אלימות בבתי הספר

[צפריר שפרון]

אופציה נוספת - חינוך ביתי

מה שקורה במערכות החיצוניות איננו שייך לסיבה שבגללה ילדינו בבית. לא האלימות, לא הניכור, לא התחרותיות וההישגיות המזויפים. לא משנאת המן אלא מאהבת מרדכי, מתוך הידיעה הברורה שאין מי שיוכל לטפל בהם טוב כמונו, אין מי שידע לתת להם להיות הם עצמם, אין מי שיוכל לתת להם ליהנות מחירות ועצמאות מתגבשת כפי שהמסגרת הביתית יכולה לעשות זאת. אז, גם שנוגע לשונוּת שהוזכרה כאן בפורום, אין צורך "לתקן" אותם כך שיתאימו למערכת שרירותית ואטומה בהכרח, ואפילו אם יש בין ילדינו ילד/ה שהמערכת היתה מגדירה בכל מיני תיוגים כאלה ואחרים (היפר אקטיביות, קשיי למידה וכל מיני הגדרות אחרות), הרי שמהנסיון המצטבר הבעיות נפתרות מעצמן שכן רוב הבעיות אינן של הילד אלא של המערכת שאיננה יכולה להניח לילדים פשוט לגדול. קצרה היריעה מלפרט כאן את נושא החינוך הביתי, אלא שממה שעולה כאן ובמקומות נוספים, אנו ממש מאושרים שבחרנו בדרך חיים זו ומילדינו נמנע הצורך להתיישר על פי אמות מידה שאינן שלהם ושלנו.

 

[נעה גל]

אם כבר פתחת את חלון ה"חינוך הביתי"

אז, יש לי כמה ציטוטים בקשר לנושא זה וגם לאלימות מתוך הספר "מערכת החינוך הבאה, או: המחנכים מן הבית כפורצי דרך" (שנקרא בעברית "החינוך מן הבית") מאת רונלד מייהן: "החדשות הטובות הן שניתן לרכוש חינוך יעיל בבריטניה, בארצות הבית ובמקומות אחרים בעולם, ואין זה חשוב איזה מן הפירושים המתחרים של חינוך "יעיל" תאמצו. החדשות הרעות הן שסביר שתצטרכו לפעול בשיטת "עשה זאת בעצמך", במתכונת של חינוך מן הבית, שכן הראיות המובאות בספר זה מצביעות בבירור על כך שבית הספר מהווה כיום רק חלופה חינוכית מדרגה שניה. בחירה בחינוך מן הבית דורשת השראה ואומץ והיא גם מזמנת הצלחות אך גם מתחים, עונג אך גם ייאוש. על אף זאת, כפי שאמר הורה אחד המחנך מן הבית, "יום גרוע בבית טוב לאין ערוך מיום גרוע בבית הספר." הקטע הבא שאני מביאה כאן, קשור למיומנויות חברתיות, ולדעתי גם הן חלק מן בעית האלימות (כמובן שלא רק): "כתב העת Home School Researcher פרסם שני מחקרים בנוא המיומניות החברתיות של המתחנכים מן הבית, האחד של לרי שיירס והשני של תומס סמדלי. שיירס מצא במחקרו, כי ילדי בית הספר צברו מספר נקודות גבוה בסעיפי "התנהגות בעיתית" לעומת תלמידים המתחנכים מהבית. שיירס סיכם את מחקרו וקבע כי שאלת ההתפתחות החברתית של ילדים המתחנכים מן הבית אינה השאלה הנכונה. במקום זאת ציין כי לדעתו, השאלה האמיתית היא מדוע רמת ההסתגלות החברתית של ילדי בית ספר כה נמוכה..."

 

[צפריר שפרון]

מה השאלה כאן?

"שיירס סיכם את מחקרו וקבע כי שאלת ההתפתחות החברתית של ילדים המתחנכים מן הבית אינה השאלה הנכונה. במקום זאת ציין כי לדעתו, השאלה האמיתית היא מדוע רמת ההסתגלות החברתית של ילדי בית ספר כה נמוכה..." אולי התשובה לכך היא בראש ובראשונה שביעת הספר עצמו הוא מקום בו על הילדים נכפית מסגרת שרירותית ובלתי מתאימה להתפתחותם. לשים ילדים בחברת בני גילם בתוך מוסד כל כך לחוץ ולוחץ, בתוך תחרותיות והישגיות כדרך חיים, ואחר כך לשאול היכן הסובלנות שלהם? כשנה לאחר שנגמלנו מבית הספר, אמר הבן הגדול שלנו, צליל, בנוגע לשאת החברתיות: בבית ספר יש חברה. בבית יש חברים. ובזאת סכם את כל העניין.

 

[zimes]

לאה - אני קצת סוטה מהנושא -

האם יכול להיות שיש קשר בין זה לכאבי הבטן של עומר?

 

[לאה_מ]

לדעתי - בודאי!

שוב, לא למעשה מסויים זה או אחר, אלא לאווירה של אלימות, חוסר פירגון וחוסר חברות.

 

[anat30g]

שני דברים

ביסודי יש יותר אלימות מאשר בתיכון והחטיבה כי לילדים אין הערכה והבנה לגבי ההשלכות של הפעולות שלהם - אין הטעמה בין המעשה (קללה למשל) לפעולה האלימה שהיא גוררת. הילד לא יכול לחשוב מעבר לפעולה עצמה. וגם המעמד בחברת הילדים נקבע לפי החוסן הפיזי ולא השיכלי... מה שמשתנה בחטיבה ובתיכון - שם יש יותר הערכה להשגים אקדמאים - ויש שם מעמד שנקבע גם על פי הפופולריות בקרב במין השני - מה שיכול לשפר מעמדם של ילדים מסויימים ולהפיל אחרים... בקיצור - שגדלים המתחים הם אחרים... וגם יש פחות השפעה לעולם הדימיון שמושפע מסדרות טלויזיה אלימות. בנימה אישית: הבן שלי חנון אמיתי - בן 8 ולא יודע להכות חזרה, מה שיוצא שאפילו הבנות בכיתה מציקות לו... זאת תוצאה של חינוך מסיבי בבית למניעת אלימות - אז באמת בבית אין מכות בין האחים, אפילו לא מקללים וכשרבים אז צועקים ולא מכים - אבל בחוץ - כל ילד שעובר ליד הבת שלי גורם לה לבכות... הבן שלי הוא הכי חנון בכיתה, ובבית הספר האלימות חוגגת... פיתרונות - אין!

 

[nonana]

אני פשוט נקרעת מבפנים כל פעם

מחדש. כל פעם שומעים עוד ועוד על מקריי אלימות. אבל...... כמו שנעה אמרה זה בא מההורים, מהאוכלוסיה הבוגרת. נכון- אבל ילדינו הם דור הבא ויש צורך לנסות לפחות לשפר, להועיל, לחנך לדור טוב יותר. אז יש לי עיצה שהולכת נפלא בבית הספר והגנים שביתי נמצאת. (שם בכל מקרה אלימות מטפלים, אפילו קללות). אם יש לך את האפשרות לפנות לועד ההורים לעשות מפגש עם המורים והמנהלת . (לאסוף מס" לא מצומצם של חומר על מקרי אלימות שקרו כבר) ולהגיע איתם לנוסחה שתוריד את מיקרי האלימות. כלומר: כל ילד שנעשה לו מקרה אחד או יותר (אחרי שיחות ממושכות בביה"ס שיסבירו על אלימות ופתרונם) יאמר זאת למורה והיא תעלה את הבעיה בפני הכיתה ללא שמות. והכיתה תמנה סנגור וקטגור ספונטנית ולפי הצבעה יחליטו מי צודק. זו רק דוגמא קטנה אחת שקורה שם. באותו הרגע שהתלמידים ירגישו שיש למי לפנות הם יפנו. אני מקווה שעזרתי בהצלחה

 

[חנה גונן]

לנונה-כך כך נכון

 

[nonana]

אני יכולה לברר על עוד פתרונות

בביה"ס אם את מעוניינת שבת שלום

 

[חנה גונן]

זה יהיה נחמד מצדך

 

[nonana]

אילו פעילויות עושים היום בביה"ס

נגד אלימות? אני שמעתי שהשנה הולכים על זה חזק ומסיבי.

 

[חנה גונן]

האמת שאין לי מושג כי.......

אניעובדת בגן אבל אני אשמח לדעת בטח אפשר ללמוד מזה משהו. חנה גונן

 

[לאה_מ]

כהורה לתלמיד כתה ג´ אני לא מכירה אף

פעילות מיוחדת שעשו השנה (או לצורך העניין בכל שנה אחרת) בנושא האלימות. כמו שכתבתי כבר, המחנכת של עומר אמרה לי שהכתה שלהם זה משהו נורא (לאו דוקא עניין ספציפי של אלימות, אלא אלימות משולבת בהעדר מוחלט של "דבק" חברתי), ושהיא עובדת על זה בשיתוף יועצת בית הספר והמורה הטיפולית, אבל עם כל הרצון הטוב, אני לא רואה מה בדיוק עושים איתם, לא שמעתי הרבה פידבקים מעומר, חוץ מתקנון כיתתי שראיתי אצלו, שגם נראה לי לא לעניין, כי כמעט כל התקנון היה "אסור ל", ואני חושבת שכשלא יודעים איך להתנהג, כדאי להסביר לאנשים איך מצפים שהם יתנהגו ולא רק איך מצפים שהם לא יתנהגו (או קיי, אז אסור לירוק, אסור להכות, אסור לקלל, אסור לזרוק חפצים... מה מותר? למה לא לנסח באופן פוזיטיבי - יש להתנהג בכבוד, לדבר בנימוס, לאפשר לחברך לסיים את דבריו, להושיט עזרה...). יש להם במערכת משבצת של "כישורי חיים", שאני חושבת שבשעה הזו הם אמורים לעשות פעילויות מהסוג הזה, אבל לפי מה שהבנתי מעומר, הם כבר לא לומדים את זה יותר.

 

[nonana]

לאה -ומה על מה שהצעתי לעי"ל?../images/Emo9.gif

זה מאד עובד היכן שנעה נמצאת. מה דעתך על זה שאם אין יוזמה של בית ספר שיהיה יוזמה של הורים לפחות בכיתה שבו נמצא הבן שלך. במערכת שנעה נמצאת כל התלמידים מרגישים חופשי לאמר למורה כל בעיה חברתית שנוצרת ואף אחד לא מרגיש חסר אונים מול אחר (אי אפשר לאמר שאין אלימות זה קיים בכל מקום אבל צריך לטפל בזה מיידית שהבעיה קוראת. וזה בדיוק מה שקורה הם מפנים באותו הזמן רבע שעה מהשיעור ומטפלים בזה בצורה כמו שאמרתי או בשיטה אחרת של יעוץ כיתתי והצבעה אבל ללא שמות. כך שהילד האלים של היום פעם אחרת משהו אחר יהיה אלים כלפיו והוא ידע שיוכל לפנות למערכת בידיעה שהבעיה תטופל). מקווה שעזרתי

 

[חנה גונן]

לנעה ולאה גל-כל כך הזדיהיתי....

עם מה שכתבתם כי החברה שלנו עוד צריכה לעבוד הרבה ויסודי על עצמה לפני שיקבלו מישהו חריג במרכאות כמובן מאליו וזה צריך להתחיל קודם כל מהילדים והכי מעצמנו. שלכן חנה גונן