בוצ'ר בר - חיפה (חלק א)
אזור העיר התחתית של חיפה בשנים האחרונות התפתח לאין ערוך.
יש שם כיום מגוון של מסעדות, פאבים, חנויות מעצבים, ריהוט, טקסטיל, חדשים וישנים שמתערבבים ביניהם במן חן בלתי מוסבר. אלו שנמצאים כאן מימים ימימה, ואלו שבאו לעלות על "הגל" של ההתפתחות המעולה שהעיר הזו הביאה על רובע מקסים.
בערב חמישי של אחד השבועות בעוד אני מהטל במוחי שוב ושוב את התפריט הקבוע שאני לוקח במעיין הבירה.
זו אחת מאלו שנמצאות כאן מאז ומתמיד, אני נזכר במקום חדש, פינתי, כ 100 מטר מהמעיין. "בוצ'ר בר".
את בוצ'ר בר פתחו שני אחים. דני ואילן, שאחרי שכנראה עשו כל תפקיד אפשרי בתחום המסעדנות בארץ וגם בחו"ל, החליט דני, האח של... לפתוח עסק. אילן ידע שכך או כך כסף הוא הולך "להשקיע" פה, אם בהתחלה או אם בסוף (כדי לסגור את חובותיו של דני), נכנס להרפתקה הזו יחד עם אחיו המגניב.
יחד, כבר חצי שנה, הם מפעילים את אחת הפנינות המדהימות ביותר בעיר התחתית, בחיפה וכנראה גם בארץ.
בחודשים הספורים שהם "רצים" הספיקו כבר לבקר אותם מהטלוויזיה, מ WALLA, גיל חובב, ולאחרונה אפילו סמואל ספייד מפורום ביקורת מסעדות בתפוז.
בסופו של דבר, עזרתי גם אני אומץ לשנות את הווקטור ליום חמישי בערב, לעלות עוגן כבד מאד ממעיין הבירה ולהיכנס באחת הסמטאות כדי לגלות גם אני את "בוצ'ר בר".
המקום עצמו קטן מאד, מעוצב עם בר בצורת ר', כמה שולחנות קטנים ושרפרפים עם ריפוד טורקיז ושחור. התאורה כתומה ומעוממת ובימי חורף קרים, אני רואה איך 20 איש נדחסים פנימה, שותים דרינקנים ומשנשנים קצת טאפסים. מקסים.
אך נדל"נו הפנימי של המקום לא ממש משנה, מכיוון שמיקום המסעדה נמצא על רחבה מקסימה של עצי דקל ןבנינים משופצים ומצוירים. שולחנות עגולים ממתכת וכיסאות נוחים פזורים על כל הרחבה לבאי המקום, ובמזג האוויר שהיה באותו היום, זה היה על סף המושלם. והבריזה – מהים.
מלצרית חננית אך קצת בהלם ניגשה והגישה לנו תפריטים... פתחנו בשתי כוסות של בירה מסוג אדמונית וממבשלת "מלכה". טעם קרמלי וניחוח קלייה טרי עלה באפנו והבירה הייתה קרירה וכיפית ללגימה בכוסות המיועדות לה. התפריט המלא מוגש בכל שעות הפעילות ובערב המטבח מציע אף אפשרויות רבות יותר. ספיישלים שאינם כתובים ועוד.
אז מה הזמנו? בעיקרון כמעט את כל מה שהיה במטבח
כהרגלי.
ולמה ככה? כי דני פשוט קרא לאילן האח\השף שיצא החוצה וייקח ממני הזמנה והוא מצידו דיבר אלי אוכל! שפך את כל המצאי של היום בשילוב שיחה קולחת על ההיסטוריה שלו בלונדון עם הסטון, בארץ עם רושפלד, אביב משה, אדוני, חיים טיבי ואחרים. בסוף פשוט אמרתי לו, יש לך יד חופשית, אני אוכל כל מה שתוציא. וכך היה.
שתינו צ'ייסר של וויסקי אירי כדי לפתוח את הנקבוביות לאיסוף הארומה של המנות, ואלו מצידו של אילן - התחילו לפקוד את שולחננו עד שהיה צורך בשולחן שני שצורף, כדי להכיל את כמות הצלחות שיצאו החוצה. המחירים כל כך מצחיקים שתקציב ליציאה בזוג בתל אביב למשל, יקנה לכם פה 3 שעות של רכבת מנות בלתי פוסקת כמעט, כך שלא ממש "ספרנו".
אזור העיר התחתית של חיפה בשנים האחרונות התפתח לאין ערוך.
יש שם כיום מגוון של מסעדות, פאבים, חנויות מעצבים, ריהוט, טקסטיל, חדשים וישנים שמתערבבים ביניהם במן חן בלתי מוסבר. אלו שנמצאים כאן מימים ימימה, ואלו שבאו לעלות על "הגל" של ההתפתחות המעולה שהעיר הזו הביאה על רובע מקסים.
בערב חמישי של אחד השבועות בעוד אני מהטל במוחי שוב ושוב את התפריט הקבוע שאני לוקח במעיין הבירה.
זו אחת מאלו שנמצאות כאן מאז ומתמיד, אני נזכר במקום חדש, פינתי, כ 100 מטר מהמעיין. "בוצ'ר בר".
את בוצ'ר בר פתחו שני אחים. דני ואילן, שאחרי שכנראה עשו כל תפקיד אפשרי בתחום המסעדנות בארץ וגם בחו"ל, החליט דני, האח של... לפתוח עסק. אילן ידע שכך או כך כסף הוא הולך "להשקיע" פה, אם בהתחלה או אם בסוף (כדי לסגור את חובותיו של דני), נכנס להרפתקה הזו יחד עם אחיו המגניב.
יחד, כבר חצי שנה, הם מפעילים את אחת הפנינות המדהימות ביותר בעיר התחתית, בחיפה וכנראה גם בארץ.
בחודשים הספורים שהם "רצים" הספיקו כבר לבקר אותם מהטלוויזיה, מ WALLA, גיל חובב, ולאחרונה אפילו סמואל ספייד מפורום ביקורת מסעדות בתפוז.
בסופו של דבר, עזרתי גם אני אומץ לשנות את הווקטור ליום חמישי בערב, לעלות עוגן כבד מאד ממעיין הבירה ולהיכנס באחת הסמטאות כדי לגלות גם אני את "בוצ'ר בר".
המקום עצמו קטן מאד, מעוצב עם בר בצורת ר', כמה שולחנות קטנים ושרפרפים עם ריפוד טורקיז ושחור. התאורה כתומה ומעוממת ובימי חורף קרים, אני רואה איך 20 איש נדחסים פנימה, שותים דרינקנים ומשנשנים קצת טאפסים. מקסים.
אך נדל"נו הפנימי של המקום לא ממש משנה, מכיוון שמיקום המסעדה נמצא על רחבה מקסימה של עצי דקל ןבנינים משופצים ומצוירים. שולחנות עגולים ממתכת וכיסאות נוחים פזורים על כל הרחבה לבאי המקום, ובמזג האוויר שהיה באותו היום, זה היה על סף המושלם. והבריזה – מהים.
מלצרית חננית אך קצת בהלם ניגשה והגישה לנו תפריטים... פתחנו בשתי כוסות של בירה מסוג אדמונית וממבשלת "מלכה". טעם קרמלי וניחוח קלייה טרי עלה באפנו והבירה הייתה קרירה וכיפית ללגימה בכוסות המיועדות לה. התפריט המלא מוגש בכל שעות הפעילות ובערב המטבח מציע אף אפשרויות רבות יותר. ספיישלים שאינם כתובים ועוד.
אז מה הזמנו? בעיקרון כמעט את כל מה שהיה במטבח
ולמה ככה? כי דני פשוט קרא לאילן האח\השף שיצא החוצה וייקח ממני הזמנה והוא מצידו דיבר אלי אוכל! שפך את כל המצאי של היום בשילוב שיחה קולחת על ההיסטוריה שלו בלונדון עם הסטון, בארץ עם רושפלד, אביב משה, אדוני, חיים טיבי ואחרים. בסוף פשוט אמרתי לו, יש לך יד חופשית, אני אוכל כל מה שתוציא. וכך היה.
שתינו צ'ייסר של וויסקי אירי כדי לפתוח את הנקבוביות לאיסוף הארומה של המנות, ואלו מצידו של אילן - התחילו לפקוד את שולחננו עד שהיה צורך בשולחן שני שצורף, כדי להכיל את כמות הצלחות שיצאו החוצה. המחירים כל כך מצחיקים שתקציב ליציאה בזוג בתל אביב למשל, יקנה לכם פה 3 שעות של רכבת מנות בלתי פוסקת כמעט, כך שלא ממש "ספרנו".
