספיק.

 

[מתלבט13]

מה זה "ספר טוב"?

א' ההגדרה של "טוב" בספרות אינה ברורה לי. והטענה שמישהו שלמד ספרות באוניברסיטה הוא שיקבע לכולם מה הוא טוב. ויחליט שספר שכולם קוראים אותו הוא "לא טוב", נשמעת לי קצת פלצנית. המבקר מנתח דברים בצורה מאד מסוימת מהיבט של "מומחה לספרות" ומתעלם מההקשרץ לדעתי אנשים רבים התחברו להיבטים רבים בספר, ובלי קשר לניתוח ה"מלומד". יש שקוראים לזה "בעיית החליפה הריקה" (empty suit problem). יש יותר מדאי אנשים שחוץ מהיותם "מומחים" אין משמעות להבנתם. ברפואה, יש ידע עובדתי לרופאים. וגם שם יש דברים רבים שהם מביעים דעה, ודעתם אינה שווה הרבה. וואלה "החטא ועונשו" בתרגום הישן הוא פאטר הספרות האנושית. מה שעשות שאף אחד לא נהנה מלקרוא אותו כך? (יש פלפולים, אבל אולי להשאיר את זה לישיבות?)

 

[שלומפער]

יש אנשים

שנהנים מפלאפל הרבה יותר מארוחת גורמה משובחת. יש אנשים שנהנים ממדור רכילות יותר ממדור דעות, מדרשה של הרבוודיה יותר מהרצאה של ריצ'ארד לווי מספר של רם אורן יותר משל אלכסנדר דיומא ומשיר של שרית חדד יותר מיוסלה רוזנבלט. יש הרבה אנשים עם מבחר טעמים וסגנונות, יש הרבה רבדים בתרבויות, אתה יכול לומר שאתה משתייך לרובד מסוים ואין עם זה שום בעיה. שום חליפה ריקה, אינטלגנציה.

 

[מתלבט13]

איזה רדידות

בטעם של מוזיקה יש אינטליגנציה? האם לאהוב מוזיקה קלאסית זה דבר שקשור לאינטליגנציה? אנחנו עושים את זה כדי ליהנות, ועל טעם וריח אין להתווכח. באינטליגנציה יש עניין של רמה. אבל אתה מדבר על הנאה פסיכולוגית. ומי שנהנה מרם אורן והולך לקרוא דיומא "כי זה אין" הוא .... מהסוג הנחות המקובל והמוערך בתרבות הרדודה. (אגב, יש אפקט הפוך, בגלל התירבות שלא נאה לאינטלגנטים לקרוא ולשמוע דברים מסוימים נוצר מצב שבעקיפין יש קשר בין אינטליגנציה לדבירם רבים. אבל אני מתנגד לגישה זו מכל תוקף.) את השכל צריך להפעיל איפה שצריך אותו. אם בחורה יפה בעיני, אין לי צורך באישור של אף אחד ולהיפך. אם שיר עושה לי מצב רוח והרגשה טובה זה מה שקובע. מאידך, אם טיעון לוגי הוא מוטעה זה נורא ואיום. אם אדם מצטט טיעון רדוד מהעיתון, הוא טועה (כל עוד הוא מתעקש לשייך אתץ להגו הפוליטי לתחום השכלי). אם החלטות חשובות בחיים מוטעות או לא אחראיות (נניח שאנחנו יודעים מה זה לא אחראי), אז זו בעייה. אבל לאכול גורמה שאני לא אוהב כי "זה רמה גבוהה", זה התת רמה הכי נמוכה שאני מכיר. יצויין כאן לעיני עם ועדה שמגיל צעיר העדפתי ארטיק קרח על השוקו שוקו, ולא הבנתי איך זה שאנשים משלמים יותר כדי לאכול את הגועל נפש. אני מקווה שכבודי לא ירד בעיניך ברגעים אלו. (ומי שזה מוריד את כבודי בעיניו לא איכפת לי ממה שהוא חושב)

 

[מתלבט13]

התנצלותי על חריפות הכותרת ../images/Emo2.gif

 

[שלומפער]

כבודך עלה בעיני

בגלל המשפט האחרון "ומי שזה מוריד את כבודי בעיניו לא איכפת לי ממה שהוא חושב" בסך הכל ניכר עליך שהבנת את הפוינט. יש אוכל, מוזיקה, ספרות וארטיקים, יותר משובחים ופחות. אדם לא נמדד באיזו מסעדה הוא סועד. זה מוסכם. אבל הרמה של הארטיק לא נקבעת ביחס להעדפות שלך. גם מבין דבריך ניכר שהעדפת את "הפשוט". ובחזרה לספר והביקורת - הספר הוא ספר מעולה והביקורת צודקת בתחומה. (לטעמי לא בהכל, יהיו שיחלקו עלי) וזה שיותר או פחות אנשים יחשיבו אותו לפופולארי לא מעלה את הרמה הספרותית - תרבותית שלו. זה הכל, נסחפנו.

 

[מתלבט13]

לא בטוח שהבנתי

אלא אם אתה אומר שיש עולם דמיוני שנקרא "מקצוע הספרות" ויש בעולם הזה הגדרות ומדדים ומה לא. אני לא מתעניין יותר מדאי במשחקי "נדמה לי" חסרי משמעות של ילדים ומבוגרים. ואגב, אחרי שספר "דפוק" לפי הכללים מוכר מיליונים, מעדכנים את ההגדרות. וקורסים חדשים לתת מקצוע ידש בספרות נפתחים (אולי לא קורסים ומחלקות, אבל תיאוריות על "הכתיבה האנטי-פוסט-בתר סמארלציאנית למחצה") נדמה לי שיש בינינו הבנה

 

[Le Fay]

לא.

שההגדרה ל"ספרות יפה" אינה ברורה לך אינו אומר שאין ספרות יפה, או שבאקדמיה ישנו את ההגדרות למחקר וביקורת הספרות על פי המכירות. מה שזה כן אומר הוא, שאולי לא יזיק לך להתמקד בדברים שאתה כן מבין. אחרת יום אחד מישהו עוד ידוג לך את הדברים שאתה כותב כיום, ויראה לך איך אתה נשמע כשאתה חושב שאתה חכם.

 

[מתלבט13]

אני לא מתנגד למדע בדיוני

אם באקדמיה יושבים אנשים שיש להם תארים ויכולת התנסחות, וממציאים להם עולם לבריאות. מה זה "ספרות יפה"? מה שהפרופסור אמר שזה. זה נקרא בלע"ז טאוטולוגיה. ובלוגית פשוטה הנחת המבוקש. כל דבר שהמשמעות היחידה שלו היא ש"זו דעת המומחים" שייך לעולם הדמיון. למה משנה האם ספר הוא "ספרות יפה"? לאלה שקוראים לפי דעת המומחים? אז זה בולשית. כי אם מחר יספרו להם משהו אחר הם "ילמדו ליהנות" מהמשהו החדש. אני לא שולל את האפשרות שיש סוג מסוים של יופי ויש אנשים מסוימים שאוהבים אותו. אבל זה כבר תלוי במציאות ולא באקדמיה. יש עירוב תחומים גדול בין האקדמיה ברפואה, מתמטיקה, כימיה, ופיזיקה, בהם מדובר בניסויים עובדות או לוגיקה טהורה. ובין האקדמיה במדעי המדינה, ספרות, היסטוריה, ולדעת רבים פילוסופיה. בהם יש המון בולשית. יש לי כבוד לאקדמיה לא בגלל שהיא מוסד מפואר עם "פרופסור", ג'ורנלים, ובניינים יפים. או בגלל ש"הארץ" נותן יותר במה לאנשי אקדמיה. האקדמיה מייצגת סוג של אמת ובירור עובדות יסודי - בתחומים מסוימים בלבד. טיפשות המוח האנושי מערבב את התחומים בהם יש לאקדמיה יתרון אמיתי ואיכותי, ותחומים אחרים. ואפרופו מה שאמרת "לא יזיק לך להתמקד בדברים בהם אתה מבין" לא יזיק למדע להתמקד בתחומים בהם יש לו יתרון אמיתי. (להערכתי "מלמעלה" יש אינטרס לבעלי המוסדות לאכול מכל כיוון אפשרי. למה מה? נסגור חצי אוניברסיטה?)

 

[Le Fay]

ההבדל בין ספרות יפה לספרות סתם

הוא בדיוק כמו ההבדל בין אנשים עם יכולת ניתוח והתנסחות לבין אלה שלא מסוגלים לנסח מסקנה בהירה עד תומה כי הם מתעייפים באמצע. אבל אם אתה לא מבחין בהבדל בין ראוי ללא ראוי ובין מחקר הטבע למחקר של מעשה אדם, אין שום בעיה שתסתפק בפסבדו-מדע, שמתקן את הנוסחאות שלו-עצמו בנוסחאות-לחישוב-הטעות, את האחרונות בתילי-תילים של נוסחאות-מתקנות אחרות, וחוזר חלילה. אם זה עושה לך בהזדמנות גם הרגשה שאתה חכם, מבין את העולם ויכול לסדר כל מה שיש בו בשלשות - תהנה.

 

[מתלבט13]

לגופו של עניין

את אומרת שיש הבדל בין "ספרות יפה" ללא. אני אומר שיש הרבה הגדרות ליופי. ולא ה"מומחים" יכתיבו מה יפה ומה לא. 1) אין לי התנגדות ל"ספרות יפה לפי האקדמיה הצרפתית". זו הגדרה מדויקת ואמיתית. "ספרות יפה" היא מונח די כללי. ואני לא אוהב שמשתלטים על מושגים. בין אם זה הדתיים, בין אם זה הטלנובלות, ובין אם זו האקדמיה. יופי הוא בעיני המתבונן. והאופציה היחידה שיש למישהו לקבוע מה זה יופי (חוץ מאשר לעצמו), הוא אם באמת יש קשר בין הגדרותיו לטעם הציבור הכללי. אחרת זה "יפה לפי הגדרתי". 2) ייתכן שיש מדדים של יופי, ושיש אנשים באקדמיה שמבינים בהם. אין לי בעייה עם הטענה הזו. אבל טענה זו צריכה להתבסס על משהו מוצק (נניח, תוכיח שאנשים אוהבים יותר ספרות עם 22% בדיחות. ואני אקבל שזה מה שאנשים אוהבים). אם רוב האנשים אכן מעדיפים ארטיק מאגנום על פני קרח, אפשר לטעון שבממוצע המאגנום נחשב לטעים יותר. אם רוב האנשים מעדיפים "ספרות יפה" על פני רם אורן, הרי שבממוצע ה"יפה" יפה יותר. אבל אם רוב האנשים קוריאם "יפה" מתוך הרגשת כיעור למען רצות את המורה לספרות. אז סורי. והפלפולים המחקרים והתארים אינם טיפת שיכנוע. אגב, ייתכן שרוב האנשים לא ירצו לקרוא ספרות יפה, אבל מרגישים שיש בה יופי מיוחד. במקרה זה לגיטימי במקצת לקרוא לה יפה. אבל אז יש חשש רציני שאלה שרק קוראים לספרות "יפה", פשוט שטופי מוח. למי יש אומץ לכפור ביופי האדיר של טולסטוי. אם אני יגיד שזה בולשיט יגידו שאני רדוד ונבער מדעת.

 

[מתלבט13]

אגב

כמדומני שיש סוגים של הנאות ותפיסות שאדם צריך ללמוד. יש היבטים בסרטים שרק מומחים לצילום נהנים מהם באמת. יש צלילים בשירים שרק מוזיקאים שמים לב אליהם "קלטת את ההפתעה כאן בגיטרה?" יש טוענים שכדאי ללמוד תחומים מסוימים כדי לקבל את היכולת ליהנות מהם. אם זה מוסיף לסך הכל ההנאה אני אפילו בעד. אני רק לא אוהב שאלה שלימדו את מוחם ליהנות מסיגנון מסוים יחליטו לכולם מה "יפה". אלא אם תטעני שכמו שיש ז'אנר "ספרות קפקאית" שבו מבינים אוהבי הז'אנר בלבד. ז'אנר "פלפולים ישיבתיים סיגנון בריסק" אותו אוהבים מיגזר מסוים בישיבות הליטאיות. וז'אנר "ספרות יפה" אותו אוהבים אנשים אחרים. כנראה שיש לז'אנר השולי הזה יותר אוהדים. בכל מקרה אני חושב לפגוש מחר ידידה בעלת תואר וחצי בספרות ואנסה לדסקס איתה את הנושא.

 

[שלומפער]

יווווו איך שאתה הסתבכת

בוא נגדיר פרמטרים לספרות טובה. טוב ולא טוב לא נמדד לפי אהדת המונים. לדעתי ספרות טובה היא יצירה שיש בה חוויה. לא רק העברת מידע. שאתה קורא ואת מרגיש שאתה נסחף עם הספר, עם העלילה או לחילופין עם התזה. אתה מרגיש שזה מושלם. אנשים קוראים לך ואתה לא רוצה לשים לב . (זוכר את הגמרא? אז ההיפך.) צריך התחלה טובה וסיום מאוד טוב כי על התחלה גרועה יכול לכפר המשך טוב אבל סיום גרוע משאיר אותך עם טעם רע שגורם לך לשכוח קטעים טובים מבפנוכו. צריכה להיות שפה עשירה, שפה שאתה מתענג לקרוא אותה. זה לא המילים המפוצצות שאתה צריך לשבת עם מילון צמוד. זה צרופי המילים הפשוטות לכדי משפטים מיוחדים. כמובן, תוך שימוש בלשון ספרותית. (דוגמא - לא לכתוב "והפלפולים המחקרים והתארים אינם טיפת שיכנוע" אלא "אין בהם בכדי לשכנע") כמובן נדרשת גם עבודת מחקר אמיתית לפני כתיבה, דרושה יצירתיות, הפתעה, חידוש, לגרום לאנשים לצחוק ואנשים יחשבו שהם מוזרים. לבכות ושהחברה תחשוב שאתה חנון. ובעיקר נדרשת רעננות. לא לכתוב בעמוד התשעים ושמונה פחות מיוחד מהעמוד השבע עשרה. וזה גם בנוגע להודעות בפורום, לא להתעייף.

 

[מתלבט13]

מה זה "טוב"?

אם "טוב" זה "טוב כפי ההגדרות של שלומפער כאן". סבבה. אתה יכול להגדיר מה שאתה רוצה. כך שטוב זה סוג של משחק מלים. אני חושב שמה שחשוב זו התועלת מהדברים. ויפה בספר הוא כמדומה כמה הנאה הקורא מקבל. נגטיבית, אני לא אוהב שאנשים מגדירים הגדרות וקוריאם שמות לפי רצונם בלי שום בסיס. אמרת יצירה שיש בה חוויה. חוויה למי? לקורא או לכותב? אם לקורא, נתת מאפיין מעניין. ייתכן שהקורא מעדיף לקרוא משהו אחר. אבל כאשר הוא קורא את ה:טוב" הוא חווה משהו מיוחד. ואני שואל, אם הקורא לא אוהב את ה"טוב" ואוהב את ה"לא טוב", במה טוב ה"טוב"? אתה מגדיר ספר שאנשים ייהנו ממנו. ספר שיימכר הרבה. ואם ספר לא "טוב" נמכר הרבה ואנשים מתלהבים ממנו, אולי צריך להגדיר מחדש את ה"טוב". או שההגדרה של ה"טוב" היא מאד מצמצמת. אני מודה שאפשר כאן להסתבך. המציאות באמת מורכבת. ומי שרוצה יכול תמיד להגדיר הגדרות בהם הוא יהיה צודק. ותמיד לאחר עיון מעמיק יהיה משהו בדבריו. השלאה היא כמה משמעות יש בהסבר וה"אוקימתא". אגב, אני חושב שיש מטרה אחת לקריאת ספרות - הנאה. מדד פשוט וקל. וגם אתה הגדרת הרבה דבירם שקשורים להנאה. אז למה חשוב ללך שהנאת הקוראים אינה הפרמטר העיקרי?

 

[מלח השמים]

טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון ../images/Emo13.gif

אם המטרה האחת של קריאת ספרות היא הנאה, הרי שרוב הקוראים (מבוגרים לפחות) יהנו ביותר מסיפורי זימה. האם נגדיר לפיכך ספרות פורנוגרפית כספרות יפה? ובהפשטה, בקריאת ספרות ייתכנו הנאות מסוגים שונים. האם ספרות, שמספקת את ההנאה המשותפת למספר הגדול ביותר של קוראים (המכנה המשותף הנמוך ביותר), היא הנחשבת לספרות יפה? לספרות זו שממנה יהנו אנשים רבים מתאים יותר לקרוא ספרות פופולרית ולא ספרות יפה. איני יודע די על תורת הספרות, אך ממה שליקטתי מן הגורן והיקב, נראה שישנן אסכולות לא מעטות בתאור, בפרשנות ובקביעת נורמות הספרות וישנם גם ז'אנרים שונים המקובצים במאפייניהם המשותפים. בעברית המונח ספרות יפה משמש בשתי משמעויות, כללית ומצומצמת. ספרות יפה במשמעות הכללית כוונתה לספרי קריאה שאינם ספרי עיון. ספרות יפה במשמעות הפרטית יותר כוונתה לספרות איכותית וטובה יחסית לספרות אחרת. בנוגע למשמעות האחרונה, ספק אם שאלת סיווגו של ספר מסויים כספרות יפה, היא פועל יוצא של גורמים אובייקטיביים או סובייקטיבים. אם כי להבנתי ישנם גורמים אובייקטיביים שעשויים לשמש לשם כך, כגון מבניות ועומק עלילה וצורה ותחכום לשוניים.