נתחיל מההתחלה
ראשית אינני טוען אלא אומר ומספר על דבריו של בן גוריון. ראוי לזכור כמובן שהוא לא היה היחיד בארץ שיצא נגד הסטליניזם ולאחר התמיכה שלהם בנאצר הפכה האיבה לבריה"מ להיות דבר נפוץ ביותר. שנית לא כולם הסכימו עם בן גוריוןוהיחס לברית המועצות היה מעורב בעיקר בשל תרומתה להבסת הנאצים ותמיכתה בהקמת מדינת ישראל. שלישית האהדה לבריה"מ אינה בהכרח קשורה להערצת סטאלין שהיתה ממילא נחלת מעטים בלבד. רוב הציבור התייחס אל מעריצי סטאלין בבוז וכללית הם היו מוקצים ונרדפים. ואחרון, כמו בכל דבר בהיסטוריה צריך לשאול תמיד על איזו תקופה מדברים. בטרם הקמת המדינה לא עמדו היחסים עם ברית המועצות בסדר חשיבות גבוה בציבוריות הישראלית, לאחר 1950 הלך היחס והחריף, בעיקר על רקע משפטי פראג ומשפטי הרופאים. לאחר "הנאום הסודי" של כרושצ'וב כבר בעצם לא נותרו מעריצי סטאלין.