אספי בן 10 בדיכאון

ולי ולחברים האוטיסטים שלי גישות כמו שלך

לרוע לב ולאכזריות ולאטימות.
אתה מקשקש על מערכות וחברות, אנחנו מדברים על בעיות "טריויאליות" כמו ללכת לסופר ולבנק ולעבודה ולרופא שיניים ולחוג שאנחנו רוצים שם הסביבה משתנה כל הזמן ואנחנו לא יכולים לשלוט בה
בעצם לא ברור לי מה הגישה שלך כי אתה סותר את עצמך כל הזמן.
אבל כבר אמרתי לך שאנחנו לא מדברים על אותם אנשים.
האוטיסטים שלך הם וירטואלים לגמרי
 

arana1

New member
אתה באמת לא מבין שזה אותו הדבר ?

במקום לטפול עלי חוסר הכרות מוחלט עם התחום ועם האנשים(דבר שכמובן אינך יכול לבסס כלל ולכן הוא סתם השמצה חסרת תועלת ותכלית) פשוט תנסה לעשות מה שהרבה אוטיסטים יודעים לעשות מצויין
לחבר את הגדול לקטן
האם הבנק הוא לא מערכת ? הסופר ? ההתנהלות המבוקשת והמצופה מול ועם ארגונים שמספקים מקומות עבודה והשכלה לא קשורים למבניים מערכתיים ?

מה שאני אומר שזה שאין שום בעיה עם שינויים
הבעיה היא אם אופיים וכיוונים והדגשים שהם מסמלים ומקיימים
דווקא אוטיסטים,לפחות החלק היותר יצירתי של המגזר,מת על שינויים,וצריך אותם מאוד,שינויים מערכתיים,רחבים ועמוקים,כאלה שגם יאפשרו ליחידים בעלי יחוד אמיתי השתלבות שלמה יותר

אתה מעליב את מה שאני אומר כאן כקשקושים רק בגלל חסרון קשה מאוד בקצת יכולת הפשטה
וזו דוגמה מובהקת למה שכל כך מדכא ביחד הנורמטיבי לאוטיסטים
וגם מתבטא בצורות הארגון שמקשות על האוטיסט שילוב יצירתי ושמח והדדי בהם

אם במקום להתרכז בהשמצתי ללא שום ביסוס היית מעלה ולו פעם אחד חצי טיעון ענייני הייתי אולי מוצא שיש טעם ללמוד משהו מהתנסותך
ואני מזמין אותך למצוא סתירה בהתבטאויות שלי
אין לי ספק שלמרות שכל אדם סותר את עצמו מדי פעם
כי זה אנושי
אתה תיכשל בכך באופן מוחלט

התמודדות עם שינויים לא מתרחשת דרך שליטה
בדיוק להפך
דרך הבנה שלהם
הדרך שבה הסביבה משתנה משקפת אטימות להקשרים היותר דקים ומתגמלים ויצירתיים והדדיים בין האדם לחברה

בקיצור ולסיכום
יש קשר ברור ומובהק בין הבעיות הקטנות לגדולות
בין הטריוואילי והצר למערכתי והרחב
דווקא הרבה אוטיסטים מאוד מודעים לקשר הזה
זו גם הסיבה שהאוסציאטיביות שלהם נתפשת כקשקושים לאנשים אטומים
 
אתה זה שלא מבין כמה זה שונה ומתעסק בגידופים

קשקוש זה לא עלבון, סתם שפה לא גבוהה.
מה שאתה כותב זה גרוע מעלבון וגובל לא פעם בהוצאת דיבה
 

arana1

New member
אני לא הולך לבנק ולסופר ולעבודה

ואיך הצלחתי לקיים את עצמי דרך קשרים עם הארגונים האלה
בדיוק דרך ובגלל העובדה שהמערכות שאתה כל כך מזלזל בהן כאן התפתחו לרמה שבה אפשר לעשות יותר ויותר דברים בבית וללא מגע עין ויד וכל הדברים והטקסים המבלבלים שכוללים מגע בין אישי
ובעתיד,גם הקרוב,הם יתפתחו עוד ועוד
למשל
פעם לבדיקת דם הייתי צריך ללכת לקופת חולים 3 פעמים,פעם אחת לרופא שיזמין אותה ופעם שנייה לעשות את הבדיקה ופעם שלישית לקבלת התוצאות
כל פעם זה תורות וצפיפות ולחץ וצורך ליצור קשר עם אנשים ובלא בלא בלא
את הבדיקה האחרונה אירגנתי תוך שנייה ובלי מילה דרך האתר של הקופה
בבוקר באה אלי אחות הבייתה ולקחה לי דם
בערב כבר כל התוצאות היו על המסך שלי עם המלצות והערות של הרופא
ונגמר העניין
לא הלכתי לשום מקום ולא פגשתי אף אחד ולא עמדתי בשום תור ולא שום דבר
כי בניגוד לדעתך ותפישתך ארגונים כן לומדים ומשתפרים ומשתנים

אותו הדבר עם לימודים ועבודה
את הכל עשיתי בשקט בבית שלי
וברמה גבוהה

הווירטואליה הולמת לצרכים האוטיסטים
הכי
אבל זה דבר שרק אוטיסטים ווירטואלים יודעים להנות ממנו
 
מה לעשות, אבל אני והחברים שלי כן צריכים

אתה מסתגר לך בבית ומטיף לכולם לעשות את זה
ועוד מדבר על מערכות משתנות... ועל חברה שמתאימה עצמה ליחיד
ולא מבין את הסתירה בין אלה.
לא כולם יכולים לעבוד מהבית ולקנות באינטרנט עולה פי כמה מאשר בסופר...
ואחות הביתה עולה כסף
אבל אין לך כנראה מושג איך החיים מתנהלים
 

arana1

New member
לא מטיף ולא מסתגר

פשוט מנסה לתאר פתרונות אפשריים לקיום עם רגישות אוטיסטית
פתרונות שלא יכללו השפלה והכחדה והתעלמות מוחלטת ממה שהכי יפה ונוגע בזהותם

וכן
אחד הדרכים שבהם החברה משתנה
זה גם דרך מתן יותר ויותר הזדמנויות להתקיים ולתרום גם בלי צורך מתמיד במגע בין אישי
שהוא כידוע לכל מי שקצת מבין באוטיזם מאוד קשה בשבילם

ברור שלא כולם מסוגלים לכך
בדיוק לכן אני כותב על הכיוון ועל הדרך ועל צורת הפתרונות שצריך לאפשר לעודד
ואז אנשים כמוך מתארים את זה כהשמצות והטפות

יש לי מושג איך החיים מתנהלים
חרא
אני בניגוד לך מאמין בשיפור ובסיכוי לתרום לו
 

arana1

New member
איך החיים מתנהלים ?

ביקור של אחות עולה משהו כמו עשרים ומשהו שקל
משער שבעשרת אלפים שקל ויותר המוקדשים לתמוך באוטיסטים אפשר לגרד גם סכומים כאלה
מה שחסר זה קצת רצון טוב ותבונה
וזה דברים ששום סכום שבעולם לא יכול לקנות
 

arana1

New member
וזו בדיוק הבעייה של הנחת הלקות

שבמקום שאנשים שאמורים לטפל ולעזור לאוטיסטים ידריכו אותם איך לזהות נתיבים שיאפשרו להם להישאר בחיים ולהשיג איזון נפשי וגופני שיאפשר להם סיכוי להתפתחות טובה יותר כל הגישה יוצאת מתוך הנחה שלאוטיסטים חסר משהו
ולכן נאלף אותם איך להתנהג ולהתנהל בתוך תבניות הזרימה הנורמטיביות
אנשי מקצוע הרי לא מסוגלים להעלות בדעתם שיש אנשים שבנויים אחרת מהם ולכן צרכיהם שונים והרגישויות שלהם שונות ויש להערך גם לרגישויות האלה
לא,הם פשוט שואפים לתקן מהאוטיסטים את הרגישויות שלהם,ככה זה שאתה אגוצנטרי ואטום ונרקסיסטי לחלוטין,האפשרות שגם קיום שונה משלך הוא לגיטימי וחיוני ויפה נראית כאילו כמו פגיעה ביסוד קיומך
ולכן במקום לעזור רק הורסים
במקום לקדם את החברה עושים מאמצים להחריב אותה,כי זה מה שמתגמל ומעניק יוקרה
וזה גם הרבה יותר קל ופשוט
 
וזאת הבעיה של אדם שחושב שאוטיזם זה הסתגרות

בבית בלי לצאת...
והוא משלה את עצמו ועוד כמה אנשים, מזל שלא כולם
 

arana1

New member
אוטיזם זה לא הסתגרות בכלל

בדיוק להפך
זו פתיחות אין סופית
בדיוק לכן לאוטיסטים קשה להתנהל במערכות שמבוססות על אטימות וחוסר רגישות

כל מי שיודע משהו על אוטיזם וחווה מעט ממנו יודע שאוטיזם זו גם תפישה שונה של פתיחות וסגירות
מה שגם משרה רגישות שונה לשינויים

לוותר על הליכה שלוש פעמים לקופת חולים זה לא הסתגרות
אנשים פתוחים ורגישים לא מסוגלים לקיים את אגביות מפגש הפנים אל פנים שנדרש כיום להשתלבות בחברה
במקום לעזור להם לחיות את טבעם אז מנסים להרוס בדיוק את מה שיפה בהם בשם איזה תפישה אטומה של ומקובעת עד אימה

כל אדם עם שמץ יצירתיות ומעט תבונה יודע שאנשים שונים חשים פתיחות בצורה שונה
ולא כל מי שיוצר בקלות מגע עם כל אחד הוא פתוח ולא כל מי שנמנע ממגע כזה הוא דווקא סגור
אנשים שמעיזים לפעמים גם לחשוב לבד יודעים שהרבה פעמים בדיוק ההפך הוא הנכון
הבעייה היא שאין בנמצא אנשי מקצוע ומטפלים שיודעים או מעיזים לחשוב לבד
ולכן אוטיסטים עזובים לחלוטין לנפשם

אני יוצא המון מהבית,משוטט ברחובות ובוואדיות וחושבו ומתבונן ומרגיש דברים ואנשים מכל הסוגים
מגע של אחד לאחד עם מישהו שאין לו קשר מהותי איתי הוא בשבילי מאוד לא נעים אם לא ממש בלתי נסבל
זה לא הופך אותי לאדם מסתגר
בדיוק להפך
אני עוד חולם שיום אחד ימצא ולו אדם אחד שיהיה מסוגל להבין דבר כל כך בסיסי
לצערי למדתי שכולם בלי יוצא מהכלל הם מטומטמים לחלוטין

אוטיזם זה פתיחות
ולכן הוא לא מתאים לקיום עדרי והמולתי וקשקשני
כזה שעיוור לחלוטין ליחודו של הפרט

הרי אתה בעצמך כתבת בתגובה כאן שזה בדיוק הדברים שהם טריוויאלים להפליא לנ"ט שהם כל כך קשים לנו
הבעייה שאימוץ חסר שאלות של המבט הנורמטיבי והפסוודו מקצועי מונע ממך ומהרבה אנשים לתת את דעתם לסיבה שזה כך
ובלי האומץ לדרוש בסיבות לא ימצאו פתרונות
 
בקיצור אתה מבלבל בין סלידה מחברה לאוטיזם

וסביב זה אתה יוצר תיאוריות אין סופיות
ועוד לא מבין כמה אתה מעליב את עצמך
 

arana1

New member
אני לא סולד מחברה

אבל קשה לי להאמין שיש מישהו שיודע משהו על אוטיזם או חווה ממנו קצת שלא מבחין או הבחין שלאוטיסטים יש מה שנקרא קשיים חברתיים

אני לא סולד מחברה
אני סולד מצורות התנהלות חברתיות שכופות עלי קשרים וחיבורים שלא תואמים למהותי ולזהותי

לא ברור לי למה אתה חושב שאני מעליב את עצמי
אני דווקא נורא מרוצה מזה שאני כזה ולא אדם עדרי וחסר רגישות ומקוריות ויחודיות
 
אז שיהיה לך לבריאות

אם היית כזה לא היית מקדיש כזה מאמצים לגדף ולקלל כל מי שלא מסכים איתך
 

allafish

New member
זה בהחלט מעבר למילוי מצברים

להיפגש עם חברים עושה לו טוב, לדבר איתי על נושאים אהובים אליו ( אסטרונומיה, בעלי חיים) עושה לו טוב, לשחק עם החתולה שלו עושה לו טוב.
אנחנו משתדלים מאוד לעשות איתו דברים שעושים לו טוב. למשל בחופשת פסח ההורים שלי נסעו איתו לטיול מאורגן בטנזניה. היה לו נפלא שם ( אפילו שהוא פוחד לטוס) והיה נראה שהדיכאון חלף אבל ברגע שהיה צריך לחזור לבית הספר המצב הדרדר בחזרה
 
כנראה שהמצברים לא התמלאו מספיק

או שקורה משהו בבית ספר שאתם לא יודעים עליו...
זה יכול להיות אפילו משהו פעוט, איזה ציון בבחינה... מישהו/י שאמר משהו, מורה שהוחלף .....
 

שלומות0

New member
אז יש כאן תשובה

שנתת,
המסגרת החינוכית היא הגורם,
שאת פונה לגורם מקצועי הם יסברו לך שדיכאון מגיע משינוי כימי במוח, אבל המציאות אצל הילדים שלנו היא אחרת כמו אצל הנט"ים
הדיכאון ברוב המקרים מגיע מדברים שעוברים על הילד, והמסגרת החינוכית היא גורם מספר אחת לקשיים והסימפטומים, אצל בנך הסימפטום נראה כמו סוג של דכאון,
אני גם לא ממליצה לך על בית ספר פתוח הוא לא בנוי לילדים על הספקטרום. אלא אם כן מדובר בבית ספר פרטי{זה לא במחוז שלך} וקטן בלי הרבה ילדים{זה גם לא במחוז שלך}
 

kagome10

New member
גם אני הייתי נכנסת לדכאון מגישה כזו

אם היו חושבים שהתכונות שאני רואה כדברים הכי טובים שיש בי הם חולשות ולצריך "לחזק אותן" - קרי, לגנוב ממני את החלקים הכי טובים שבי, גם אני הייתי נכנסת לדכאון.

אם את חושבת שזה טוב ונפלא להיות אספי, אני לא רואה סיבה שהוא יכנס לדכאון מהגילוי.

ואני באמת לא רוצה להישמע תוקפנית. אבל מסובך לחיות בעולם עם סולם ערכים שונה מאוד משלי. והיה הרבה יותר קשה לפני שיכולתי לנסח בצורה ברורה על סולם הערכים שלי ולהגן עליו. וזה קרה הרבה אחרי גיל 10.
 

allafish

New member
יש משהו במה שאת אומרת

אני לא חושבת שהוא מתיחס לרגישות הגבוהה שלו או לסף התיסכול הנמוך שלו או לחרדה חברתית שלו או לסרבול התנועה שלו כדברים הכי טובים שיש בו, כי כל אלה מפריעים לו ומקשים עליו.
אבל יש משהו במה שאת אומרת. בעקבות כל מה שנאמר בשרשור הזה אני לא שוללת ששידרתי לו שאלו הם חולשות שצריכים להשתדל לתקנם ובכך גרמתי לו נזק
 

kagome10

New member
קודם כל הערכתי הכנה עלייך

רוב האנשים <ולצערי לפעמים גם אני ביניהם> נוטים להיצמד לדעותיהם ולהגן עליהן כאילו כל שינוי דעה הוא פגיעה אישית בהם, ואתה מראה פתיחות מפתיעה לכל הדעות השונות שנתקלת בהם בשרשור זה.



בעיקר, אני מדברת על המילים. הבעיה היא לא בסף התסכול שלו <שכנראה גבוהה מלכל הנ"טים> לא לרגישותו הגבוהה, ובטח לא לצורך שלו בחברה. החברה היא שלא מתאימה לו.

אתן דוגמא - בעבר חשבו שכל האנשים צריכים להיות ימניים, וילד שכתב ביד שמאל - הענישו אותו והכריחו לכתוב בימין. הוא היה יכול לחשוב שהיותו שמאלי מפריע לו ומקשה עליו. אבל למען האמת זה כלל לא הקשה עליו. הסביבה הקשתה עליו!
 
למעלה