האידיאולגיה הליברלית, ואחשוורוש
או: פרדוקס הליברליזם. (ולפני שכולם יקפצו על עוד השוואה היסטורית, הריני להבהיר: כל השוואה היסטורית שאני עושה, יכולה להיות נכונה או לא - אני מביא אותה בתור 'דרש', ולא בתור שאלה 'מה באמת היה'.) אחשורוש, אומרת המגילה, יִסַד על כל רב ביתו, 'לעשות כרצון איש ואיש'. חז"ל אומרים (גמרא מגילה דף יב, א) ש'איש ואיש' זהו מרדכי ('איש יהודי') והמן ('איש צר ואויב'); כלומר, אחשורוש רצה לרצות את כולם, גם את רצונותיהם של המן ומרדכי, שהם מנוגדים לגמרי. חז"ל במדרש משווים זאת לשתי ספינות, שאחת רוצה להפליג מערבה והשניה מזרחה. איזו רוח תוכל להשיב, כדי ששתיהן תגענה ליעדיהן? העניין הוא כמובן, שאין אפשרות טכנית לעשות זאת. כך שאחשורוש נשאר בסוף 'מלך הפכפכן' - פעם בעד המן, פעם בעד מרדכי. אפשרות אחרת היא, לפגוע בכולם במידה שווה. כלומר, לא מרדכי ולא המן ישיגו את מה שהם רוצים - אבל לפחות יהיה בזה שוויון. הנקודה היא שאחשורוש, כמושל בכיפה, חייב לכפות את האידיאולוגיה שלו. פשוט אין לו ברירה אחרת. הוא לא יכול באמת לעשות 'כרצון איש ואיש', גם אם הוא ממש רוצה. כך שהאידיאולוגיה הליברלית, אין לה מנוס מכפיית דעתה על כולם, גם אם כל כולה של האידיאולוגיה אומר שאין לכפות את דעתך. כמובן, כאן נשאלת השאלה: אם אתה לא רוצה לכפות אף אידיאולוגיה, מכיון שאינך יכול להיות בטוח מהי זו הנכונה - מדוע אתה כופה את זו שלך (הליברלית)? האם אתה בטוח בנכונותה? אם כן - הרי שיש אידיאולוגיה שיש לכופהּ; אבל אז גם אחרים עלולים להיות בטוחים באידיאולוגיה אחרת, ואז פשוט תהיה מלחמה ביניכם (כמו בין המכבים ליוונים). אם לא - מי התיר לך לכפות אותה על אחרים, אם אתה עצמך אינך משוכנע בה? לכאורה, זו בריונות אידיאולוגית לשמה. אתה יכול כמובן לומר שבין אנרכיה (שזה מה שמוביל אליו חוסר כפייה מוחלט) לבין כפייה של הליברליזם (שבמהותו לא אכפת לו מה אדם יעשה בביתו, ועל כן לא מעניינת אותו דתו/אמונתו של האדם), אתה מעדיף את הכפיה של האידיאולוגיה שלך הזו. אבל אז - ראשית, הודה בכך שאתה כופה אותה, כי החלופה גרועה יותר, ושנית, נמק: האם הכפייה היא מתוך סתם 'בריונות אידיאולוגית', או משום שאתה מאמין בה בצורה מוחלטת (ואז אין לך לבוא בטענות על צורת פעולתו של מי שמאמין בצורה מוחלטת באידיאולוגיה אחרת; אתה יכול להתווכח איתו, או להילחם בו - אבל שוב, זה תוכן מול תוכן, בלי קשר לצורה). והערה אחרונה: אני לא יודע מה אצלכם, אבל הוויכוחים האלה מביאים אותי למחשבות חדשות, לניסוחים אחרים ולמסקנות שונות. אז אני מודה לכם על כך, ועל זה שיש לי על מה לחשוב כשאני הולך ממקום למקום (שנאמר 'ובלכתך בדרך'...).