אני ממש בדילמה

מיזוגן

New member
תגובה שמאלנית טיפוסית

ניחשתי שהתגובה שלך תהיה "לילד שלי זה לא יקרה" ופיספסתי את החלק "כי ילד לא צריך ללכת לסופר". שואלים על סיטואציה ספציפית ואת עונה שזה לא יקרה. ונומלה אמנם הייתה מפעילה כח, אך מסכימה איתך שהילד לא צריך להיות בסופר (או במסעדה, או בטיילת, או ברחוב, או בחתונה, או בכל אירוע ציבורי משעמם ומעייף). חוץ מאימפוטנציה הורית (הורה רגיש לא מאתגר...) מרוחה בהרבה מלל נאור לא נקבל תשובה לעניין, אז נשאר רק לקוות שילדיכם יהיו ממושמעים מטבעם כי מהחינוך שלכם הם לא יקבלו את מה שהם צריכים.
 
צר לי

שזה לא עונה לך לעניין. התייחסתי לכל הנקודות. לא אחזור לכך. אימפוטנציה הורית זה בדיוק הכפה שאתה ממהר לחלק לילד שאיבד שליטה וזקוק להצבת גבולות ברורה ואוהדת. כמו גם חוסר יכולת לראות בו בן אדם נפרד, עם רצונות משלו. הכוח שבזרוע מחפה על היעדר עוצמה אישיותית, ועל חוסר האונים מול ניסיונות שלו בכל זאת לפתח אישיות נפרדת. וכדי שלא תצא בהרגשה מרומה - לא, אני לא מגדלת מלאכים ממושמעים מבטן ולידה. אני מגדלת בני אדם. הם הולכים, וחווים, ונכווים, ונחבלים, ומתעייפים, ומתפרקים כשמתסכל ונאספים בחזרה. מהחינוך שלי הם באמת לא יקבלו את הצורך לפתור את עצמם בכפה על מישהו שמקלל אותם או מתסכל אותם. הם כן יקבלו את הכלים להתמודד עם תסכולים, ללבן את הקושי, לראות את האחר שממול. לא כאיום. כאדם שמנסה להגיע לנקודה כלשהי. הם לומדים לראות את המפה. להבחין בין תוקפנות המופנית אליהם מתוך חולשה, או מתוך איום, כמו הזלזול הזה שלך למשל, לבין תוקפנות יזומה במטרה לחבל ולפגוע, שיש באמת לנקוט כנגדה צעדי הרתעה. והם לומדים לראות את עצמם. אני מדברת איתם בשקט, באופן החלטי, בגובה העיניים, וגם מסתכלת לתוכן. אני מתיחסת אליהם ברצינות, וגם לוקחת ברצינות את מה שהם אומרים לי. והם בתורם אומרים. הכל. ואני, תאמין או לא, לא מתפרקת. גם כשהם כועסים או משמיעים לעברי ביקורת או מרמור. וגם כשאומרים לי מתוך עידנא דריתחא או מתוך ייאוש "את זוועה של אמא" אני יכולה לעמוד בזה, בלי לתת סטירה, בלי להשפיל ולהשפיט או להפך לרוץ מהר מהר ולרצות כמו כלבלב. אני יודעת שאין זה חוסר כבוד, אלא חולשה של רגע. ומספיק להגיד - עד כאן, חבר! הגזמת. וזה מפסיק. הם גם יודעים להתנצל, ויודעים להעריך, ובעיקר יודעים שיש להם כתובת. וכל זמן שהם מגניבים פתקים של אהבה כהפתעה על הכרית, ומתחשק להם לחבק באופן ספונטני, סתם ככה, לאות תודה שאני אמא שלהם, אני שקטה לגבי מילוי צרכים. או מסוגלות הורית. וכפות? הם יקבלו מספיק, מהחיים. תפקידי המרכזי ללמד אותם לא להתמוטט מזה...
 

נומלה

New member
אתה לוקח דבר

ומרחיב אותו עד אבסורד. ילדי יכולים להעיד שלקחו אותם להרבה מקומות הומים יותא או פחות ככה שההרחבה להטמין את הילד בארון עד שיגדל היא שלך פרטית. מעולם לא הצטרכתי להשתמש בכוח ככה שלדעתי ילדים מסוגלים להבין דברים מגיל צעיר מאוד. ועדיין לא התיחסת לרעיון להציע מדיניות שמתישבת עם החוק במדינה. כי יש לציין שלמרות דעותיך המתקדמות לא הבעת נכונות להענש על שיטות החינוך הנאורות והלא שמאלניות שלך.
 
אתה בבעיה הרבה יותר קשה מששיערתי

בעולם פרנואידי של חוויית איום מתמיד יש רק שני מצבי עולם אפשריים - או תקיפה לשם חורבן או כניעה המובילה לחורבן עצמי. כבר הבנו שאתה משליך חוקיות של יחסים עם ילדים על היחסים הזוגיים, ועל אלה אתה מכיל כללים של יחסי אויבים... הפעם באמת שיחקת אותה, אפשר להגיד הגדלת לעשות. כשאתה משווה, ורואה על אותו משקל מצב של איום ביטחוני <פיזי> מגורמים עוינים, המבקשים להחריב, לילד המתפרק בחוסר שליטה בסופר, זה כבר מטריד באמת. אם האיום שאתה חש מילד "שמשפיל אותך בסצנה בסופר" אקוויוולנטי בתפיסה שלך לזה של חיזבאללה מהצפון, לא נותר לי אלא להצטער על מר גורלך. זה שוב פעם מדגיש את הסלט שיש לך בראש, והיעדר אבחנה בהבדלים המהותיים בין יחסים שונים שאדם מקיים עם בסביבתו. למרות הדמיון לכאורה בין המערכות. שאלת לגבי גבולות לילדים. אענה לך. ביחסי הורים וילדים יש רק ילד אחד. השני אמור להיות המבוגר האחראי. אם ילד מרגיש שהוא משתווה אליך (ברמת הסמכות) או שיש צורך להפחיד אותו כדי שיישמע לקולך, סימן שאתה גם סוג של ילד שלא התבגר. הרתעה אמיתית משיגים מתוך כבוד אל הילד ועוצמה של נחישות שלווה. האמת, באמת לא קרה לי שהילד צרח או קילל בסופר, אולי כי לא היה לו צורך לאבד שליטה מרוב תסכול. כשמדברים בגובה העיניים באופן מכבד, ומנמקים את הסירוב להיענות לבקשה כזאת או אחרת, או מפצירים לדחות סיפוקים באופן שלא מבטל ולא מסרס - כנראה שאין צורך לשבור את הכלים. אבל, נניח והוא כן היה צורח. הייתי ניגשת אליו, מחבקת אותו באופן שלא נותן לו להשתולל, מרימה אותו על הידיים ויוצאת מהחנות. מאפשרת לו לגמור עם החפפה בידיים אוהבות ובוטחות, ולהירגע. כשהיה מגיע למצב שפוי, שהוא רואה בעיניים, הייתי מסבירה לו שזה נורא עצוב מה שקרה בסופר, ועוזרת לו ללמוד כיצד יש לטפל ולהביע את הכעס באופן מקובל ולא הרסני. בהקשה לזוגיות - כשאחד מאבד שליטה, לא חייבים להידרדר לאפקט הדומינו. זה קורה רק כשגם לשני אין שליטה בשיט.
 

magesty

New member
יש גם המון אמת בדברייך

לאחי יש חבר שנתן עד אין סוף לאישתו וילדיו , אישתו ניצלה אותו עד הסוף וגם בגדה בו ילדיו שונאים אותו עוד דוגמא זה עם חבר שלי , מרוב שהוא בחור טוב , אישתו מנצלת אותו בצורה הכי מגעילה שראיתי אני שומע מספיק שיחות שלו בעבודה עם אישתו שהיא ממש משפילה אותו , ותמיד אני אומר לו שזה אשמתו גם במקרה שלי אני מאשים את עצמי שהייתי יותר מדי רך , אבל היום יש חוקים שאסור לחנך אישה בכח אז יוצא מצב שיש המון גירושין ויוצא מצב שהנשים סובלות יותר בגלל שלא ניתן לחנך אותן בכח אני מצטער שאני כותב זאת אבל זה ממש נכון
 

נומלה

New member
זאת אשתך או בתך?

לחנך אשה (בכח או שלא בכח) צריך היה לעשות אבא שלה. נראה לי שאתה קצת בבלבול תפקידים.
 

שילה1

New member
אני לא מאמינה למקרא עיניי!אם באמת כך אתה חושב

וכך נוהג,לא ירחק היום ותמצא עצמך מאחוריי סורג ובריח,ובצדק רב!נשים לא סובלות כי לא ניתן לחנך אותן בכחץ.גברים אלימים כמוך-סובלים,כי אסור להם לחנך בכח. בחיי,מרחמת מעומק לבי על ילדיך.
 

magesty

New member
נראה לך שאני מרים ידים על אישתי ?

רשמתי באיזה שהוא מקום שאני מרים עליה יד , אני מספיק חכם לא להיות טיפש אני רק אומר שאם הייתי מרים עליה ידים , לא הייתי צריך שתפתרו לי את הבעיות הכל היה מסתדר לבד או שהיא היתה עוזבת אותי , או שהייתי בכלא , או שהיא היתה מעריצה אותי על זה שאני לוקח אחריות על החיים שלה למה שאני אהיה פראייר ואחנך אותה ובסוף אני אסתבך , שהיא תסבול על זה שקיבלה בעל חננה
אני מתפלא עליך את יודעת בדיוק על מה אני מדבר , אם גבר לא שולט בכם זה אומר שהוא לא מספיק גבר ואפשר לדרוך עליו כמה שיותר , לצערי זה ככה עובד איתכם למה לכל הערסים יש בחורות פצצות , חשבת על זה
 

שילה1

New member
אין ספק שיש בך פוטנציאל אלים.

ונא-אךל תדבר בשמי. לא יודעת על מה אתה מדבר,מאחרמואני חיה במאה ה21,בה אישה אינה רכוש בעלה,למרות שאתה סובר כך,לצערי כי רב. איש לאמ יעריץ אותך על לקיחת אחריות על חיי אשתך,נהפוך הוא.יש בכך אלמנט של שליטה,סמפטומים להתעללות נפשית,ותחושה לא נעימה,בלשון המעטה. בקשר לערסים,וגו'-הכללות אינן מראות מראה אמיתי,ומראה חיצוני אינו החשוב ביותר. ובקיצור-חבל לי מעומק לבי,על..אישתך!
 

magesty

New member
חבל את טועה ומטעה

אין בי שום פונטנצאל אלים , עובדה שעד היום לא הרמתי קול על אישתי וגם לא על ילדי וכמובן גם לא הרמתי יד על אף אחד מה שכתבתי לך זה רק מניתוח שעשיתי לאופי של אישה , הלוואי שאני טועה , אבל אני ממש לא טועה בקשר לערסים זה ממש לא הכללות , נשים נמשכות לערסים , נשים נמשכות לגברים אגרסיבים , אישה רוצה גבר אמיתי אישה שמתחתנת עם גבר חלש היא הופכת אותו לסמרטוט ,לא חסרים לי חברים שהפכו לשק חבטות בידי הנשים שלהם
 

שילה1

New member
אתה חי בעולם משל עצמך.

נשים לא נמשכות לערסים,ולא אוהבות גברים אגרסיביים,אולי נשים מרמה מסויימת מאוד.וגבר אמיתי-אינו אגרסיבי,ולא כאן המקום להסביר לך. עצם המחשבות שלך,הן אלו שהובילו אותי למחשבות כאלה ואחרות,ואני מקווה שטעיתי.
 

magesty

New member
ואני מקווה שגם אני טעיתי ../images/Emo13.gif

שיהיה לך בוקר פורח
 
תראה מה נהיה

מאישה אחת שצעוקת עליך רק ביום שישי הגדלת את הצי למקהלה שלמה שצועקת עליך כל השבוע סחתיקה!
 

מריוס זכריה

Member
מנהל
מר מיזוגן הנכבד... חיכיתי לך כבר...

אז ראשון ראשון ואחרון אחרון. האם טוב לאבא לראות אבא מושפל? ממש לא. לכן השאלה היא איך מפסיקים את זה. והתשובה היא: או ביחסים טובים, או באלימות. ולא טוב לילד לראות אמא שחטפה בומבה. לכן עדיף יחסים טובים. הנקודה היא שגם האמא, לא משנה כמה היא קריזיונרית, היא בסופו של דבר בן אדם שרוצה לחיות חיים טובים ושקטים. זה מה שניהם רוצים. ומישהו צריך לעשות את הצעד הראשון לשינוי, אחרת זה לא ישתנה. לעניין החבר שלך עם הילד המופרע: נראה לי שאצלך כל מיני מצבים שונים בתכלית, שבהם מישהו מתנהג בכח מזכירים לך אחד את השני. למעשה אין שום דמיון ושום קשר. אותו אבא עם ילד מופרע צריך לטפל בבעיה שלו עם הילד, אבל לא לפני שהוא יבין קודם מה הבעיה. אני דווקא מאוד מאמין בגבולות – אבל אתה מדבר על מיקרה שונה, ובוא נעזוב אותו בצד. שמה זה אבא-ילד, ופה זה בעל-אישה. ועכשיו אנחנו סוף סוף מגיעים ל" בעולם החילוני-שמאלני-שיינקינאי-ליברלי-פמיניסטי". תגיד לי – איך הלצחת לקחת חמש תוויות, שכל אחת מהן יותר שטחית מהשניה, ולעשות מהן סלט אחד גדול של כל מה שרע? אני מבים שאתה שונא נשים וחושב שצריך לנהוג בהן בכוח – בסדר, אני לא אכנס איתך לויכוח. אבל אתה לא מבין גם שהחיים קצת יותר מורכבים? שצריך להלחם בנאצים כאילו אין ספר לבן, ובספר הלבן - כאילו אין נאצים. שיש ספרא וסייפא. שצריך להיות נחוש ולדבר בקול רך. שלא נדבר על יחסים של בני אדם, שמלאים בסתירות. אז בוא תחזיר קצת צבע לראייה השחור-לבן שלך, ושחרר קצת מהשנאה.
 

מיזוגן

New member
נכון, החיים יותר מורכבים

אבל בדבר אחד אין צבעים. כבוד. כמו שאין חצי הריון כך אין חצי כבוד. ברגע שצד אחד (ואני אומר גם לך במפורש - גם אם זה הבעל) מרשה לעצמו לזלזל בצד השני ולדבר אליו בחוסר כבוד, אין פשרה. ברגע שתתחיל להתפשר ולהבין, אתה משדר חולשה. וחולשה מנוצלת מיידית ע"י הצד הסורר. לגבי המקרה הזה אנחנו שומעים צד אחד ולכן נמנעתי מהבעת דעה. הבעתי דעה רק לגבי מה שכתבת לו למעלה. יכול להיות שדווקא הכותב חרג ראשון מהכללים הבסיסיים ועכשיו אנו שומעים ממנו רק על התגובה שלה. אני לא יודע ולכן לא מגיב. אני מסכים עם חלק מדבריך למעלה שהם צריכים לשבת ולדבר ולחוקק את "כללי הכבוד" מחדש. הדבר היחידי שלא הסכמתי עליו הוא ההמלצה שלך לשתוק לנוכח תוקפנות.
 

קרן נוי

New member
magesty שלום , כדאי לך לקחת ברצינות את דברי

מריוס אליך-הוא כאן איש מקצוע שמבין ביחסי זוגיות וקולט אותך מחצי מילה!
 

chenby

New member
../images/Emo45.gif

מצד שני, חבל להיות כל הזמן כל כך רציניים.. חמורי סבר... תכניס קצת קלילות.. בטוח גם אשתך שכחה מה זה להיות קלילה.. תזכיר לעצמך שאין שום דבר שהוא באמת כל כך דרמטי חוץ ממה שאנחנו עושים ממנו דרמה. אני מבטיחה לך שברגע שבתדר שלך תהיה שליו - השלווה תשודר גם אליה ובחזרה ממנה אליך.. אני ממליצה לך בחום לקרוא ספר בשם 7 ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד - סטיבן קובי. ספר מעולה!!
 

nowonder

New member
לי יש שאלה

היית חולה בחשש לדלקת ריאות? אולי אני אכיר לך את דודה צילה שלי. היא כבר שנים חולה בחשש למשהו. המשהו מתחלף. לפעמים היא חולה בחשש לשפעת, היא באופן כרוני חולה בחשש לסרטן השד, ןפעם המצב היה ממש חמור והיא היתה חולה בחשש להתקף לב. אישתך צודקת, אגב. אם אתה לא עוזר לה, לפחות תן לה להיות בלתי נסבלת יום אחד בשבוע. אי אפשר גם לעשות את הכל לבד, גם לטפל בבעל שחולה בחשש לדלקת ריאות, וגם להיות מאושרת.
 
למעלה