בחירת תורת לחימה

[orii]

../images/Emo32.gifErunaamo מה אתה לומד? ממי?

ממתי? ועוד כל מיני שאלות שמתחילות ב-מ. כמובן אם בא לך לספר לנו....

 

[Erunaamo]

בשמחה...

אני לומד, בינתיים, שינג-אי במרכז הישראלי לטאי-צ´י - בסניף הראשי, בת"א. זה במסגרת "צ´אנג-מינג קונג-פו" לנוער במרכז. המדריך הוא אפי דינר. לא הרבה זמן, פחות מחצי שנה - מיולי השנה.

 

[דלית - delete]

השתתפת בהופעה בסוף הגשקו?

הופעה טובה נתתם. שיפר עדיין עוזר להדריך אתכם?

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif להופעה בסוף הגשקו!

 

[Erunaamo]

כן, הוא עדיין עוזר. גם גל.

לצערי - לא. התחלתי להתאמן מספר שבועות אחרי ההופעה.

 

[orii]

../images/Emo51.gif אז אתה ילד!!!

אלוהים ישמור איזה יופי נערים מתבטאים בכתב. יחי האינטרנט.

 

[דוד כפרי]

../images/Emo45.gif

 

[Erunaamo]

../images/Emo13.gif

 

[voguemaster]

שניה

אני מקווה שלא מעודדים אותכם באמת לתת בעיטות חזקות, כי לזה אין טעם. העניין הוא להגיע לשליטה. את חייבת שבבעיטה שלך יהיה הפוטנציאל לעוצמה אבל בפועל הבעיטה לא אמורה לכאוב לבן זוג לעבודה. את צריכה לעבוד על הטכניקה של איך לא לפגוע ובו בזמן לבעוט עם אפשרות לעוצמה. ברגע שתרגישי נינוחה עם זה, לא תהיה לך בעיה לתת בעיטות "חזקות".

 

[soulbird]

שאני מול הסיפו

הוא תמיד דורש שאבעט יותר חזק ושאפגע אני מרגישה שמשהו חוסם אותי בלעשות את זה

 

[לחימה משולבת]

ועם כריות??

 

[soulbird]

לא בלי

אבל גם אין צורך בזה לדעתי

 

[לחימה משולבת]

מה שאני שואל...

כאשר את עומדת מול כרית אין לך בעיה להרביץ?

 

[soulbird]

אין לי בעיה

הבעיה שלי היא שאני אומדת מול בן אדם

 

[voguemaster]

כאמור, הטענה שלי

הביטחון חסר לך בבעיטה בבני אדם, או לפחות כך זה נדמה. אני לא בא ואומר שאין לך ביטחון בלבעוט כמו שצריך, הנקודה היא אחרת. עד כמה שאני מבין, את מפחדת לבעוט "נכון". אחרי הרבה אימון בבעיטות מגיעים למצב שבו אתה בוטח בעצמך מספיק ויודע שאתה לא פוגע באדם שמולך שמתאמן איתך.

 

[SideKick]

וזה בדיוק מה שיפה באמנות הלחימה...

שאנשים "נאלצים" להתמודד עם דברים שקשים להם גם מבחינה נפשית. אני מכירה את התופעה באופן אישי. את שיעורי הקרבות הראשונים שלי עשיתי עם דמעות בלתי פוסקות. ולא בגלל שחטפתי. אלא להיפך. ואני מכירה עוד אנשים שמגיבים דומה, בין אם זה בכי או סתם דכאון ורצון להימנעות משיעורים כאלה. אבל דווקא זה הביא אותי לחשיבה מעמיקה על מהות הדברים. מדוע אני בוכה כשאני מכאיבה למישהו, מה אני מרגישה כשמכאיבים לי, איפה בגוף מתרכז הכאב/הצער, מאילו רבדים בחיי הוא נובע. התשובות שקיבלתי היו מאלפות. ואת הלמידה הזאת שום סנסיי/סיפו/מאסטר לא יכלו לתת לי. רק הגוף שלנו (כבר כתבתי פעם משהו על גדולתו של זה), שאוצר בתוכו כאבים (ושמחות) וזכרונות משמעותיים כל כך לחיינו, יכול ללמד אותנו כל כך הרבה. אגב, היום אני כבר לא בוכה כשאני מרביצה. ויותר מזה - השבוע מצאתי את עצמי אומרת לאחת התלמידות שהכאיבה בטעות למי שתקפה אותה בתרגיל ואמרה סליחה - "את לא צריכה להתנצל בפני מי שתוקף אותך". לא שאין לפעמים מקום להתנצלות, אבל אהבתי את הרעיון שזה יצא מהפה שלי. שלי!

 

[soulbird]

אני התחלתי לחשוב שאולי למרות

שאני נהנת מהשעורים אולי אומנות לחימה לא מתאים לי

 

[מאטריקס]

תחשבי על זה בצורה חיובית

זה חשוב מאוד לדעת כיצד לפגוע ביריב, כי אז לכל לימודיך בקונג פו לא תהיה משמעות גדולה.

 

[soulbird]

כאדם שאין לו את היצר החייתי

והאלים animal instinct וששונא אלימות לא לא יודעת .

 

[דוד כפרי]

אין דבר כזה "אדם שאין לו יצר חייתי"

יש אדם שהדחיק את היצר, בגלל חינוך, או התגבר על היצר, ע"י אימון ושליטה עצמית. ה"יצר החייתי" מוטבע במבנה המוח האנושי, והוא חסר רק אצל אנשים עם נזק מוחי. אני מאוד מקוה שאת לא כזאת - אבל אם היית, כנראה שלא היית לומדת קונג-פו...