אנטיוכוס

nutmeg

New member
נו?

העובדות "כפי שהן" מחייבות את שני הצדדים להתפשר: אלו שאדוקים בדתם יבינו במטוטא שהם לא חיים במדינת הלכה ואלו שמנהלים חיים חילוניים שיואילו (במטוטא לא פחות) להתחשב עד כמה שהטכסים לא מפריעים לנהל את המדינה. להצטלם עם רעלה לרשיון נהיגה זו דוגמא טובה. כל הפואנטה ברישיון הוא שאפשר יהיה לזהות את בעליו. אם יותר חשוב לגיברת להישאר עם רעלה - שתקח אחריות לגבי הקוים האדומים שלה עצמה, ותואיל לא לנהוג. אין פה כללים חד משמעיים של עשה ואל תעשה, אלא באמת איזו יכולת של שני הצדדים לראות את הצד השני ולהציב לעצמם גבולות אדומים, לא לצד השני!! אם נניח בבתי ספר של המדינה בצרפת מחליטים להנהיג תלבושת אחידה (כמו באנגליה) - מי שרוצה לקבל את השירות הזה שהמדינה נותנת, שיואיל ליישר קו. אם לא, הוא לא חייב ללמוד דווקא שם. שיפתח לו בית ספר (דבר שהיהודים עשו לא פעם ולא פעמיים). אני למשל לא אלמד בבר אילן גם אם יתהפך העולם. הבחירה והקוים האדומים הם שלי ואיני מנסה לשנות את המדיניות של בר אילן. האיש הדתי רוצה שיתחשבו בו ובטכסיו והמדינה רוצה שיתחשבו בה ובחוקיה. חוק דתי שמוכתב על ידי מדינה נחשב בעיני לפולשני מעין כמוהו, בדיוק כמו שאתה עשוי לחוש שחוק חילוני לא מתחשב בך מספיק. האמת היא איפה שהוא באמצע עם הפשרות וההחלטות שכל אחד עושה.
 

גנגי

New member
דלית, החתימה שלך מציקה לי

בגלל "נשברה העט". והעט בכלל לא ידע שהוא נקבה...
 
זה לא דלית

זה הלל ואם הוא היה כותב את מי הוא מצטט היה לך אל מי לפנות בטרוניה (או שכבר לא היה) ואם כבר מדברים: אני חושבת שכל מי שבוחר להציג שיר/פסוק/קטע וכו' בחתימתו רצוי שיציין של מי זה, ראשית לשם ההגינות, ושנית כדי שלא נחשוד שיש בינינו משוררים... הה - וכל מי שלא יחתום שם אחר - נדע שהוא משורר (איך יצא לי גם חרוז...)
 

shellyland

New member
אבל... אבל...

באמת יש בינינו משוררים. אחד לפחות
והוא הכי מוכשר בעולם
 

גנגי

New member
../images/Emo124.gifמוגג,

השיר שבחתימה של שלילנד זקוק לניתוח דחוף. לנוחותך העתקתי אותו לכאן (האמת היא שמיהרתי לעשות זאת פן תחליט השלילנד לשנות את חתימתה במפתיע עוד הבוקר). אנא, לטיפולך. יום אחד כתבה הגברת לה כתבה היא במחברת כי נוצות היא התכסתה ואיש אחד אהב אותה איש אחר אותה הפיל הוא אותה מעך כפיל היא השיבה בסקנדל שאותה גמר בכלל (י. וולך)
 
טל והלל - לסדר ועובדות הסטוריות

אנטיוכוס אפיפנס לא ממש היה סורי, הוא גם לא ממש היה יווני. הוא היה ממוצא יווני, התחנך ברומי רוב צעירותו והעריץ את אתונה בדרכו שלו. הוא הגיע לאיזור כמעט בטעות - אחרי שגם אחיינו נרצח. הוא הושפע ללא ספק מהתרבות המזרח תיכונית של האלהת השליט וכיוון שהעריץ את אתונה בדרכו - שם לו את זאוס כאל העליון והזדהה איתו. הוא הטביע מטבעות עם דיוקן זאוס כשהפנים - פני אנטיוכוס, כך גם בפסלים רבים. הוא התלהב בעיקר מהרעיון של הנצחת שמו בבנינים מפוארים ובמתנות ששלח למדינות רבות - לבניית מקדשים בעיקר, לזאוס כמובן - הוא. אפיפנס כאמור, לא ממש תכנן להיות שליט הלסוויקים. החלום שלו היה להיות שליט של יוונים - אבל אלה לא היו בנמצא. כשהתברר לו עם מי יש לו עסק, הוא הבין שאיכשהו צריך לתת להם זהות אחת. בשביל זה - צריך שלכולם לפחות תהיה דת שמאחדת אותם - שליט שמאחד אותם... פלורליזם דתי - לא היה שם. ממש לא. רק שלעמי הסביבה - זה לא ממש שינה אם קוראים לאל הכי חשוב. רק ליהודים הקטנוניים זה היה מהותי. אפילו אז - זה עוד לא ממש הציק לו, אבל כשהוא כבר היה בקטע של חיסול חשבונות עם בית תלמי (מצריים), הוא סגר גם את החשבון הזה - מה שבטוח בטוח. עכשיו אתם יכולים להמשיך בדיון על צרפת
 
../images/Emo45.gif

תודה על התיקון והתוספות שצחתי למצוא כאן מישהו נוסף שמלים כמו "סלווקוס" ו"זיאוס" הן כוס התה שלו. דרך אגב, אתונה, ספארטה ומוקדון מענייינים אותי יותר מצרפת
 
תיקון טעות קטנה

אפיפנס הגיע לאיזור אחרי שאחיו הבכור נרצח, הגיע לבירה (בליווי צבא שכיר וצבא של ממלכה שכנה - של חבר שלו
) ותפס את שלטון לכאורה עד שאחינו יגדל, בהתחלה אפילו הטביע מטבעות "אנטיוכוס ואנטיוכוס המלכים" אבל אז נמאס לו והוא רצח גם את האחיין וכך נותר לבד בצמרת. ד"א, בבדיקה, מתברר שהרעיון של האל השליט - התקבל כבר אצל אלכס יקירנו (מוקדון), אחרי שכבש את רוב מה שכבש, מתברר שהיה אפילו איזה פילוסוף יווני שסרב להכיר בו כאל והומת לכבוד זה. אצל היורשים של השושלת, עד אפיפנס, זה לא שיחק תפקיד.
 
פולחן השליט

עד כמה שהבנתי מגעת, מקורותיו בתרבות הפרסית ואלכס קיבל אותו בעת המפגש עם האזור ולא ידוע לי על מגמות כאלה אצלו או אצל אביו פיליפוס קודם לכן. הנקודה הזאת מתחברת אצלי לדיון בנוגע לשלמה המלך, הכנסתי בפורום הסטוריה שאלה בנוגע לפולחן אישיות במזרח הקדום כדי לזהות מקורות השפעה אפשריים עליו, והמובאות שקיבלתי נגעו כולן לאזור המסופוטמיה. מבוא לפולחן האישיות: מחמורבי ועד סדאם.
 
למעלה