אני בין המתלבטים

[לא יודעת בינתיים]

אני בין המתלבטים

אני כבר המון זמן אתכם. בינתיים אני בהתלבטויות. לא מזמן עשיתם כאן דיון קצר בענין אמירת קדיש (אני לא יודעת איך עושים קישורים, אז תעינו לבד. זה בעמוד 126 בארכיון) ואף אחד מכם לא אמר: "עזוב שטויות, הרי אין נשמה, אין עולם הבא, אין חיים לאחר המוות, אנו רק גוף שחי ואח"כ מת ונגמר ללא תכלית וללא המשך" וכו´ וכו´ אלא רק עודדתם את השואל כן להתפלל, ואפ´ אמרתם לו שסבו המת עדיין איתו. אז איך הוא איתו אם אין נשמה???? מה קורה לדעתכם לאחר המוות???

 

[גל נעים]

כמו שכתוב:"רימה ותולעה",מה.. לא?../images/Emo5.gif

 

[לא יודעת בינתיים]

האם זו אמורה להיות תגובה רצינית?

האם אין לכם דעה בנושא כ"כ בסיסי??

 

[גל נעים]

אני חייב לומר לך משהו.

היה אדם חכם מאוד שקראו לו אריסטו, ששאלו אותו מה הוא חושב על האלים ועל האלוהות בכלל הוא ענה כך: "כל דבר שאין לי השגה בו,יתכן שקיים יתכן שאינו קיים, אני לא מביע את דעתי עליו משום שאין לי השגה בו, רוב הסיכויים שאשגה בכך אז למען איזו מטרה אביע דעה?".

 

[תלתלים זהובים]

אריסטו אחלה גבר! למה טענותיו לא נפו

נפוצות יותר בקירבנו?

אולי זה היה חוסך מאיתנו הרבה בלבולי מוח... אגב, בוקר טוב עולם!

 

[גל נעים]

מה אתה עושה כאן בשעה כזו?.

לך לעבודה עצל שכמוך!. מה אתה עושה כאן?, התגעגעתי אליך!.

 

[דער_רוסישער]

אני חיב הסבר.

סליחה שבך בחרתי משלל שואלי השאלות הבסיסיות, הקיומיות, הרציניות והגורליות. אני מוכרח לדעת: למה? למה חיבים לעמד נכח הנושאים האלה כשאנו רציניים כמו התחת של הרבי? למה? למה הם אמורים לענין את כלנו? אותי, למשל, מענין רק לשתות, לעשן ולזין, ואלהים, חיים אחרי המות ושות´- כלם על הקליינטשיקל שלי. זה עושה אותי לאדם מסוג ג´? ואם כן- למה?

 

[לא יודעת בינתיים]

למה??

כי זה מאד חשוב לגבי ההחלטה: האם לצאת, או לא?? איך יצאתם בלי לחשוב על זה?? לפי מה שהבנתי משיטוט ארוך בפורום, חלק מכם אנשים רציניים ... (אני לא מתכוונת אליך, דער_רוסישער (מה זה השם הזה?))

 

[אתאיסט עם ציציות]

דווקא הרוסי רציני (מידי אפילו)

 

[כויפר חרדי]

מה בדיוק השאלה? ../images/Emo163.gif

מה בדיוק השאלה האם לצאת בשאלה? או האם הדת והאמונה אמת, או סתם המצאה אנושית?

 

[Le Fay]

זה בהחלט עושה אותך "מֻטָּל", ולא

"קַיָּם", ולפיכך רק אדם סוג ב´, לפי אמת מידה אקזיסטנציאליסטית. אבל רק בתנאי שבאמת מאמינים לך שאותך "מעניין רק לשתות, לעשן ולזיין" (צירוף שעשוי להישמע אקזוטי, אבל לא כל כך נעים לפגוש בחיים). אה - אילו סברתי שאתה באמת חייב הסבר, הייתי מפרטת גם את ה"למה" האקזיסטנציאליסטי, אבל מעריכה שזה לגמרי מיותר.

 

[Le Fay]

וואני לעומת זאת כן חייבת הסבר: התחת

של הרבי באמת רציני? כל תחת של כל רבי, או תחת של רבי מסויים שאתה מכיר באופן אישי? ומה עושה תחת אחד רציני ואחר לא - זוית החיוך? <ספל, הצילו!>

 

[אוי ויי איז מיר]

אופצולחעס לרוסישער...

דווקא אני אענה לך תשובה רצינית. להבדיל מהשקפת העולם הדתית/חרדית, שהפכה את חיינו (או מנסה להפוך או שזה יוצא לה בלי כוונה) לריטואל מוכתב, שכל רגע אתה יודע מה נכון ומה לא, מה מותר ומה אסור. ואם אתה לא יודע, אז יש לך את מי לשאול... אין בכל האוסף המחייב הזה (שלחן ערון וכליו) שום התייחסות לרגשותיו של המאמין. אתה תתאבל שבוע! לא יום אחד פחות ולא יום אחד יותר, ולא משנה מה אתה מרגיש. אתה תקרע בדיוק 3 טפחים בצד ימין להורה ובצד שמאל לאח/אחות, ולא משנה מה אתה מרגיש. המנימים יגידו לך בדיוק: "המקום ינחם אתכם בתוך שאר...." ולא משנה מה הם מרגישים. סוג התשובה שאת ציפית לו, שייך גם הוא לתחום הנכון/שגוי צריך/מיותר אסור/מותר. מצטער, האנשים כאן פנו לנפשו של המתלבט, גם איש חילוני זקוק לדרך להביע צער, ודרך להתגעגע, שהיא אמנם יותר אישית ולא מוכתבת "מלמעלה", אל מותר להשתמש בחומרים הלקוחים מהמסורת היהודית. אנחנו לא צריכים רשות מהרב! ולאחר המוות? כמו שאיש אחד חכם אמר פעם: אם אתה רוצה לדעת מה עושה "אל מלא רחמים" למתים, צא וראה מה עושה "מי שברך" לחיים

 

[דידית]

לא יודעת !

תשמעי, לדתיים ולחרדים אין מונופול על הדת, גם אין להם מונופול על רוחניות וטקסים. שאדם נפטר יש לנו את החשק ויש לנו צורך בסיסי להתאבל עליו. דרך ההתאבלות שלנו היא לפי מה שהורגלנו וזה גם לא בהכרח. שאדם אומר קדיש על סבו הוא מרגיש עם זה טוב, לא כל דבר אנחנו יכולים להצביע עליו ולהגיד למה. יש דברים שזה הרגשה ורגשות ולכל אדם זה משהו אחר ומיוחד. אם אני בוחרת להיות לא דתיה, זה לא אומר שאני חיבת להיות אתאיסטית, זה גם לא אומר שאני צריכה לשמור שבת. יש משהו יפה ביציאה בשאלה, את רשאית לעשות בדת כרצונך. יש כאלה שבוחרים להעיף את כל הטקסים והסמלים המסורתיים לכל הרוחות יש כאלה שבוחרים לעשות את זה בהתחלה ואחר כך משמרים דברים יפים. אני לוקחת לי מה שבא לי ועושה לי טוב ולא מתעמקת בשאלות של גלגולים ונשמות. דידית. <מפרה דומיה של סוף שבוע>

 

[לא יודעת בינתיים]

דידית, את לא גולשת בשבת?

למה? למה יש דברים שאתם שומרים ויש דברים שלא? זה בגלל שאתם קצת מאמינים? או מאולפים? או סתם לא שמים לב? יש כזה דבר חצי חילוני? למה הרבה חוזרים בתשובה אומרים שהרגישו קודם ריקנות ושעמום ועכשיו גילו את האור? האם כל החוזרים הם טיפשים? אני פוחדת לצאת ואז לגלות שהגעתי לעולם ריקני שכל מה שמעניין בו זה (כמו שהרוסישער אומר) : לכול ולשתות ולהזדיין...

 

[עמוד החוזר]

לא שאני עצמי יצאתי אי פעם אבל...

זה מה שיפה בחופש - כל אחד לוקח לו כפי הבנתו. מי שרוצה לראות רק את האוכל והשתייה והזיונים, שיקח רק את זה. מי שרוצה גם את האומנות והשירה - שיקח. מי שרוצה מתמטיקה ובלשנות - שיקח. בכל מקרה, השאלה היסודית, לדעתי, היא - האם את מאמינה באלוהים ממית ומחייה, מוריד ומרומם. האם את מאמינה בהשגחה פרטית, בשכר ובעונש. כי אם לא - אז דווקא שמירת המצוות נראית לי דרך ריקה מאוד לחיות בה. בהצלחה במה שתבחרי,

 

[דידית]

אל תכניסי לי מילים לפה,

אני גולשת בשבת ואם לא מרבה לגלוש פה בשבת זה בגלל בעיות טכניות. חבל שלא הבנת מה שאמרתי, אני התכוונתי שאני לוקחת מהדת דברים נחמדים כמו להדליק נרות ביום שישי, לעשות סעודת שבת נחמדה. את יודעת מה זה בכלל לא מהדת זה פשוט מהמסורת והמשפחתיות וזה נחמד לי. ובכלל אני מזהה אצלך הרבה דברים מוכרים ובעיקר הבורות, לימדו אותך כמה וכמה דברים ואת חושבת שזה הכל תורה למשה מסיני. לא כל חילוני הוא ריקני ולא כל חוזר בתשובה הוא רואה את האור. נכון אין את הסיפוק הרוחני בחיים החילוניים, זה לא מתקרב אפילו לעוצמות האלו. אבל עדין אפשר לחיות חיים שהם לא כולם הוללות שתיה לשוכרה וזיונים. אם תנסי להסתכל מסביב עם ראש ניק! בלי סטיגמות, בלי רעיונות ששטפו אותך בהם. תוכלי למצוא עולם מגוון, שונה ובעיקר יחודי. כל אחד חי את חייו, כל אחד לוקח ועושה כרצונו, כל אחד בונה לעצמו את סגנון החיים שלו. רוחני יותר רוחני פחות. וכל אחד מגדיר לעמו את הרוחניות שלו. בהצלחה לך! ואם אתה צריכה משהו אל תהססי מלפנות אלי במסר. דידית.

 

[ספל חמאה]

כל החוזרים בתשובה הם טיפשים

יש לסייג את הכותרת, כי הכללות זה ממש בעייתי, ואם כבר הם טיפשים בהכללה זה רק מהיבט אחד, שאני מיד אפרט. לכל אדם יש מתישהו תחושה של חוסר שלמות, אי שקט, חיפוש אחר האושר (הפלוצים מחפשים את האמת)ודברים בסגנון וברוח הזאת, מה שהופך את החוזרים לטיפשים בעיני זה שהם לא טורחים למצוא את התשובה בעצמם ובעיקר נמנעים להתמודד עם הקשיים בעצמם, הם פונים למשהו מוכן ומתאימים את עצמם לעניין במקום להתאים את העניין לעצמם. בהכללה גסה. <ספל חמאה מודעת לעובדה שרוב האנשים אינם חושבים<

 

[שומרת נפשה]

רעיון הישארות הנשמה קדם ליהדות

היהודים לא המציאו אותו, מקסימום העתיקו אותו. רעיון זה היה קיים לפני היהדות והוא נפוץ ביותר בכל דת ששמעתי עליה מחוץ ליהדות (אולי יש משהו לא בודהיסטי-מוסלמי-נוצרי-אינדיאני וכו´ עליו לא שמעתי). אפילו הקניבלים באפריקה מאמינים בהישארות הנשמה, ושאכילת חלקים מהגוף המת מעבירה גם את סגולותיו הרוחניות של הנפטר למי שאוכל את בשרו. אין שום קשר בין אמונה בהישארות הנשמה לבין ההחלטה אם להישאר דתי אורתודוכסי יהודי או לא. לבחירתך מגוון דתות מתאימות עשיר ומעניין. לדעתי אפילו אין קשר מוכרח בין אמונה בהישארות הנשמה לבין אמונה באלוהים.

 

[אלישע בן אבויה]

ויותר מזה

הרעיון של עולם הבא חדר ליהדות רק בתקופת בית שני. במרבית ספרי התנ"ך האמונה הזה כלל לא נזכרת, וגם כשעולה שאלת הצדק בעולם ("מדוע דרך רשעים צלחה") בתנ"ך איננו מוצאים את הפתרון שהצדק יבוא בעולם הבא. גם ההבטחות לשכר ועונש לשומרי התורה או למפיריה הם תמיד שכר ועונש ארציים (אם בחוקותי תלכו...ונתתי גשמיכם בעיתם, ונתנה הארץ יבולה ועוד הרבה). בכל מקרה, השאלה מה קורה אחרי המוות היא עניין לאגדות, לאמונות טפלות ולמשאלות לב ואין לנו היום כל דרך לתת עליה תשובה מהימנה וברת סמכא.