אבניהו מספריים המנצח בין השניים - אחת, שתיים
שלום למתגעגע כבר בארבע השורות הראשונות של הצהרת הכוונות "באידיאלי" הדרדרת לסתירה פנימית מוחלטת אני לא רומזת שאתה בעד להשפיל אישה. אני אומרת בפה מלא ופתוח - יש לך רטוריקה טיפוסית של גבר מכה, עם בעיות קשות בתחום השליטה וערך עצמי. מה שאתה מתקשה להפנים, אפוא, זה שתחושת ההשפלה היא פנימית לאדם. אדם שהושפל רבות כילד או ספג אווירה אלימה ומשתלחת מסביבו (והתנהלות של "ילד צועק על הוריו - סטירה על המקום" בהחלט מקדמת את העניין) ימשיך לחפש פיצוי ונקמה כל חייו. או עד שיצליח לטהר את הרעל בתוכו. עד אז, כל קללה, כל הרמת קול, כל מילה לא במקום יקפיצו את הפיוז הקצר. "אישה מקללת את בעלה - סטירה על המקום" לא פותר בעיות כבוד, או משיב כבוד אבוד. זה להשיג הרתעה של פחד במחיר של שנאה כבושה. זה לנקום באמצעות פעולות משפילות על תחושת ההשפלה והזיפט שממלאים אותך ממילא. כדי לזכות בכבוד, צריך שני דברים, במקביל: לכבד את האחר לכבד את עצמך. כשאתה מקרין כבוד לאחר, להבדיל מהתחנפנות מניפולטיבית מפייסת, אתה מעביר לו מסר שהוא מוערך ואתם שווים. הוא ירגיש בכך, וישיב לך באותו מטבע. הסבירות שמישהו שאתה באמת מכבד יפנה אליך עורף קיימת אך נמוכה, ואם הוא לא משיב בחזרה, יש לך תמיד אפשרות להציב גבול או במקרה קיצוני לנתק איתו מגע. ברגע שאתה מכבד את עצמך, אתה לא זקוק להערכה של האחר, הערכתו משמחת אותך אם היא קיימת, אבל היא לא ממוטטת לך את האגו אם היא שלילית, ועל כן אתה לא נזקק לפעולות תגמול או פיצוי משקמים. וזו כל התורה
