ומנין לך שגם אז ההבדל לא היה על בסיס השפה והתרבות?
בשחר ימי האנושות, לפני עשרות אלפי שנים, בחברה הקדם-חקלאית, בני האדם היו לקטים-ציידים וחיו ב"להקות" (מעין שבטים-משפחות, שכולם הכירו בהם את כולם ובתוכם היו קשרים משפחתיים רבים ששימשו דבק חזק לליכוד הקבוצה לצד קשרי החברות) קטנות שמנו בסביבות 40 איש (המספר כמובן השתנה מקבוצה לקבוצה אבל לעולם לא עלה על 150, כי מעל כמות זו הקבוצה כבר לא יכולה להתארגן מעצמה על בסיס קשרי משפחה וחברות אישית, פה נדרשים כבר עקרונות התארגנות אחרים שעוד לא הומצאו אז) שהיו מבודדות כמעט לגמרי אחת ממשניה. האדם הקרומניוני הממוצע, שלא היה "אדם קדמון" אלא האדם המודרני לכל דבר, רק בהזדמנויות נדירות מאוד פגש בחייו אדם השייך לקבוצה אחרת, למשל בהתכנסויות נדירות של שבטי-משפחות לשם המלחמה באדם הניאנדרטלי. העולם היה אז מיושב בדלילות, האוכלוסיה העולמית כולה מנתה בערך כ-8 מיליון איש, ולכל שבט-משפחה היו שטחי מחיה (ליקוט-צייד) עצומים של מאות ואף אלפי קמ"ר, שהאנשים נדדו בהם ללא הפסק בעקבות המזון. בתנאי בידוד כאלה כל שבט בהכרח היה אמור לפתח שפה משלו. הנה בערבית גם עכשיו לכל כפר יש איזה מין דיאלקט משלו, ובלונדון אפשר לנחש במידה רבה של וודאות באיזו שכונה גדל האדם לפי צורת דיבורו, ובמקרים כאלה, שגם העולם המודרני והמקושר ע"י התקשורת עדיין שופע בהם, ממש לא מדובר על חיים בתנאי בידוד כמעט מוחלט מאנשים אחרים מלבד בני הכפר או השכונה שלך. ככה שגם אז שפות שונות היו גם היו, והגיוון הלשוני דאז היה דווקא גדול יותר מהמודרני. מצב כזה נראה לאדם המודרני כמעט מופרך, אבל הצל החיוור של הגיוון הקדם-חקלאי השתמר עד תחילת העידן המודרני (באוסטרליה, למשל,עד פלישת האדם הלבן היו לכל הפחות כ-250 לשונות שונות) והשרידים שלו אפשר למצוא אפילו עכשיו בג'ונגל של האמזונס ומדבריות אפריקה. ודין התרבות כדין השפה. בעידן הקדם-חקלאי לאנשים לא היו דתות במובן המודרני, הם פיתחו גיוון כמעט אינסופי של אמונות אנימיסטיות, שבהן כל פרט מהעולם הסובב את האדם הוא שחקן שווה בדרמה הקוסמית והאדם הוא רק אחד השחקנים ואין לו שום חשיבות יתרה מהאייל, אץ הבראש שעל הגבעה, הגבעה עצמה, אגם המניב דגה או הכוכבים שבשמים. מבחינת האדם הקדם-חקלאי העולם לא היה מחולק לדומם, צומח, חי, האדם והאלים, הכל, כל פרט בעולם, היה בעל נשמה שווה. אבל מפאת התנאים הגיאוגרפיים והאקלימיים כל שבט היה חי בסביבה טבעית ייחודית, ועל בסיס זה גם פיתח אמונות ייחודיות רק לו, קרי תרבות ייחודית. נגיד, שבט ששיטחו שכן באזור מישור החוף הדרומי בהכרח פיתח את השפה והתרבות השונים לחלוטין מאלו של זה שהתגורר בעמק האלה, והוא התורו היה עולם שונה לגמרי מזה ששכן בדרום הר חברון. אנחנו קרובים הרבה יותר מבחינת התרבות ,ההשקפות, ואפילו השפה, לאמריקאי, יפני או גרמני ממוצע מאשר אנשי שבטים שונים בעולם הקדם-חקלאי שהמרחק ביניהם היה בסה"כ כ-40 ק"מ.
