אשתדל
למרות שכבר ניסיתי בעבר, ורבים וטובים אחרים ניסו גם כן - ללא הצלחה, להסביר לך. וייתכן שבאמת אין תחליף ללימוד מסודר של סטטיסטיקה וכללי מחקר סטטיסטיים, כדי להבין את הנקודות האלו.
ראשית, ההבדל בין הסיכוי ל- א' בהינתן ב' והסיכוי ל- ב' בהינתן א'. השאלה שצריך לשאול כאשר אתה טוען שתכנון תבוני הוא מחויב המציאות, היא לא מה הסיכוי שאנחנו ניווצר כפי שנוצרנו, בהינתן שאין תכנון תבוני, אלא מה הסיכוי שאין תכנון תבוני בהינתן שאנחנו נוצרנו כפי שנוצרנו. מבחינה מתמטית סטטיסטית מדובר בשתי שאלות שונות לחלוטין, ואנחנו מכירים הרבה מאוד מקרים בהם הסיכוי ל- א' בהינתן ב' קלוש מאוד, אבל הסיכוי ל- ב' בהינתן א' - משמעותי. לכן כבר כאן האנלוגיה נשברת.
המצב מחמיר עוד יותר, כאשר בעצם אתה מזהה משהו מורכב ועושה אנלוגיה למשהו מאוד מורכב אחר, ושואל מה הסיכוי לכך שמשהו מורכב אחר (ספציפי) יווצר בהעדר תכנון תבוני - הרי בהעדר תכנון תבוני, אנחנו לא מצפים שלא יהיו אנומליות. מתורת הסטטיסטיקה, אנחנו יודעים שבכל מערכת גדולה יהיו אנומליות, שגם אם הסיכוי לכל אחת מהן מאוד נמוכה, עדיין מרחב האפשרויות כל כך גדול, כך שהסיכוי שלא נראה בכלל אנומליות ניתן להזנחה. זוהי ואריאציה והרחבה על פארדוקס ימי ההולדת, ששם הסיכוי לכך שלשני אנשים מסויימים יהיה יום הולדת באותו היום מאוד מאוד קטן, ובכל זאת אפילו בכיתה לא גדולה, קרוב לוודאי שתמצא אנשים שיש להם יום הולדת באותו היום. אז בפרדוקס ימי ההולדת, הסיכוי מאוד קטן אך לא זניח, אך מרחב האפשרויות יחסית קטן - מספיק לכך שיקרו ארועים כאלו (שהסיכוי לכל אחד באופן ספציפי הוא מאוד קטן). כאשר מרחב האפשריות נעשה באמת גדול, יהיו אנומליות בוודאות, ואם תשאל מה הסיכוי לאנומליה ספציפית תחת הנחת אקראיות עדיין תקבל שהסיכוי מאוד מאוד קטן, אך כאן קיבלת את האנומליות על סמך חישובים שהניחו אקראיות, ולכן אינך יכול לטעון שזה סותר אקראיות.
דומה הדבר לכך שתעשה הגרלה אקראית בין מיליארד אנשים, ואחד מהם יזכה, ואז תיגש אליו ותשאל אותו "מה הסיכוי לכך שדווקא אתה תזכה, באם זה היה אקראי?" - התשובה הנכונה תהיה "אחד למיליארד", אבל אם תשאל אותו "מה הסיכוי לכך שזה היה אקראי, בהינתן שאתה זכית" התשובה הנכונה תהיה סיכוי 1 (כלומר וודאות של 100 אחוז) - לפחות תחת ההנחות שהביאו לחישוב הזה.
כהערת אגב - קיומן של אנומליות תחת הנחת אקראיות, היא גם הסיבה מדוע אם נתונים מראים לנו מתאם סטטיסטי כלשהו, אסור לנו על פי תורת הסטיסטיקה להשתמש באותם הנתונים כדי להוכיח את המתאם.