לא ראיתי את עמדתך כסוג של קבעון ילדותי
דיברתי על עצמי.
ובדיוק התכוונתי לאמת מהסוג של להגיד לחברה שהתסרוקת שלה מכוערת והילדה שלה טיפשה.
באותו הקשר, לא כל דבר בן הזוג יכול/מסוגל/רוצה לשמוע.
אשה בדרך כלל לא רוצה שיגידו לה שהיום היא נראית יותר מקומטת,
שכשהיא היתה יותר צעירה היא היתה יותר מושכת,
שבחורה הצעירה מהמשרד יותר מושכת ממנה.
זו אמנם האמת, אבל לא חייבים להגיד אותה.
אז אם חושבים את זה, ולא אומרים את זה,
ובדרך כלל גם לא עושים עם זה כלום,
יכול בהחלט להיות מצב שפל כלשהו, שבו זה יחצה קווים ויעבור גם למעשים.
למה זה יכול לקרות?,
כי אף אחד לא מושלם. כי הרבה פעמים אנחנו עושים דברים שלא טובים לנו, שאנחנו יודעים שהם לא טובים לנו ברגע המעשה לפניו ואחריו, ואנחנו בכל זאת עושים אותם.
אם זה היה קורה מעט מאד, בשוליים, אז זה היה מקרה פרטי.
כיוון שלפי סטטיסטיקות להרבה מקרי גירושים קודמת בגידה, ויש הרבה גירושים, אני מסיקה שזה לא מקרה פרטי, אלא תופעה שחוצה תיוג כלשהו (סוציואקונומי או כל תיוג של קבוצה מסויימת).
אז אומנם לי זה לא קרה,
אבל להבטיח לך שלעולם זה לא יקרה לי? אני מסוגלת להבטיח אבל ספק אם לקיים (מה אני יודעת מה יקרה בעתיד, שהרי הנבואה ניתנה לשוטים).
לעיתים דווקא הבגידה הזאת, היא דרך של האדם להעיר את עצמו, שאכן יש בעייה בקשר ולהפסיק לטמון את הראש בחול.
איזה שהיא קריאת מצוקה בקשר, אם נקביל את זה לאנשים שמנסים להתאבד.
בקשרים שונים, אנשים לוקחים את המצב הזה (הבגידה), אחרי שהיא מתגלה למקומות שונים. לחיזוק הקשר, לעבודה על הקשר, לפירוק, לפתיחת הקשר.
כל זוג פועל בדרכו וזה לגיטימי בעיני.
אני אישית, לא הייתי רוצה להיות בקשר שבו, כדרך חיים, יש בגידה.
אבל שמעתי כבר על לא מעט נשים, שטוענות שמה שהן לא יודעות לא פוגע בהן.
הן לא מבררות, לא שואלות יותר מדי.
נוח להן איפה שהן, וגם זה בסדר בעיני.
למרות שאני לא הייתי יכולה לדעתי בשום פנים ואופן לחיות במצב הזה.
אני כותבת את כל זה, כדי לתמוך בפותחת השירשור, בטענתה שאין אמת אחת.
שיש תופעה חברתית רחבה.
ושיש טעם לפתוח אותה ולדבר עליה.
אני מתסכלת על הדודים שלי בתור מדגם נוחות. יש לי 2 מצד אחד, שניהם בגדו בנשותיהם למיטב ידיעתי. אחד התגרש בעקבות זה. השני לא. מהצד השני, שוב שני דודים, אחד בגד באופן ארוך, כשנתפס אשתו דרשה להתגרש. השני למיטב ידיעתי לא בגד. בכל המקרים למיטב ידיעתי הנשים לא בגדו (אבל מה אני יודעת?). ההורים שלי למיטב ידיעתי לא בגדו (אבל שוב, מי יודע?).
מסתכלת אצל ההורים של החברים שלי ומשפחותיהם, זה בערך אותו מצב (פעם עשינו ערב ספירת מלאי של בוגדים בתוך המשפחות המורחבות של החברים, מתוך זה בא הידע).
לכן, לאור מדגם הנוחות הזה, שדי תואם את הסטטיסטיקות על גירושים, אני מניחה שמדובר על תופעה חברתית, וככזאת שווה לדון עליה.