אל תיקח את זה אישית...
כשאני "האושר שלך" אני מתכוון לזה שמטיל ספק באושר של אחרים בעודו טוען שהוא יודע מהו האושר האמיתי. "האושר שלך", כלומר האושר שאתה מציג כאמיתי. כפי שאתה טוען שאושר של, נאמר, חילוני, הוא לא אמיתי, אפשר לטעון (ואף להוכיח בפסיכולוגיה-בגרוש) שגם האלטרנטיבה שאתה מציג היא לא אמיתית. מה המסקנה מזה? מה שאמרתי למעלה: שיש אינסוף דרכים לאושר. אפשר להטיל ספק בכולן, ואז נשאר עם התפיסה שאיש לא מאושר, או לקבל את כולן, ואז התפיסה היא שכל מי שטוען שהוא מאושר - הוא מאושר. מה עדיף בעיניך? אתה לא יכול להגדיר מהו אושר באופן כללי, אלא רק את האושר שלך. אם אתה רוצה לדבר על תחושה עילאית, נצחית וכולי, אתה יכול להתייחס אליה כאל "האושר שלי" ולא אל "אושר בכלל".