MidNight Flame
New member
../images/Emo45.gif
אתר אייקי
- פותח הנושא TrancEnergY
- פורסם בתאריך
דברים בקשר לדיון
בעיקרון לי אין מה להגיד בקשר לדיון. אבל יש דברים שאמר לנו סוקה הנובר אתמול שאולי יכולים להוות קשר. בעיקרון התשובה שהוא אמר לנו הייתה בקשר לשאלה על חוויותיו בעבר כשהוא חי והתאמן ביפן ודרום אפריקה ועל האם הוא פסל טכניקות לפי תפיסתו. " כל טכניקה פרקטית מתקבלת בברכה. טכניקה פרקטית, על פי תפיסתי (תפיסתנו) היא טכניקה הנעשית בטווח בתזמון ובעוצמה הראויים למצב שנוצר ואשר יכריעו את העימות בדרך הקצרה, המהירה והפשוטה ביותר תוך מינימום סיכון. לבי נסיוני: היו לי מורים והלכתי אחריהם, עקב בצד אגודל בעניים פקוחות חשוב לציין כי האמנתי בדרכם( ניסיונם וכישוריהם העשיר רב משלי ושל רבים). נכון שיש לי תפיסה אישית המאפיינת אותי בשל תכונות אופי, תכונות פיסיולוגיות, נסיון כלשהו וכיו"ב אבל זוהי פריבילגיה (לעיתים מפוקפקת) לאחר קרוב לשלושה עשורים של לימוד ותרגול. שינויים פה ושם נעשים ע"י המורים וטוב שכך. כל דור צובר ידע ונסיון הדורות הקודמים וממשיך לפתח ולהוסיף מנסיונו הוא – אמנויות הלחימה אינן שוקדות על שמרן אלא מתפתחות כל העת. בנקודה זו אוסיף שאלה חשובה: מיהו האיש? האם זה המתהדר בתואר "מורה" אכן מוכשר עד כדי כך ומבין את האמנות הבנה כה עמוקה עד כך ששינוי שיעשה באמת יוסיף לאמנות? אשיב בקיצור: לטעמי יש מעט מורים כאלה בעולם, וסביר להניח שהם הרבה יותר מבוגרים ממני. כלומר לטעמי, רוב השינויים אינם במקומם ונעשים בידי כאלו המכתירים את עצמם כ-"מאסטרים" למניהם ומורים בעלי-שם. לגיטימי שכל אחד יבחר בדרכו, כל זמן שההנאה צרופה בפעילות ואין נזקים בריאותיים משמעותיים. שוב אפנה אותך למושג "שו-הא-רי": שלושת הפאזות אותן עובר האדם באומנויות הלחימה מהיותו תלמיד בתחילת דרכו. * "שו" - 'להגן ולשמר'. הכוונה לשמר ולהבין את הדרך, ההיסטוריה והמסורת, כלומר: מהיכן אתה בא ולאן אתה הולך. * "הא" – 'לנתק, להסיר'. הכוונה אינה להינתק מן השורשים והמסורת אלא להיות יותר חופשי בלימוד ובמחשבה. כלומר התלמיד כבר רכש נסיון וידע מספיק על-מנת שיוכל לחקור את האומנות ולפתח מחשבה עצמאית ולהבין כיצד משתלבים הדברים יחדיו (והכוונה לחייו בכלל, כידוע זוהי דרך חיים. האמנות משתלבת בכל רגע ורגע בחיי היום-יום שלנו). * "רי" – 'ללכת מעבר'. הבנה והכרה עמוקה של הדברים. בין שלושת השלבים קיימת בדר"כ חפיפה ואין מגבלת זמן לכל שלב. אם נבקר בדוז'ו באוקינאווה נראה גם תלמידים בני חמישים, ששים ושבעים, כלומר אנו מדברים על סדר גודל של 15-20 שנים לכל שלב. אינני טוען שעלינו לאמץ את הדברים אבל בטוחני שלפחות תוכלו לקבל פרספקטיבה נוספת על זו הנכחית. שוב אציין שהדברים של דניס לו נשאלו בקשר לדיון זה אבל חלק מהדברים הללו יכולים אולי לדעתי להיות קשורים לדיון זה ואחרים.
בעיקרון לי אין מה להגיד בקשר לדיון. אבל יש דברים שאמר לנו סוקה הנובר אתמול שאולי יכולים להוות קשר. בעיקרון התשובה שהוא אמר לנו הייתה בקשר לשאלה על חוויותיו בעבר כשהוא חי והתאמן ביפן ודרום אפריקה ועל האם הוא פסל טכניקות לפי תפיסתו. " כל טכניקה פרקטית מתקבלת בברכה. טכניקה פרקטית, על פי תפיסתי (תפיסתנו) היא טכניקה הנעשית בטווח בתזמון ובעוצמה הראויים למצב שנוצר ואשר יכריעו את העימות בדרך הקצרה, המהירה והפשוטה ביותר תוך מינימום סיכון. לבי נסיוני: היו לי מורים והלכתי אחריהם, עקב בצד אגודל בעניים פקוחות חשוב לציין כי האמנתי בדרכם( ניסיונם וכישוריהם העשיר רב משלי ושל רבים). נכון שיש לי תפיסה אישית המאפיינת אותי בשל תכונות אופי, תכונות פיסיולוגיות, נסיון כלשהו וכיו"ב אבל זוהי פריבילגיה (לעיתים מפוקפקת) לאחר קרוב לשלושה עשורים של לימוד ותרגול. שינויים פה ושם נעשים ע"י המורים וטוב שכך. כל דור צובר ידע ונסיון הדורות הקודמים וממשיך לפתח ולהוסיף מנסיונו הוא – אמנויות הלחימה אינן שוקדות על שמרן אלא מתפתחות כל העת. בנקודה זו אוסיף שאלה חשובה: מיהו האיש? האם זה המתהדר בתואר "מורה" אכן מוכשר עד כדי כך ומבין את האמנות הבנה כה עמוקה עד כך ששינוי שיעשה באמת יוסיף לאמנות? אשיב בקיצור: לטעמי יש מעט מורים כאלה בעולם, וסביר להניח שהם הרבה יותר מבוגרים ממני. כלומר לטעמי, רוב השינויים אינם במקומם ונעשים בידי כאלו המכתירים את עצמם כ-"מאסטרים" למניהם ומורים בעלי-שם. לגיטימי שכל אחד יבחר בדרכו, כל זמן שההנאה צרופה בפעילות ואין נזקים בריאותיים משמעותיים. שוב אפנה אותך למושג "שו-הא-רי": שלושת הפאזות אותן עובר האדם באומנויות הלחימה מהיותו תלמיד בתחילת דרכו. * "שו" - 'להגן ולשמר'. הכוונה לשמר ולהבין את הדרך, ההיסטוריה והמסורת, כלומר: מהיכן אתה בא ולאן אתה הולך. * "הא" – 'לנתק, להסיר'. הכוונה אינה להינתק מן השורשים והמסורת אלא להיות יותר חופשי בלימוד ובמחשבה. כלומר התלמיד כבר רכש נסיון וידע מספיק על-מנת שיוכל לחקור את האומנות ולפתח מחשבה עצמאית ולהבין כיצד משתלבים הדברים יחדיו (והכוונה לחייו בכלל, כידוע זוהי דרך חיים. האמנות משתלבת בכל רגע ורגע בחיי היום-יום שלנו). * "רי" – 'ללכת מעבר'. הבנה והכרה עמוקה של הדברים. בין שלושת השלבים קיימת בדר"כ חפיפה ואין מגבלת זמן לכל שלב. אם נבקר בדוז'ו באוקינאווה נראה גם תלמידים בני חמישים, ששים ושבעים, כלומר אנו מדברים על סדר גודל של 15-20 שנים לכל שלב. אינני טוען שעלינו לאמץ את הדברים אבל בטוחני שלפחות תוכלו לקבל פרספקטיבה נוספת על זו הנכחית. שוב אציין שהדברים של דניס לו נשאלו בקשר לדיון זה אבל חלק מהדברים הללו יכולים אולי לדעתי להיות קשורים לדיון זה ואחרים.
../images/Emo41.gif
אני לא ממש בקיא בכל נבכי השרשור, אבל נראה לי שרובו מסתכם בשני נושאים: א. מי נתן למדריך הנ"ל את הדרגה דאן 7? (ישנן מס' וריאציות לשאלה זו, כל אחת שונה מרעותה במס' סימני השאלה שבסופה). ב. אי הנוחות שמעורר השימוש בשם יפני לכינוי אומנות ישראלית (מקרה "שניצל וינאי בפיתה"). אם כך, אני מקוה שלא אכפת לכם שאתייחס: א. נראה לי ממש מוזר שבכל פעם שעולה כאן שרשור על משמעותן של חגורות ושיטות דירוג, התגובה הנפוצה היא "חגורה זה כדי להחזיק את המכנסיים" או כל ציטוט אחר שנגמר ב"דניאל סאן", אך תמיד מגיע השרשור התורני של "מי נתן לו דאן X?" או "איך הוא מעז לקרוא לעצמו מאסטר?" אז מה הקטע? דרגות חשובות כשהן על אחרים אך לא עלינו? ב. למי מותר לקרוא לאומנות שלו בשם יפני? רק ליפני? אולי צריך לשהות 10 שנים בקיוטו ולעצב מידי יום את גבותיו של דושו? ולמה החבר'ה מהארניס קוראים לעצמם CSSD?- זה באנגלית! אני דורש שיעברו לפיליפינית מיד! בקיצור, אתם רוצים לשפוט את המורה? גשו אליו לדוג'ו, תראו שיעור, שוחחו איתו, תסתכלו על התלמידים הבכירים. אני בטוח שתלמדו יותר מאשר שמישהו יענה לכם על השאלה "מי נתן לו דאן 7?" נ.ב. למייק עצה קטנה, take it or leave it: דע לך שיש עוד דרכים להעריך בני אדם ואומני לחימה מלבד הערצה עמוקה או בוז עמוק. תמתן את הנחרצות שלך קצת, אתה עדיין לא יודע כלום לגבי עולם אומנויות הלחימה (וגם אני לא). בעוד כמה שנים כדאי שתתחיל לעבוד עם אנשים משיטות אחרות. כדאי לך, אתה תלמד המון. עד אז יש לך הזדמנות לעבוד איתם כאן, מילולית. רק תזכור שכל עבודת זוגות מתחילה ומסתיימת בקידה.
אני לא ממש בקיא בכל נבכי השרשור, אבל נראה לי שרובו מסתכם בשני נושאים: א. מי נתן למדריך הנ"ל את הדרגה דאן 7? (ישנן מס' וריאציות לשאלה זו, כל אחת שונה מרעותה במס' סימני השאלה שבסופה). ב. אי הנוחות שמעורר השימוש בשם יפני לכינוי אומנות ישראלית (מקרה "שניצל וינאי בפיתה"). אם כך, אני מקוה שלא אכפת לכם שאתייחס: א. נראה לי ממש מוזר שבכל פעם שעולה כאן שרשור על משמעותן של חגורות ושיטות דירוג, התגובה הנפוצה היא "חגורה זה כדי להחזיק את המכנסיים" או כל ציטוט אחר שנגמר ב"דניאל סאן", אך תמיד מגיע השרשור התורני של "מי נתן לו דאן X?" או "איך הוא מעז לקרוא לעצמו מאסטר?" אז מה הקטע? דרגות חשובות כשהן על אחרים אך לא עלינו? ב. למי מותר לקרוא לאומנות שלו בשם יפני? רק ליפני? אולי צריך לשהות 10 שנים בקיוטו ולעצב מידי יום את גבותיו של דושו? ולמה החבר'ה מהארניס קוראים לעצמם CSSD?- זה באנגלית! אני דורש שיעברו לפיליפינית מיד! בקיצור, אתם רוצים לשפוט את המורה? גשו אליו לדוג'ו, תראו שיעור, שוחחו איתו, תסתכלו על התלמידים הבכירים. אני בטוח שתלמדו יותר מאשר שמישהו יענה לכם על השאלה "מי נתן לו דאן 7?" נ.ב. למייק עצה קטנה, take it or leave it: דע לך שיש עוד דרכים להעריך בני אדם ואומני לחימה מלבד הערצה עמוקה או בוז עמוק. תמתן את הנחרצות שלך קצת, אתה עדיין לא יודע כלום לגבי עולם אומנויות הלחימה (וגם אני לא). בעוד כמה שנים כדאי שתתחיל לעבוד עם אנשים משיטות אחרות. כדאי לך, אתה תלמד המון. עד אז יש לך הזדמנות לעבוד איתם כאן, מילולית. רק תזכור שכל עבודת זוגות מתחילה ומסתיימת בקידה.
MidNight Flame
New member
ושוב חוזר על עצמי,
הבוז פה מתועל כלפי אדם אחד שאם תקרא את השרשור אולי תבין מעט על ה"למה".
הבוז פה מתועל כלפי אדם אחד שאם תקרא את השרשור אולי תבין מעט על ה"למה".
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.