אפשר כמה שאלות תם?

[TikvaBonneh]

אז תעשי כבר ביטוח רפואי, ליתר ביטחון

לפני האיבחון.
זה הדבר היחיד שצריך להדאיג אותך מבחינת תויות.

 

[עינת דולב הדס]

כבר יש כמובן...

 

[dina199]

אני חוזרת - להפסיק לפחד מסטיגמה

זה רק מוציא את הרוח מהפרשים.
ואם הילד קטן - ממש ממש להפסיק לחשוב על העתיד. זה רק מכניס לדיכאון (וחוזר לאותם מפרשים

).
אם יש לכם חשדות - אז אין ספק שצריך ללכת לאיבחון מקצועי (שיכול גם לשלול).
אבל אין שום טעם לחשוב מה יהיה בעוד 20 שנה כי אף אחד לא יודע מה יקרה : לא מה יקרה לילדים נ"טים, לא מה יקרה לנו , אז גם לאמה ישרה ליד הפרטי שלנו. מה שבטוח שככל שהטיפול שהוא יקבל בהווה יהי טוב יותר, גם העתיד שלו ישתפר.

במקרה שלי בגיל 12 אמרו לי שהילד לא יעשה בגרות ולא יעשה צבא (זה היה שנתיים לפהי האיבחון) וזה היה נכון מאוד למצבו אז.
רק בזכות האבחנה (וטיפול נכון בהתאם) הוא עשה את שניהם

(וזה לא תוכנן מראש אפילו בגיל 15-16 ).

והאם אפשר לשאול (את לא חייבת לענות אם את לא רוצה ) : בן כמה הילד ומה התסמינים ?

 

[עינת דולב הדס]

זה כמו להגיד "לא לחשוב על פיל לבן"

ברגע שאומרים לך את לא מפסיקה לחשוב על זה...
התינוקת שלי תכף תהיה בת שנה. מהרגע שהיא יצאה ובדיעבד אני יודעת להגיד שאפילו עוד בהריון הרגשתי באינטואיציה שמשהו לא בסדר. אני לא רוצה להכנס לפרטים על גבי הרשת אבל אנחנו עושים כל מה שאנחנו יכולים כדי לטפל בתסמינים שבהווה, אני גם רואה התקדמות. אבל מדי פעם מתגנבות מחשבות על העתיד ומכיוון שאין לי שום ידע בנושא זה מטריד... במקרה בזכות מנהלת הפורום היקרה שלכם גיליתי שיש את הפורום הזה אז אני קוראת אתכם מדי פעם וחשבתי שאני יכולה ללמוד פה יותר על הנושא...

 

[dina199]

אפשר ללמוד לא להתייחס ל'פיל לבן'.

ברגע שחושבים בצורה לוגית ש'פיל לבן' כשמו כן הוא לא עושה שום דבר ולא שווה שום דבר , אפילו אם חושבים עליו הוא כבר לא מפריע.
התינוקת עוד לא הבת שנה, בגיל הזה אפילו לא מאבחנים אוטיזם.
ונכון , אי אפשר להפסיק לחשוב. אבל אין טעם שמחשבות מה יהיה בעוד 20 שנה יקלקלו את מצב הרוח , גם אם זה לא פוגע בבדיקות וטיפולים. זה פוגע במצב רוח שלך , זה מביא לדיכאון , ומצב רוח כזה בטוח לא טוב לילדה (ילדים מרגישים הכל

).

למשל מה יש לחשוב לגבי צבא כשהילדה בת שנה ?

הבת שלי תכננה גיוס , קנתה ספרי הכנה ועברה את כל התהליך בלשכת גיוס ובסוף נתנו לה פטור בלי שהיא ביקשה. הבן שלי קיבל פטור ושירת בהתנדבות (כשבגיל 12 היה ברור למטפלים שהוא לא יכול להתגייס) . אז המסקנה שלי : כשהילד בן שנה (א"ס או נ"ט) לא צריך לחשוב על הצבא.

 

[עינת דולב הדס]

מה זה בדיוק

א"ס ונ"ט?

 

[dina199]

סליחה . קיצורים מקובלים בפורום

א"ס - איש ספקטרום אוטיסטי.
נ"ט - נוירוטיפיקלי , 'רגיל' , ללא קשיי תקשורת
א"א - אי שאמצע , בין א"ס לנ"ט (כמוני

) כי בין אנשים אין גבולות מדוייקים

 

[עינת דולב הדס]

מה זה נוירוטיפיקלי?

אם אין לו קשיי תקשורת למה הוא על הספקטרום?

 

[schlomitsmile]

נ"ט הוא מי שהמערכת הנוירולוגית שלו טיפיקלית, קרי כמו של רוב האוכלוסיה, מה שמכונה "נורמלי".
הוא אינו על הספקטרום האוטיסטי.

 

[dina199]

להיפך, הוא לא

רק א"ס הוא על הספקטרום האוטיסטי.
נ"ט בכלל לא . הוא ה'רגיל' - שאין לו קשיי תקשורת

 

[TikvaBonneh]

יש שירשור אחר

שפתח אב שלקח את הילד שלו למרכז מפנה. ראית את ההודעה שלו? הם מאבחנים וגם מטפלים בילדים בגיל הזה.

 

[עינת דולב הדס]

מעניין מאוד

אני לא קראתי הכל אבל שמתי לי למטרה לקרוא את השאר.... זה מלמד מאוד.

 

[עינת דולב הדס]

תודה לכל המגיבים

וסליחה שלא הגבתי קודם (אני מארחת מחר המון אנשים בערב חג והייתי עסוקה...)
לא תיארתי לי שהפורום הזה כל כך פעיל ושאקבל כל כך הרבה תשובות בזמן כל כך קצר... (הפורום שאני מנהלת - הורות מאוחרת - הרבה פחות פעיל.... אגב אתם מוזמנים לבקר גם שם...)
אז שוב המון תודה, הארתם את עיני ולמדתי המון, ובינתיים שתהיה לכולם שנה מופלאה וקסומה...

 

[dina199]

כן, הוא אחד הפעילים.

והאמוציות כאן הרבה פעמים ממש מתפוצצות

שנה טובה

 

[kagome10]

מאובחנים או על הספקטרום?

אני לא יודעת מה המצב עם רישיון נהיגה, והמצב עם הצבא די רע לדעתי, ולא הייתי ממליצה לאוטיסט מאובחן להתגייס, אבל מאיפה המעסיק ידע על האבחון?

לדעתי, התועלת של האבחון עולה על המחיר בלא מעט מקרים. בעיקר במובן הכלכלי. אם ההורים עשירים והילד בתפקוד גבוהה הייתי מייעצת לא לאבחן רשמית <כלומר, לדעת שהילד אוטיסט אבל לא להיות הבעלים של נייר שמאשר זאת> אבל לטפל תוך התייחסות לאוטיזם.

ברוב המקרים כדאי לאבחן.

עוד יוצא דופן - חינוך ביתי + תפקוד גבוהה. גם במקרה כזה לדעתי העלות של האבחון גדולה מהתועלת.

 

[אמא של דפנה]

רק על עצמי לספר ידעתי

ושקלתי אם לכתוב תשובה בכלל.
החלטתי בסוף שכן.

הקשיים הם עצומים ביותר במיוחד בראיונות לחיפוש עבודה.
היום כשאני כבר יודעת מה הם מחפשים בי אני יותר שמה לב לדברים מסוימים ומשנה בהתאם
למי שאני יודעת שהולך להיות לפני ולשאול את השאלות.

גם אח"כ אחרי שכבר עברתי את המכשולים והתקבלתי אני כל הזמן תחת זכוכית מגדלת בחודשים הראשונים
וצריכה להתנהג בהתאם לקודים מסויימים שאח"כ כבר נעלמים או מוחלקים.

ביחס לתחומים אחרים שכתבת בזמנו לא היו אבחונים וכך עשיתי שנתיים צבא רגיל ללא הקלות.
וכך הוצאתי רשיון ללא בעיות.
אבל כן מתמודדת על הכביש יום יום עם הקשיים שלי כי אני חולמנית ונוטה להתנתק ברמזורים ואם לא צופרים לי מאחור
אני לא שמה לב שהתחלף הצבע לפעמים (זה קורה למשל כשאני מאוד עייפה ולא מרוכזת)

תאונות עם נפגעים אין לי ברזומה שלי אם כי פעמיים עשיתי טוטל לוסט.
ולמרות הכל היום מחזיקה רכב משלי.

אפילו עברתי קורס נהיגה מונעת לפני כמה שנים בלי שום בעיות.
מאחר ולא צוברת נקודות ואין מצב לזה אז הרי שזה לא יחזור הקורס הזה כי בשבילי הוא היה סיוט ארוך ומתמשך.


אבל כמאובחנת טרייה (רק 4 שנים) אני עוברת הרבה ביום ביום.

 

[עינת דולב הדס]

תודה

על כל מה שכתבת. יש בזה פן מאוד מעודד.
אני לא בטוחה שהקשיים שכתבת לא יכולים להיות לכל אחד מאיתנו, מאובחנים ולא מאובחנים, לא?