אנטיוכוס

[גרי רשף]

מה המסקנה?

1. בכל מקום יש כפיה דתית וזה בסדר: בארץ אסור למכור חמץ בפסח, בצרפת אסור לשים רעלה, פעם אולי יעבירו חוק דומה בארץ שיאסור על דתיים ללכת בכיסוי ראש.. ככה זה! 2. זו כפיה מרושעת. לאסור על מוסלמית לשים רעלה זה כמו לאסור על יהודי ונוצרי להתחתן או לחילופין- לחייב כל זוג בטקס דתי. 3. זה בסדר כל עוד זה לטובת היהודים הדתיים ונגד החילוניים והמוסלמים. המסקנה שלי היא: 2.

 

[טללי בוקר]

הנקודה הזאת מורכבת

חלק מהשיח הצבורי בצרפת בהקשר הזה הוא החשש מהדרדרות הדרגתית. למורה בבית הספר יש קושי להתמודד עם כיתה בה חלק מהפרצופים מכוסים ושומרים על מידה של אנונימיות ואי חשיפת הבעות. ניתן לוותר לנערות המוסלמיות בשם הדת אבל מה יקרה כשהן תדרושנה לא ללמוד אצל מורים גברים, ולהיפך אצל התלמידים המוסלמים? מה יקרה אם בשם הדת הם ידרשו כיתות נפרדות והסעה נפרדת ומורות בלבוש צנוע וכיו"ב. מה יקרה אם מחר תופיע דת שמתנגדת מטעמים של ציווי אלוקי לשלם מיסים? הדיון הזה כבר התקיים בצרפת כבר בקשר לחג הקורבן בו דרשו המוסלמים הדתיים לאפשר להם לשחוט כבשים על מפתן ביתם ולהתעלם מכל חוקי צער בעלי חיים ותקנות בריאות הציבור. החלטה העקרונית בצרפת, שהיא שהביאה לתקנה של שיראק, היא שלא ניתן לקבוע קו פשרה בין צרכי הסדר הציבורי לדרישות הדת ולכן צריך לחתוך באופן חד לכאן או לכאן. על כן לא הייתי בוחר ב-2 אלא ב-4: מי שמקבל על עצמו דת מקבל על עצמו את הקורבנות הנובעים מכך, לא שכניו ולא המדינה. מיש רוצה ללמוד בפנים מכוסות או בראש חבוש כיפה יתחוב את ידו עמוק אל כיסו ויממן את מוסד הלימודים שיאפשר זאת.

 

[hillelg]

אגב,

דיברתי עם חבר שלי (שיש לו קשר לצרפת) על העניין, והוא אמר: מה, צרפת? זה שונה לחלוטין ממה שקורה בארץ! שם החילוניות היא אידיאולוגית לגמרי, עם ביסוסים ודברים כאלה... פה בארץ זה סתם. עד כאן דבריו, בערך. לגבי ה-4 שלך: מה זו, אם לא כפייה של האידיאולוגיה השלטת (הליברלית) את אמונותיה?

 

[טללי בוקר]

ושוב...

כי סבלנות היא צו השעה התפיסה של הרוב בצרפת ובשאר מדינות המערב היא תפיסה חילונית התפיסה החילונית היתה מעדיפה לראות מסביב אוכלוסיה על טהרת החילוניות כפי שהתפיסה הדתית היתה מעדיפה לראות אוכלוסיה על טהרת הדת שלה ההפרדה בין דת ומדינה היא יצירת סביבה בה איש לא כופה את דעתו על רעהו: הדתי יכול להניח תפילין ולהפריד בשר וחלב, החילוני יכול לבעול נידות ולעשות את כל הדברים שעליהם אוהב הרבובדיה לפנטז ברבים. עם השנים הטמיעו החילוניים בעולם וחלק מהדתיים את הפשרה הזאת בין שני המחנות, חלק מהדתיים עדיין לא והם רואים בה כפיה. למה הדבר דומה? לשני כפרים שבכל אחד מהם אנשים החושקים בממונם של אנשי הכפר השכן ומתכננים תוכניות לפרוץ ולגנוב. עם הזמן נמאס לאחדים מהאנשים מהמצב הזה והם דורשים אכיפת חוק: איש לא פורץ לביתו של איש. באים חסידי הגניבה ומתקוממים: אתם כופים עלינו את האידיאולוגיה שלכם.

 

[hillelg]

טענתי הייתה

שאי אפשר להימלט מכפייה.