בגידה
- פותח הנושא זמניתושקה
- פורסם בתאריך
מין הוא לא מהות או חזות הכל!
לפעמים אנחנו נוהגים באופן שנדמה לנו הכי נכון - בעיקר מול מוסכמות או טאבואים תרבותיים, מגזריים או מיניים.
לא הגבתי קודם וסליחה על הבוטות, אבל בעירה מינית אפשר לאזן עם עבודת ידיים או ויברטור טוב. זה גוזל פחות זמן, זה לא מעמיד אף אחד תחת איום של חורבן בית, ולפי מה ששמעתי - אפילו עולה פחות מחדרים ששוכרים לפי שעה, בעיקר אם מדובר על בסיס יחסים קבוע.
אני לא שופטת אותך. אני שמחה בשבילך שמצאת את הדרך ואת בן הזוג שצועד בה לצידך. מה שמפריע לי זה שאת מציגה את הדברים כאילו 'ראית את האור' וכל מי שסביבך עדיין עיוור. מבחינתי אין הבדל בין האג'נדה שלך לבין זו של חוזרים בתשובה, נגררי הכתות והמפסיקים לעשן, בבחינת 'אם אני אז כולם'.
לפעמים אנחנו נוהגים באופן שנדמה לנו הכי נכון - בעיקר מול מוסכמות או טאבואים תרבותיים, מגזריים או מיניים.
לא הגבתי קודם וסליחה על הבוטות, אבל בעירה מינית אפשר לאזן עם עבודת ידיים או ויברטור טוב. זה גוזל פחות זמן, זה לא מעמיד אף אחד תחת איום של חורבן בית, ולפי מה ששמעתי - אפילו עולה פחות מחדרים ששוכרים לפי שעה, בעיקר אם מדובר על בסיס יחסים קבוע.
אני לא שופטת אותך. אני שמחה בשבילך שמצאת את הדרך ואת בן הזוג שצועד בה לצידך. מה שמפריע לי זה שאת מציגה את הדברים כאילו 'ראית את האור' וכל מי שסביבך עדיין עיוור. מבחינתי אין הבדל בין האג'נדה שלך לבין זו של חוזרים בתשובה, נגררי הכתות והמפסיקים לעשן, בבחינת 'אם אני אז כולם'.
זה מעניין שחלק מהאנשים רואים את זה ככה
למרות שאין לי שום עניין לשכנע בזה שזו הדרך הנכונה ואני גם באמת מעומק ליבי חושבת שזו דרך שנכונה למעטים מאוד, ולא בגלל שהם "נבחרים" או "ראו את האור". מצחיק אותי אפילו לקרא את זה. אלא כי זו דרך קשה ומערערת.
עכשיו גם אחרי שראיתי את האור של המיניות שלי (כי זה אכן קרה לי לחלוטין) אני יכולה להגיד לך שאין שום קשר, אבל שום קשר, בין ויברטור או עבודת ידיים למה שאני עברתי וחוויתי. הלוואי והיתה לי איזושהי דרך לגרום לתחושות הללו לעצמי לבד. אבל זה לא קשור וזה במאמר מוסגר.
אני מקווה שההודעה הזו תבהיר לך יותר טוב למה אני כותבת על זה ומה הכוונה שלי (כי אני באמת לא מצפה ממך לקרא את כל השרשופלצת שנוצר)
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=973&messageid=173801279
למרות שאין לי שום עניין לשכנע בזה שזו הדרך הנכונה ואני גם באמת מעומק ליבי חושבת שזו דרך שנכונה למעטים מאוד, ולא בגלל שהם "נבחרים" או "ראו את האור". מצחיק אותי אפילו לקרא את זה. אלא כי זו דרך קשה ומערערת.
עכשיו גם אחרי שראיתי את האור של המיניות שלי (כי זה אכן קרה לי לחלוטין) אני יכולה להגיד לך שאין שום קשר, אבל שום קשר, בין ויברטור או עבודת ידיים למה שאני עברתי וחוויתי. הלוואי והיתה לי איזושהי דרך לגרום לתחושות הללו לעצמי לבד. אבל זה לא קשור וזה במאמר מוסגר.
אני מקווה שההודעה הזו תבהיר לך יותר טוב למה אני כותבת על זה ומה הכוונה שלי (כי אני באמת לא מצפה ממך לקרא את כל השרשופלצת שנוצר)
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=973&messageid=173801279
קרן שמש ראשונה
New member
השחור לבן בנוגע לשקר מזכיר לי אותי בילדות
כשהייתי קטנה, הייתי נחרצת מאד בעניין האמת והשקר. שקר זה רע. חשוב להגיד את האמת, גם אם משלמים מחיר כבד.
מאז בגרתי והשתניתי, והשחור לבן בעניני שקר ואמת כבר לא ברור לי, כפי שהוא ברור לך.
אני מסכימה עם פותחת השירשור, שיש משהו שלא עובד במערכת.
אצלי, למיטב ידיעתי, הוא כן עובד, אבל כשמסתכלים על המערכת, תהיה זו עצימת עיניים, אם נאמר שההסדר החברתי עובד.
בגידות רבות, שכן או לא מובילות לגירושים, גורמות להרהר בהסדר החברתי.
להרהר אינו אומר שדווקא נציע שינוי.
בהחלט יתכן בעיני, שאחרי ההרהור, נגלה המצב עכשיו הוא הרע במיעוטו.
שאם בוחנים אפשרויות שונות, הדבר הטוב ביותר בנסיבות יהיה להשאיר את המצב כמו שהוא.
מונוגמיה לכאורה, עם הרבה בגידות ושקרים, חלקם חד פעמיים וחלקם כחלק מדרך חיים.
כשהייתי קטנה, הייתי נחרצת מאד בעניין האמת והשקר. שקר זה רע. חשוב להגיד את האמת, גם אם משלמים מחיר כבד.
מאז בגרתי והשתניתי, והשחור לבן בעניני שקר ואמת כבר לא ברור לי, כפי שהוא ברור לך.
אני מסכימה עם פותחת השירשור, שיש משהו שלא עובד במערכת.
אצלי, למיטב ידיעתי, הוא כן עובד, אבל כשמסתכלים על המערכת, תהיה זו עצימת עיניים, אם נאמר שההסדר החברתי עובד.
בגידות רבות, שכן או לא מובילות לגירושים, גורמות להרהר בהסדר החברתי.
להרהר אינו אומר שדווקא נציע שינוי.
בהחלט יתכן בעיני, שאחרי ההרהור, נגלה המצב עכשיו הוא הרע במיעוטו.
שאם בוחנים אפשרויות שונות, הדבר הטוב ביותר בנסיבות יהיה להשאיר את המצב כמו שהוא.
מונוגמיה לכאורה, עם הרבה בגידות ושקרים, חלקם חד פעמיים וחלקם כחלק מדרך חיים.
הירושלמית מירושלים
New member
כן? ובכן אני כבר לא ילדה וגם לא קטנה
ועדין חושבת שלשקר בזוגיות או לעצמי הוא דבר רע.
(ואיכשהו נדמה לי מהניסוח שלך שאת רואה את קבלת השקרים כאות לבגרות ואת העמדה שלי בתור סוג של קיבעון ילדותי).
בכל מקרה, זה לא היה חלק מהבגרות שלי.
אם טוב לך עם השקרים והם הופכים את החיים שלך לטובים יותר, סבבה.
את החיים שלי הם בטוח לא הפכו לטובים יותר. ואני מקווה שברור שאני לא מתכוונת לאמת מהסוג של
להגיד לחברה שהתסרוקת שלה מכוערת והילדה שלה טיפשה.
להיפך, חלק מהבגרות שלי היה להבין את החשיבות העמוקה של להיות אמתית בכל האספקטים המשמעותיים בחיים שלי ואני מייחסת את האושר שאני חווה בזוגיות ובקשרים משמעותיים אחרים בדיוק לזה. ליכולת להיות כנה וחשופה עם מי שחשוב לי וביכולת לקבל את הכנות שלו.
ללא כל קשר למין, אגב.
אני לא יודעת בקשר לסדר החברתי, אבל דווקא יש לי מחשבות על נישואים ובגידות.
והמחשבות שלי אומרות משהו בנוסח שאנשים רבים הם פשוט פאקינג מפונקים ועצלנים ומכורים לסיפוקים מהירים ולא יכולים לדמיין בכלל לעבוד קשה בשביל משהו כמו קשר או לנסות לרדת לשורשי החרדה הקיומית שגורמת להם להרגיש כל הזמן שיש מסיבה שהם לא מוזמנים אליה, במקום למצוא אושר איפה שהם. ולכן היד כה קלה על הדק הגירושים או הבגידות, מה שבא קודם.
להשלים עם חיים מלאי שקרים ובגידות כי זה "הרע במיעוטו" נשמע לי כזה תבוסתני ומייאש.
אבל הי, כל אחד חי את המציאות שלו.
במציאות שלי אומרים את האמת, משלמים את המחיר וקוצרים את הפירות. הפרי הכי מתוק של האמת בזוגיות, הוא קירבה אמיתית. זו שבאה מזה שבשפל ובהתעלות שלנו, אנחנו מוכנים לתת לשני לראות אותנו כמו שאנחנו. בלי הגנות. אני לא באמת יכולה לתאר את רמת הקירבה שזה מאפשר, או תחושת השחרור, אבל נראה לי שהפלגתי במחוזות הקיטש מספיק.
ועדין חושבת שלשקר בזוגיות או לעצמי הוא דבר רע.
(ואיכשהו נדמה לי מהניסוח שלך שאת רואה את קבלת השקרים כאות לבגרות ואת העמדה שלי בתור סוג של קיבעון ילדותי).
בכל מקרה, זה לא היה חלק מהבגרות שלי.
אם טוב לך עם השקרים והם הופכים את החיים שלך לטובים יותר, סבבה.
את החיים שלי הם בטוח לא הפכו לטובים יותר. ואני מקווה שברור שאני לא מתכוונת לאמת מהסוג של
להגיד לחברה שהתסרוקת שלה מכוערת והילדה שלה טיפשה.
להיפך, חלק מהבגרות שלי היה להבין את החשיבות העמוקה של להיות אמתית בכל האספקטים המשמעותיים בחיים שלי ואני מייחסת את האושר שאני חווה בזוגיות ובקשרים משמעותיים אחרים בדיוק לזה. ליכולת להיות כנה וחשופה עם מי שחשוב לי וביכולת לקבל את הכנות שלו.
ללא כל קשר למין, אגב.
אני לא יודעת בקשר לסדר החברתי, אבל דווקא יש לי מחשבות על נישואים ובגידות.
והמחשבות שלי אומרות משהו בנוסח שאנשים רבים הם פשוט פאקינג מפונקים ועצלנים ומכורים לסיפוקים מהירים ולא יכולים לדמיין בכלל לעבוד קשה בשביל משהו כמו קשר או לנסות לרדת לשורשי החרדה הקיומית שגורמת להם להרגיש כל הזמן שיש מסיבה שהם לא מוזמנים אליה, במקום למצוא אושר איפה שהם. ולכן היד כה קלה על הדק הגירושים או הבגידות, מה שבא קודם.
להשלים עם חיים מלאי שקרים ובגידות כי זה "הרע במיעוטו" נשמע לי כזה תבוסתני ומייאש.
אבל הי, כל אחד חי את המציאות שלו.
במציאות שלי אומרים את האמת, משלמים את המחיר וקוצרים את הפירות. הפרי הכי מתוק של האמת בזוגיות, הוא קירבה אמיתית. זו שבאה מזה שבשפל ובהתעלות שלנו, אנחנו מוכנים לתת לשני לראות אותנו כמו שאנחנו. בלי הגנות. אני לא באמת יכולה לתאר את רמת הקירבה שזה מאפשר, או תחושת השחרור, אבל נראה לי שהפלגתי במחוזות הקיטש מספיק.
קרן שמש ראשונה
New member
לא ראיתי את עמדתך כסוג של קבעון ילדותי
דיברתי על עצמי.
ובדיוק התכוונתי לאמת מהסוג של להגיד לחברה שהתסרוקת שלה מכוערת והילדה שלה טיפשה.
באותו הקשר, לא כל דבר בן הזוג יכול/מסוגל/רוצה לשמוע.
אשה בדרך כלל לא רוצה שיגידו לה שהיום היא נראית יותר מקומטת,
שכשהיא היתה יותר צעירה היא היתה יותר מושכת,
שבחורה הצעירה מהמשרד יותר מושכת ממנה.
זו אמנם האמת, אבל לא חייבים להגיד אותה.
אז אם חושבים את זה, ולא אומרים את זה,
ובדרך כלל גם לא עושים עם זה כלום,
יכול בהחלט להיות מצב שפל כלשהו, שבו זה יחצה קווים ויעבור גם למעשים.
למה זה יכול לקרות?,
כי אף אחד לא מושלם. כי הרבה פעמים אנחנו עושים דברים שלא טובים לנו, שאנחנו יודעים שהם לא טובים לנו ברגע המעשה לפניו ואחריו, ואנחנו בכל זאת עושים אותם.
אם זה היה קורה מעט מאד, בשוליים, אז זה היה מקרה פרטי.
כיוון שלפי סטטיסטיקות להרבה מקרי גירושים קודמת בגידה, ויש הרבה גירושים, אני מסיקה שזה לא מקרה פרטי, אלא תופעה שחוצה תיוג כלשהו (סוציואקונומי או כל תיוג של קבוצה מסויימת).
אז אומנם לי זה לא קרה,
אבל להבטיח לך שלעולם זה לא יקרה לי? אני מסוגלת להבטיח אבל ספק אם לקיים (מה אני יודעת מה יקרה בעתיד, שהרי הנבואה ניתנה לשוטים).
לעיתים דווקא הבגידה הזאת, היא דרך של האדם להעיר את עצמו, שאכן יש בעייה בקשר ולהפסיק לטמון את הראש בחול.
איזה שהיא קריאת מצוקה בקשר, אם נקביל את זה לאנשים שמנסים להתאבד.
בקשרים שונים, אנשים לוקחים את המצב הזה (הבגידה), אחרי שהיא מתגלה למקומות שונים. לחיזוק הקשר, לעבודה על הקשר, לפירוק, לפתיחת הקשר.
כל זוג פועל בדרכו וזה לגיטימי בעיני.
אני אישית, לא הייתי רוצה להיות בקשר שבו, כדרך חיים, יש בגידה.
אבל שמעתי כבר על לא מעט נשים, שטוענות שמה שהן לא יודעות לא פוגע בהן.
הן לא מבררות, לא שואלות יותר מדי.
נוח להן איפה שהן, וגם זה בסדר בעיני.
למרות שאני לא הייתי יכולה לדעתי בשום פנים ואופן לחיות במצב הזה.
אני כותבת את כל זה, כדי לתמוך בפותחת השירשור, בטענתה שאין אמת אחת.
שיש תופעה חברתית רחבה.
ושיש טעם לפתוח אותה ולדבר עליה.
אני מתסכלת על הדודים שלי בתור מדגם נוחות. יש לי 2 מצד אחד, שניהם בגדו בנשותיהם למיטב ידיעתי. אחד התגרש בעקבות זה. השני לא. מהצד השני, שוב שני דודים, אחד בגד באופן ארוך, כשנתפס אשתו דרשה להתגרש. השני למיטב ידיעתי לא בגד. בכל המקרים למיטב ידיעתי הנשים לא בגדו (אבל מה אני יודעת?). ההורים שלי למיטב ידיעתי לא בגדו (אבל שוב, מי יודע?).
מסתכלת אצל ההורים של החברים שלי ומשפחותיהם, זה בערך אותו מצב (פעם עשינו ערב ספירת מלאי של בוגדים בתוך המשפחות המורחבות של החברים, מתוך זה בא הידע).
לכן, לאור מדגם הנוחות הזה, שדי תואם את הסטטיסטיקות על גירושים, אני מניחה שמדובר על תופעה חברתית, וככזאת שווה לדון עליה.
דיברתי על עצמי.
ובדיוק התכוונתי לאמת מהסוג של להגיד לחברה שהתסרוקת שלה מכוערת והילדה שלה טיפשה.
באותו הקשר, לא כל דבר בן הזוג יכול/מסוגל/רוצה לשמוע.
אשה בדרך כלל לא רוצה שיגידו לה שהיום היא נראית יותר מקומטת,
שכשהיא היתה יותר צעירה היא היתה יותר מושכת,
שבחורה הצעירה מהמשרד יותר מושכת ממנה.
זו אמנם האמת, אבל לא חייבים להגיד אותה.
אז אם חושבים את זה, ולא אומרים את זה,
ובדרך כלל גם לא עושים עם זה כלום,
יכול בהחלט להיות מצב שפל כלשהו, שבו זה יחצה קווים ויעבור גם למעשים.
למה זה יכול לקרות?,
כי אף אחד לא מושלם. כי הרבה פעמים אנחנו עושים דברים שלא טובים לנו, שאנחנו יודעים שהם לא טובים לנו ברגע המעשה לפניו ואחריו, ואנחנו בכל זאת עושים אותם.
אם זה היה קורה מעט מאד, בשוליים, אז זה היה מקרה פרטי.
כיוון שלפי סטטיסטיקות להרבה מקרי גירושים קודמת בגידה, ויש הרבה גירושים, אני מסיקה שזה לא מקרה פרטי, אלא תופעה שחוצה תיוג כלשהו (סוציואקונומי או כל תיוג של קבוצה מסויימת).
אז אומנם לי זה לא קרה,
אבל להבטיח לך שלעולם זה לא יקרה לי? אני מסוגלת להבטיח אבל ספק אם לקיים (מה אני יודעת מה יקרה בעתיד, שהרי הנבואה ניתנה לשוטים).
לעיתים דווקא הבגידה הזאת, היא דרך של האדם להעיר את עצמו, שאכן יש בעייה בקשר ולהפסיק לטמון את הראש בחול.
איזה שהיא קריאת מצוקה בקשר, אם נקביל את זה לאנשים שמנסים להתאבד.
בקשרים שונים, אנשים לוקחים את המצב הזה (הבגידה), אחרי שהיא מתגלה למקומות שונים. לחיזוק הקשר, לעבודה על הקשר, לפירוק, לפתיחת הקשר.
כל זוג פועל בדרכו וזה לגיטימי בעיני.
אני אישית, לא הייתי רוצה להיות בקשר שבו, כדרך חיים, יש בגידה.
אבל שמעתי כבר על לא מעט נשים, שטוענות שמה שהן לא יודעות לא פוגע בהן.
הן לא מבררות, לא שואלות יותר מדי.
נוח להן איפה שהן, וגם זה בסדר בעיני.
למרות שאני לא הייתי יכולה לדעתי בשום פנים ואופן לחיות במצב הזה.
אני כותבת את כל זה, כדי לתמוך בפותחת השירשור, בטענתה שאין אמת אחת.
שיש תופעה חברתית רחבה.
ושיש טעם לפתוח אותה ולדבר עליה.
אני מתסכלת על הדודים שלי בתור מדגם נוחות. יש לי 2 מצד אחד, שניהם בגדו בנשותיהם למיטב ידיעתי. אחד התגרש בעקבות זה. השני לא. מהצד השני, שוב שני דודים, אחד בגד באופן ארוך, כשנתפס אשתו דרשה להתגרש. השני למיטב ידיעתי לא בגד. בכל המקרים למיטב ידיעתי הנשים לא בגדו (אבל מה אני יודעת?). ההורים שלי למיטב ידיעתי לא בגדו (אבל שוב, מי יודע?).
מסתכלת אצל ההורים של החברים שלי ומשפחותיהם, זה בערך אותו מצב (פעם עשינו ערב ספירת מלאי של בוגדים בתוך המשפחות המורחבות של החברים, מתוך זה בא הידע).
לכן, לאור מדגם הנוחות הזה, שדי תואם את הסטטיסטיקות על גירושים, אני מניחה שמדובר על תופעה חברתית, וככזאת שווה לדון עליה.
כל זוגיות כוללת ויתורים.
בעלי היה שמח אם הייתי יותר מסודרת. אז אחרי מאמצים מרובים הוא מצליח להשאיר את הדלת של חדר העבודה שלי סגורה, על אף שהוא יודע שיש בלגאן מאחוריה, ואני בתמורה מתאמצת יותר לסדר את שאר הבית. אידיאלי? לא. אף אחד מאתנו לא היה מתנהל בדיוק ככה לו היה חי לבד. אבל זה חלק מהמחיר שאנחנו משלמים בפשרות וויתורים כדי לחיות ביחד, ועשינו את החשבון ששווה לנו.
מי שבוער בעצמותיו להיות פוליגמי לא אמור, אם כך, להתחתן עם מישהו שהוא מונוגמי באופיו. זה חלק ממערך השיקולים שאת עושה כשאת מתחתנת עם מישהו. זה חלק משאלת ההתאמה.
במונוגמיה יש הרבה רווח. הנוחות, ההרגל, הנינוחות, הוודאות - יש להם הרבה ערך. לא צריך להתאמץ להרשים, לא צריך לחשוש או להסתיר או לחוש רגשי נחיתות, יש הרבה אנשים שבשבילם זו עסקה משתלמת לגמרי. לא כולנו יצריים באותה מידה.
מה שכן, רוב האנשים לא מערערים על הקונצנזוס הזה לפני הנישואים, וכיוון שבחברה שלנו בד"כ מתחתנים בשלב ההתאהבות או מעט לאחריו, מטבע הדברים אנשים לא יכולים לדעת אם בעוד עשר או עשרים שנה, כשיש בית ומשפחה, הצורך לא יתעורר פתאום והם יגלו שהם לא כל כך מונוגמיים בעצם. *זו* אכן בעיה שיש לה בעיקר פתרונות כואבים.
מצד שני, גם מישהו שחוזר בתשובה, או מחליט על הסבה מקצועית מוחלטת, או הופך לעצמאי, אלה טלטלות שלא כל זוגיות שורדת. גם כן או לא לרצות עוד ילד זו מחלוקת שיכולה לפורר זוגיות. אז גבר שרוצה עוד ילד ואשתו לא מוכנה, ויילך לעשות עוד ילד עם מישהי אחרת, במה זה שונה במובן זה מפוליגמיה מאחורי הגב? לפעמים קורים דברים בחיים שהופכים זוגיות ללא מתאימה יותר. אז אפשר לנסות להתאים אותה, ואפשר לוותר עליה כי מחליטים שהיא לא שווה את המחיר, ואפשר להילחם עליה ולהחליט שהיא שווה את הויתור. אני לא אומרת שזה קל, חלילה, זה קשה מנשוא - אבל גם על בגידה משלמים מחיר, אין פה שבילי קסם.
זה לא תמיד קל לנהל זוגיות.
בעלי היה שמח אם הייתי יותר מסודרת. אז אחרי מאמצים מרובים הוא מצליח להשאיר את הדלת של חדר העבודה שלי סגורה, על אף שהוא יודע שיש בלגאן מאחוריה, ואני בתמורה מתאמצת יותר לסדר את שאר הבית. אידיאלי? לא. אף אחד מאתנו לא היה מתנהל בדיוק ככה לו היה חי לבד. אבל זה חלק מהמחיר שאנחנו משלמים בפשרות וויתורים כדי לחיות ביחד, ועשינו את החשבון ששווה לנו.
מי שבוער בעצמותיו להיות פוליגמי לא אמור, אם כך, להתחתן עם מישהו שהוא מונוגמי באופיו. זה חלק ממערך השיקולים שאת עושה כשאת מתחתנת עם מישהו. זה חלק משאלת ההתאמה.
במונוגמיה יש הרבה רווח. הנוחות, ההרגל, הנינוחות, הוודאות - יש להם הרבה ערך. לא צריך להתאמץ להרשים, לא צריך לחשוש או להסתיר או לחוש רגשי נחיתות, יש הרבה אנשים שבשבילם זו עסקה משתלמת לגמרי. לא כולנו יצריים באותה מידה.
מה שכן, רוב האנשים לא מערערים על הקונצנזוס הזה לפני הנישואים, וכיוון שבחברה שלנו בד"כ מתחתנים בשלב ההתאהבות או מעט לאחריו, מטבע הדברים אנשים לא יכולים לדעת אם בעוד עשר או עשרים שנה, כשיש בית ומשפחה, הצורך לא יתעורר פתאום והם יגלו שהם לא כל כך מונוגמיים בעצם. *זו* אכן בעיה שיש לה בעיקר פתרונות כואבים.
מצד שני, גם מישהו שחוזר בתשובה, או מחליט על הסבה מקצועית מוחלטת, או הופך לעצמאי, אלה טלטלות שלא כל זוגיות שורדת. גם כן או לא לרצות עוד ילד זו מחלוקת שיכולה לפורר זוגיות. אז גבר שרוצה עוד ילד ואשתו לא מוכנה, ויילך לעשות עוד ילד עם מישהי אחרת, במה זה שונה במובן זה מפוליגמיה מאחורי הגב? לפעמים קורים דברים בחיים שהופכים זוגיות ללא מתאימה יותר. אז אפשר לנסות להתאים אותה, ואפשר לוותר עליה כי מחליטים שהיא לא שווה את המחיר, ואפשר להילחם עליה ולהחליט שהיא שווה את הויתור. אני לא אומרת שזה קל, חלילה, זה קשה מנשוא - אבל גם על בגידה משלמים מחיר, אין פה שבילי קסם.
זה לא תמיד קל לנהל זוגיות.
אכן אני לא חשבתי לרגע שאני
אהיה משהו מכל אלו. היה לי ברור שאני מונוגמית. יותר מזה, היה לי ברור שזו האלטרנטיבה היחידה. 15 שנים שמרתי אמונים. זה לא מעט בכלל לדעתי. ואכן את צודקת, אנשים משתנים וגם הצרכים שלהם, רק זה צורך שמתרחש אחרי זמן רב יחד בקרב הרבה מאוד זוגות. הרבה יותר מהצורך לחזור בשאלה או תשובה וכד'.
אהיה משהו מכל אלו. היה לי ברור שאני מונוגמית. יותר מזה, היה לי ברור שזו האלטרנטיבה היחידה. 15 שנים שמרתי אמונים. זה לא מעט בכלל לדעתי. ואכן את צודקת, אנשים משתנים וגם הצרכים שלהם, רק זה צורך שמתרחש אחרי זמן רב יחד בקרב הרבה מאוד זוגות. הרבה יותר מהצורך לחזור בשאלה או תשובה וכד'.
יכול להיות.
אני בפירוש לא יכולתי (נדמה לי ש-15 שנים זה זמן מספיק להגיד את זה...)
עם בן זוג קבוע נכנסים הרבה פעמים לדפוס מסוים ומאוד קשה לצאת ממנו. וגילאים מבוגרים יותר הם גילאים שיש בהם יותר בשלות ופתיחות ומוכנות כנראה. מבחינתי אני במובן הזה פשוט לא אותו בן אדם. ברמת המהפך.
אני בפירוש לא יכולתי (נדמה לי ש-15 שנים זה זמן מספיק להגיד את זה...)
עם בן זוג קבוע נכנסים הרבה פעמים לדפוס מסוים ומאוד קשה לצאת ממנו. וגילאים מבוגרים יותר הם גילאים שיש בהם יותר בשלות ופתיחות ומוכנות כנראה. מבחינתי אני במובן הזה פשוט לא אותו בן אדם. ברמת המהפך.
ולמה בכלל חשבת על הרעיון
להרחיב את הזוגיות? אז מאיפה זה הגיע?
בעצם "בטעות" הגעת לגילויים המיניים עם הפרטנר החדש, יכלת באותה מידה "לפול" על מישהו כמו בעלך ולהמשיך לחשוב על דברים שקיימים בתור מיתוסים.
אגב, בהודעה הקודמת ברחה לי שורה "מצד אחד , על מנת להגיע למצב הנוכחי את השקעת בזה הרבה אנרגיות"
להרחיב את הזוגיות? אז מאיפה זה הגיע?
בעצם "בטעות" הגעת לגילויים המיניים עם הפרטנר החדש, יכלת באותה מידה "לפול" על מישהו כמו בעלך ולהמשיך לחשוב על דברים שקיימים בתור מיתוסים.
אגב, בהודעה הקודמת ברחה לי שורה "מצד אחד , על מנת להגיע למצב הנוכחי את השקעת בזה הרבה אנרגיות"
אני תוהה לגבי זה מדי פעם
אם הייתי נופלת על גבר אחר האם עדיין הייתי מגלה את הדברים הללו או לא. האם זו הבשלות שלי או שזה הוא. אין לי תשובה, מן הסתם. אין דרך לחזור אחורה ולבדוק את זה אמפירית.
איך הגעתי לזה? היה טריגר מן הסתם. במקרה שלי היה מישהו שהתחיל איתי במחשב והשיחות איתו "העירו" אותי מהתרדמה. לא רציתי להגיע ללעשות איתו משהו פיזי מאחורי גבו של בעלי וסיפרתי לו על השיחות. משם הדברים התגלגלו (אגב דווקא לא עם אותו הגבר שאיתנו לא היה בסופו של דבר שום דבר מעבר לשיחות וירטואליות).
אם הייתי נופלת על גבר אחר האם עדיין הייתי מגלה את הדברים הללו או לא. האם זו הבשלות שלי או שזה הוא. אין לי תשובה, מן הסתם. אין דרך לחזור אחורה ולבדוק את זה אמפירית.
איך הגעתי לזה? היה טריגר מן הסתם. במקרה שלי היה מישהו שהתחיל איתי במחשב והשיחות איתו "העירו" אותי מהתרדמה. לא רציתי להגיע ללעשות איתו משהו פיזי מאחורי גבו של בעלי וסיפרתי לו על השיחות. משם הדברים התגלגלו (אגב דווקא לא עם אותו הגבר שאיתנו לא היה בסופו של דבר שום דבר מעבר לשיחות וירטואליות).
אז בעצם אצלך
זה סתם עניין של מזל שנפלת על מאהב מוצלח. יכול להיות שהיית נופלת על מקרה עגום, מקבלת רגליים קרות ומחליטה שאת כנראה לא בנויה להיות פוליאמורית ועדיף להסתפק בטוב שיש לך בבית.
אז בעצם בגלל חסרים וחסכים בזוגיות הקיימת שלך - הלכת לחפש אותם במקום אחר במקום לנסות להשקיע בקיים. הבנתי נכון?
נגיד והבעל החוקי שלך היה המאהב החדש אז לפי מה שאת מציגה את זה, הגילויים המסעירים היו מנת חלקך ביום יום והיו ניראים לך נורמלים ובשגרה.
ועוד שאלה, כי אני לא ממש מבינה איך זה עובד, מונוגומית מובהקת שכמותי. הפרנטר הנוסף, הוא נשוי? אהבה רצינית? רומן חביב ? הוא מחפש מישהי לחיות איתה? או יותר נכון "פנינו לאן?" ? איך הוא רואה אותך ביחס אליו?
זה סתם עניין של מזל שנפלת על מאהב מוצלח. יכול להיות שהיית נופלת על מקרה עגום, מקבלת רגליים קרות ומחליטה שאת כנראה לא בנויה להיות פוליאמורית ועדיף להסתפק בטוב שיש לך בבית.
אז בעצם בגלל חסרים וחסכים בזוגיות הקיימת שלך - הלכת לחפש אותם במקום אחר במקום לנסות להשקיע בקיים. הבנתי נכון?
נגיד והבעל החוקי שלך היה המאהב החדש אז לפי מה שאת מציגה את זה, הגילויים המסעירים היו מנת חלקך ביום יום והיו ניראים לך נורמלים ובשגרה.
ועוד שאלה, כי אני לא ממש מבינה איך זה עובד, מונוגומית מובהקת שכמותי. הפרנטר הנוסף, הוא נשוי? אהבה רצינית? רומן חביב ? הוא מחפש מישהי לחיות איתה? או יותר נכון "פנינו לאן?" ? איך הוא רואה אותך ביחס אליו?
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.