נעמה בסוודר
New member
הייתי רק רוצה להאיר נקודה של חוסר הדדיות
את מדברת רבות על הצורך בפתיחות, שמודלים חדשים של זוגיות או של התנהלות מינית. את מצרה על סגירות מחשבה.
ועם זאת, במחי יד את פוסלת את האופציה המונוגמית כמשהו שהוא אמיתי עבור נשים אחרות.
בהודעתייך, מונוגמיה היא או שקר (היינו שבעצם יש שם מישהו שבוגד, אבל זה לא מתגלה), או ויתור על העצמי, או איזה שריד הסטורי של הסדרים חברתיים.
וזה משהו ששמתי לב שחוזר בהודעות שלך, גם בשרשורים קודמים. את מדברת על התעוררות גדולה שחווית כתוצאה מפתיחת הזוגיות, ואני מבינה שהלהט מגיע מהמקום הזה
(בהקשר שונה לגמרי, בזמן אחר, בחירות שעשיתי הובילו אותי להתעוררות מאוד גדולה וגילוי מחודש של שמחת חיים, אז אני לגמרי מבינה למה את מתכוונת כשאת אומרת שאת נחרדת מהמחשבה שזה לא היה קורה)
אבל אם באמת אפשר להעיר, זה קצת מרגיש כאילו מלכתחילה אין טעם להכנס לדיון הזה במתכונתו, כי זה לא באמת דיון כשכל החסרונות שמועלים על ידי מי שלא כמה אחר פתיחות מינית מנופנפים כסוג של עוורון או התכחשות לעצמי.
האם יש אנשים שהיו רוצים יותר גמישות מינית בחיים שלהם? ללא ספק.
האם יש אנשים שמתוך הרצון הזה פונים בסופו של דבר למעשים של שקר והסתרה? בוודאי.
אבל יש גם עולם שלם ומורכב מעבר לכך, עולם שבו המיניות לא ממלאת אצל אחרים את התפקיד שהיא כנראה ממלאת אצלך.
אני יכולה לומר שבמהלך הזוגיות עם בן זוגי, שנמשכת כבר כעשור וחצי, נמשכתי מעת לעת גם לאחרים. היו מקרים שהאופציה לממש היתה לגמרי פיזבילית, ועם זאת, זה מעולם לא משהו ששקלתי, עם כל המשיכה הגופנית שהיתה שם.
זה לא שווה לי את זה. ככה פשוט.
אני לא רוצה סחרור רגשי, ואני לא עורגת חזרה לסחרורים הרגשיים של גיל הנעורים. אני יכולה לראות כמה זה מערפל את המחשבה, כמה פתאום מתעסקים הרבה יותר בגל הנוגע לענייני הרגש והדינמיקה עם האדם הנוסף.
יש אנשים שרואים את החוויה הזו כשהתעוררות מחדש, אני רואה אותה כמלכודת של סבל.
אני לא רוצה להסתכן בפגיעה בבן זוגי. לא משנה יודע/לא יודע, כל הקונספט הזה יהיה לו לא נעים וקשה, והוא האדם היקר לי ביותר בעולם.
אני לא עד כדי כך מונעת על ידי סיפוק מיני. כן, זה כיף, אבל וואלה, גם הרבה דברים אחרים הם כיפיים. זה לא דומיננטי בחיי.
ומהצד השני, יש את כל היתרונות של מונוגמיה, שכרמיון מנתה כמה מהחברתיים שבהם, ואני אוסיף עליהם את אלו שנובעים מהחמימות של הסגירות הזוגית. כיף לי שיש דברים שהם רק ביננו, שיש אינטימיות שנחלקת רק עם אדם אחד.
והכוונה לא רק אינטימיות מינית, גם אינטימיות רגשית, גם אינטימיות זוגית.
את מרגישה דברים אחרים? סבבה. אבל מתוך הבעירה הזו שלך, כדאי להזהר מלפסול את העולם של מישהו שפשוט לא מרגיש כמוך לגבי מין והמקום שלו בחיים.
ובעניין המיני/ הרגשי, אני מקשרת את זה להודעה נוספת שהופיעה בעמוד הזה, של האשה שמרגישה מכוערת.
לכל הכותבות שענו לה היה ברור שאין הרבה קשר ככל הנראה לאיך שהיא נראית בפועל, ויותר לאיך היא מרגישה, ויכולת שלה להסתכל על עצמה ולשנות את מה שהיא לא אוהבת.
באופן דומה, אני מקבלת את זה שיש אנשים שהדרייב המיני או רומנטי שלהם הוא דרך קבע במקום שדורש סיפוק עצים, ובלעדין הם קמלים.
אבל אני חושבת שאפילו בין האנשים שפונים לבגידה, או רומן או פיתוח של קשר חלופי בקונסטלציה אחרת, הדחף המיני או הרומנטי הוא לא בלתי תלוי ועומד בפני עצמו.
הרבה מזה קשור לתקופה שהבן אדם עובר עם עצמו. זו יכולה להיות תקופה של חסר, וזו יכולה להיות להיפך, תקופה של התעוררות וחדווה גדולה. והצורך המיני או רומנטי הוא עוד צד בעניין.
כל כך הרבה במיניות אנושית הוא הרי סביב דברים שהם חיצוניים לפיזיות: סביב כוח, סביב סטטוס, סביב ריגושים, סביב שבירת שגרה.
אז כל מה שאני אומרת הוא שכשהדחף הזה מתעורר, לא אצל כולם ויתור על מימוש כרוך באיזו קמילה או ויתור על העצמי.
יהיו כאלו (ואני בינהם) שפשוט יראו את זה בתור מה שזה, מן התעוררות שקשורה לדינמיקה רחבה יותר.
ואני כאמור לא מעוניינת להסחף בסערות ובסחרורים האלו. אני יודעת היטב כיום את הסכנה שכרוכה בהרגשה המסחררת שאני על גג העולם, כי אני מכירה בזמניות שלה, ויודעת שתמיד תבוא צניחה אחריה. לא זו ולא זו אמיתיות, ואני לא רוצה בהן.
את מדברת רבות על הצורך בפתיחות, שמודלים חדשים של זוגיות או של התנהלות מינית. את מצרה על סגירות מחשבה.
ועם זאת, במחי יד את פוסלת את האופציה המונוגמית כמשהו שהוא אמיתי עבור נשים אחרות.
בהודעתייך, מונוגמיה היא או שקר (היינו שבעצם יש שם מישהו שבוגד, אבל זה לא מתגלה), או ויתור על העצמי, או איזה שריד הסטורי של הסדרים חברתיים.
וזה משהו ששמתי לב שחוזר בהודעות שלך, גם בשרשורים קודמים. את מדברת על התעוררות גדולה שחווית כתוצאה מפתיחת הזוגיות, ואני מבינה שהלהט מגיע מהמקום הזה
(בהקשר שונה לגמרי, בזמן אחר, בחירות שעשיתי הובילו אותי להתעוררות מאוד גדולה וגילוי מחודש של שמחת חיים, אז אני לגמרי מבינה למה את מתכוונת כשאת אומרת שאת נחרדת מהמחשבה שזה לא היה קורה)
אבל אם באמת אפשר להעיר, זה קצת מרגיש כאילו מלכתחילה אין טעם להכנס לדיון הזה במתכונתו, כי זה לא באמת דיון כשכל החסרונות שמועלים על ידי מי שלא כמה אחר פתיחות מינית מנופנפים כסוג של עוורון או התכחשות לעצמי.
האם יש אנשים שהיו רוצים יותר גמישות מינית בחיים שלהם? ללא ספק.
האם יש אנשים שמתוך הרצון הזה פונים בסופו של דבר למעשים של שקר והסתרה? בוודאי.
אבל יש גם עולם שלם ומורכב מעבר לכך, עולם שבו המיניות לא ממלאת אצל אחרים את התפקיד שהיא כנראה ממלאת אצלך.
אני יכולה לומר שבמהלך הזוגיות עם בן זוגי, שנמשכת כבר כעשור וחצי, נמשכתי מעת לעת גם לאחרים. היו מקרים שהאופציה לממש היתה לגמרי פיזבילית, ועם זאת, זה מעולם לא משהו ששקלתי, עם כל המשיכה הגופנית שהיתה שם.
זה לא שווה לי את זה. ככה פשוט.
אני לא רוצה סחרור רגשי, ואני לא עורגת חזרה לסחרורים הרגשיים של גיל הנעורים. אני יכולה לראות כמה זה מערפל את המחשבה, כמה פתאום מתעסקים הרבה יותר בגל הנוגע לענייני הרגש והדינמיקה עם האדם הנוסף.
יש אנשים שרואים את החוויה הזו כשהתעוררות מחדש, אני רואה אותה כמלכודת של סבל.
אני לא רוצה להסתכן בפגיעה בבן זוגי. לא משנה יודע/לא יודע, כל הקונספט הזה יהיה לו לא נעים וקשה, והוא האדם היקר לי ביותר בעולם.
אני לא עד כדי כך מונעת על ידי סיפוק מיני. כן, זה כיף, אבל וואלה, גם הרבה דברים אחרים הם כיפיים. זה לא דומיננטי בחיי.
ומהצד השני, יש את כל היתרונות של מונוגמיה, שכרמיון מנתה כמה מהחברתיים שבהם, ואני אוסיף עליהם את אלו שנובעים מהחמימות של הסגירות הזוגית. כיף לי שיש דברים שהם רק ביננו, שיש אינטימיות שנחלקת רק עם אדם אחד.
והכוונה לא רק אינטימיות מינית, גם אינטימיות רגשית, גם אינטימיות זוגית.
את מרגישה דברים אחרים? סבבה. אבל מתוך הבעירה הזו שלך, כדאי להזהר מלפסול את העולם של מישהו שפשוט לא מרגיש כמוך לגבי מין והמקום שלו בחיים.
ובעניין המיני/ הרגשי, אני מקשרת את זה להודעה נוספת שהופיעה בעמוד הזה, של האשה שמרגישה מכוערת.
לכל הכותבות שענו לה היה ברור שאין הרבה קשר ככל הנראה לאיך שהיא נראית בפועל, ויותר לאיך היא מרגישה, ויכולת שלה להסתכל על עצמה ולשנות את מה שהיא לא אוהבת.
באופן דומה, אני מקבלת את זה שיש אנשים שהדרייב המיני או רומנטי שלהם הוא דרך קבע במקום שדורש סיפוק עצים, ובלעדין הם קמלים.
אבל אני חושבת שאפילו בין האנשים שפונים לבגידה, או רומן או פיתוח של קשר חלופי בקונסטלציה אחרת, הדחף המיני או הרומנטי הוא לא בלתי תלוי ועומד בפני עצמו.
הרבה מזה קשור לתקופה שהבן אדם עובר עם עצמו. זו יכולה להיות תקופה של חסר, וזו יכולה להיות להיפך, תקופה של התעוררות וחדווה גדולה. והצורך המיני או רומנטי הוא עוד צד בעניין.
כל כך הרבה במיניות אנושית הוא הרי סביב דברים שהם חיצוניים לפיזיות: סביב כוח, סביב סטטוס, סביב ריגושים, סביב שבירת שגרה.
אז כל מה שאני אומרת הוא שכשהדחף הזה מתעורר, לא אצל כולם ויתור על מימוש כרוך באיזו קמילה או ויתור על העצמי.
יהיו כאלו (ואני בינהם) שפשוט יראו את זה בתור מה שזה, מן התעוררות שקשורה לדינמיקה רחבה יותר.
ואני כאמור לא מעוניינת להסחף בסערות ובסחרורים האלו. אני יודעת היטב כיום את הסכנה שכרוכה בהרגשה המסחררת שאני על גג העולם, כי אני מכירה בזמניות שלה, ויודעת שתמיד תבוא צניחה אחריה. לא זו ולא זו אמיתיות, ואני לא רוצה בהן.