אני בין המתלבטים

[אחר]

זה מוזר

כי דווקא לי זה מזכיר את הסיפור הידוע על ההוא מחלם שיצא לורשה ובדרך התבלבל וחזר חזרה לחלם, אך היה בטוח שהוא בורשה והתפלא על הדמיון הרב ועל העובדה ששם יש אשה הדומה נורא לאשתו שבמקרה בעלה עזב וכו´. דווקא ממך הייתי מצפה לשמוע את הגירסה הישנה יותר של הסיפור...

 

[דער משומד]

היה לו קטע עם הנעליים

אם אני זוכר נכון, כאשר הלך לישון בדרך הוא שם את הנעלים בכיון הדרך קדימה כדי שידע בבוקר באיזה כיוון להמשיך, אבל כאשר הוא קם הוא קודם כל התלבש ונעל נעלים ואז התחיל לחשוב איך מגיעים לוורשה... הסיפור שסיפרתי כאן הוא של סופר רוסי שכרגע שכחתי את שמו וכנראה וורסיות שונות של הסיפור הסתובבו במזרח אירופה. נשבע לך, אחר, שאתאיסט יכניס כאן בדיחה

אני מכיר את הבנדיט הזה.

 

[שומרת נפשה]

רגע לפני שאתאיסט ישים...

אם כבר מוציאים מהבוידעם ופותחים את הניילונים ומריחים את הנפתלין – אז יש את ההוא שהלך באמצע הלילה בהרצל פינת סלמה בתל-אביב, ותפס טרמפ בקפיצה על מכונית פתוחה מאחורה שהאטה בסיבוב. לחרדתו גילה שהמכונית מובילה ארון קבורה עם גופה. דפק הטרמפיסט על שמשת הזכוכית המפרידה בינו לנהג כדי לבקש ממנו לעצור ולרדת. הנהג המבוהל היה משוכנע שהמת קם לתחיה ודופק בשמשה, עצר את הרכב וברח... (יש גם גירסה עם התקף לב אבל אותה אני לא אוהבת).

 

[רבי הקדוש]

וואלה אתה גדול עם השאלה

 

[מטאור38]

על החיים ועל המות.

שאמות, אצא מגופי בקלילות ששמורה לרקדנית בלט מיומנת. נשמתי תרחף ותעלה השמיימה בלוית פיות קטנטנות ויפות. שאמות, העלה השמיימה כגבעול של אפונה קסומה, בדרכי אקרע את השמים למען הנותרים, אשרוט את פני המלאכים הקפואים ואעלה זעקתכם השמיימה. שאמות, אבין את כל הסיבות לצער לבדידות לכאב שאני רואה יום יום מסביבי, שאמות, לא הרצה 72 בתולות, לא רוצה גן עדן, לא ארצה להופיע לאף אחד בחלום, אני פשוט ארצה לנוח ,לישון ולדעת. אני חי בעולם של פיות וגמדים של מלכים ונסיכות. חסר לי רק סוס לבן ואצא להגשים את החלומות כולם. חסרה לי רק חרב הקסמים ואגשים את החלומות של כולם. על הדלת ביתי יש שלט "יצאתי לחפש תכף אשוב" אני חי בעולם שהירח הוא איש חכם והכוכבים הם הרבה יותר מנקודות זוהרות בשמיים. אני חי בעולם שהעצים הם חבריי הטובים, והציפורים המקננות בהם הם אחי ואחיותיי. אני חי בעולם שבו הסנוניות רבגוניות בצבעים שרק אני רואה. אני חי בעולם רדוף פרפרים ומרוח בשוקולד.אני חי בעולם משלי, ואמות בעולם משלי. אז את שואלת מה ב"באמת " קורה לנו אחר כך, ולי אין מושג מה קורה לנו עכשיו. >מטאור<

 

[אלישע בן אבויה]

ובקיצור: האם יש חיים לפני המוות?

 

[מטאור38]

יש. יש חיים והרבה יותר מזה!

 

[מטאור38]

על החיים ועל המות.

שאמות, אצא מגופי בקלילות ששמורה לרקדנית בלט מיומנת. נשמתי תרחף ותעלה השמיימה בלוית פיות קטנטנות ויפות. שאמות, העלה השמיימה כגבעול של אפונה קסומה, בדרכי אקרע את השמים למען הנותרים, אשרוט את פני המלאכים הקפואים ואעלה זעקתכם השמיימה. שאמות, אבין את כל הסיבות לצער לבדידות לכאב שאני רואה יום יום מסביבי, שאמות, לא הרצה 72 בתולות, לא רוצה גן עדן, לא ארצה להופיע לאף אחד בחלום, אני פשוט ארצה לנוח ,לישון ולדעת. אני חי בעולם של פיות וגמדים של מלכים ונסיכות. חסר לי רק סוס לבן ואצא להגשים את החלומות כולם. חסרה לי רק חרב הקסמים ואגשים את החלומות של כולם. על הדלת ביתי יש שלט "יצאתי לחפש תכף אשוב" אני חי בעולם שהירח הוא איש חכם והכוכבים הם הרבה יותר מנקודות זוהרות בשמיים. אני חי בעולם שהעצים הם חבריי הטובים, והציפורים המקננות בהם הם אחי ואחיותיי. אני חי בעולם שבו הסנוניות רבגוניות בצבעים שרק אני רואה. אני חי בעולם רדוף פרפרים ומרוח בשוקולד.אני חי בעולם משלי, ואמות בעולם משלי. אז את שואלת מה ב"באמת " קורה לנו אחר כך, ולי אין מושג מה קורה לנו עכשיו. >מטאור<

 

[ידו בכל]

לדעתכם...מממממ

לכל אחד דעות משלו ואין כאן דעה או דת שלטת. אי קיום מצוות הדת איננה קשורה בכלל לתשובות לשאלות שהאנושות כולה, מתלבטת בה כל כך הרבה שנים. גם מאמינים יכולים לחטוא וללקיים מצוות באופן סלקטיבי. יש בכלל ציבור שלם של מסורתיים אשר מאמין, ובכל זאת אחרי קידוש בשבת לוקח את האוטו וישר לים. לגופו של עניין, האינטואיצה שלי אומרת שמוות מבחינה סוביקטיבית הוא דבר סופי ומוחלט של כל מה שאנחנו מכירים כבני אדם. מה זה בדיוק נשמה ? הזכרונות שלנו ? החשיבה שלנו ? התודעה שלנו ? ההכרה שלנו ? אנחנו הרי חושבים בשפה, משתמשים בזכרון האגור בתאי עצב במוח, כל התודעה שלנו כמו שאנו מכירים אותה חייבת להשתמש בחומרה שבמוח. ללא האינפורמציה שמצויה במוח אין שום הכרה או תודעה והכל נעלם עם המוות. אפילו המצב רוח שלנו תלוי בכימיה של הגוף שלנו וקצת חוסר איזון בהורמונים והופה, יולדת מקבלת דיכאון שלאחר לידה. יתרה מזו, תופעות אלו יכולים להעלם עוד שאנו בחיים. אני אישית איבדתי פעם את ההכרה שלי במובן הרפואי של המילה וחצי שעה מחיי נעלמה לחלוטין עד שהתעוררתי. מה היה קורה אלמלא הייתי מתעורר ? מה קורה עם אלו שעוברים נזק מוחי והם בקומה מוחלטת ? האם מצבם טוב ממצבי שאני הייתי ללא הכרה ? אולי זו תחושת המוות, שהיא בבחינת חוסר הכרה תמידי.

 

[לא יודעת בינתיים]

אני חיבת לבדוק במקורותינו

האם אתם צודקים בטענותיכם כי חיים שלאחר המוות (עוה"ב) לא הוזכרו בתחילת היווצרות הדת היהודית. אודיע לכם מה העליתי בחכתי (אם אתם מעונינים.) שאלה נוספת: האם יש מי מכם אשר חושב כי יתכן ובעתיד "יחזור בתשובה"?? (הוי אומר יחזור לקיים תורה ומצוות?

 

[אלישע בן אבויה]

אני אני

רק תשאלי שאלה, ואני אחזור אליך עם תשובה... ועל כגון דא אמרו חז"ל: אל תאמין בעצמך עד יום מותך.

 

[לא יודעת בינתיים]

אני חיבת לבדוק במקורותינו

האם אתם צודקים בטענותיכם כי חיים שלאחר המוות (עוה"ב) לא הוזכרו בתחילת היווצרות הדת היהודית. אודיע לכם מה העליתי בחכתי (אם אתם מעונינים.) שאלה נוספת: האם יש מי מכם אשר חושב כי יתכן ובעתיד "יחזור בתשובה"?? (הוי אומר יחזור לקיים תורה ומצוות?

 

[בילי נעים]

לגבי הודעתך הראשונה...

יצא שרשור ארוך קצת לכן אני מגיבה כאן דווקא. ------------------------------------------- לדעתי יש שני כיוונים עיקריים ביציאה בשאלה, הראשון של מי שמאס בדרך או שמשכה אותו דרך אחרת, ולא התעמק במודע או שלא במודע בתכנים שהוא משאיר מאחור. השני של מי שמתוך ההכרות העמוקה עם כל התכנים של היהדות החליט שהוא לא יכול או שאין שום סיבה פשוט להמשיך לחיות כך. אז לגבי הקבוצה הראשונה זה לא ממש משנה אם יש עולם הבא או אין (במובן המוכר). ולגבי הקבוצה השניה או שהיא יודעת שאין ממש בדברים או שחשוב לה לבדוק שאכן אין ממש. [וכל זה מבלי להתיחס להיבט הרגשי, שבהתאבלות,קדיש וכל האלמנטים שאמורים לדעתי מלכתחילה לעזור לנשארים להתמודד.] אני אישית יותר מתחברת לקבוצה השניה רק ש-לא הייתי יכולה להגיד בודאות מה קורה אחרי שאנחנו מתים. יש לי כמה סברות מעניינות אבל בהחלט אני חושבת שהיה מתבקש לדעת בצורה חזקה ואמפירית מה באמת קורה. הייתי מצפה מיוצר העולמות שיזרוק איזו "עצם"... כמו שאנחנו הולכים לישון ואנחנו יודעים שאנחנו חולמים. ובאשר לשאלתך השניה-קשה לי להאמין שאי פעם אוכל להאמין כמו פעם.

 

[טוב]

../images/Emo13.gifאהלן בילי

כייף לראות שחזרת לכתוב.

 

[ספל חמאה]

חוק השימור בטבע

אומר ששום דבר לא מתבזבז, לכל דבר יש שימוש. זה יכול להיות נכון גם לגבי נשמות. תגידי, את מאלה שבסוף הסיפור אומרים: כן, יופי, אבל מה קורה אח"כ? <ספל חמאה שמחה שיש סוף בסוף<

 

[אתאיסט עם ציציות]

מדהים ../images/Emo70.gif

יש בטבע חוק שימור שחל גם על מה שמעל הטבע אז מה שמעל הטבע כפוף לחוק טבע

 

[ספל חמאה]

מה מעל הטבע?

אלוהים??? אל תצחיק אותי... כל דבר הוא בטבע, בעיקר אלוהים. <ספל חמאה נזכרת בסיפור על העקרב והצפרדע<

 

[אלישע בן אבויה]

מה שמזכיר לי

ערב אחד סגרירי, בשעת לילה מאוחרת, נשמעה דפיקה עזה בדלת הבית. בעל הבית, לא חשוב מאיזו עדה, התעורר לשמע הדפיקות הרמות וניגש לבדוק מי הדופק. בדלת הכניסה המתינה לו דמות עם גלימה ארוכה שחורה ומגל ארוך. "אני מלאך המוות", אמרה הדמות, "ובאתי לקחת לך את הנשמה". "רק רגע אחד", אמר בעל הבית ונפנה לחדר השינה. הוא פנה לאשתו המנומנמת ואמר לה: "נשמה, זה בשבילך".

 

[לא יודעת בינתיים]

אז אתה חושב

שעוד תגיע להיות בגוף של כלב/חתול??? אולי תהיה חית המחמד של הנכד שלך?

 

[לא יודעת בינתיים]

אתמול

הנחתי את הגבינה על השיש הבשרי. אתם חושבים שזו התקדמות?? אמא שלי היתה מתעלפת אם היתה רואה את זה.