אלימות בבתי הספר

[נעה גל]

לא בטוח בכלל שההודעה שלך היא ../images/Emo32.gif

זה נראה לי חלק אינטגרלי מחינוך ילדים.

 

[דנה השניה]

המחשבות שלי בענין

עוד לא ממש מגובשות, אבל מאוד הזדהיתי עם מה שנעה כותבת. אני אנסה לרשום כאן כמה נקודות, ולהבדיל מנעה אני חושבת שיש לכל הנושא של מגורים בארץ קשר הדוק לחינוך. קודם כל - אנחנו גרים בחו"ל ומתכוונים להמשיך לגור בחו"ל בשלוש שנים הקרובות. רשמית הסיבה היא לצורך לימודים. אנחנו חילונים, יש לנו ילדה בת שלוש וחצי ובקרוב יוולד לנו עוד ילד. הבת שלנו הולכת למערכת החינוך הרגילה בכל מקום שבו אנחנו גרים (עד לא מזמן ביפן ועכשיו באנגליה). לאחרונה ביקרנו בארץ למשך חודשיים (גרנו אצל הורי) ונזכרנו איך זה לגור בארץ. כתוצאה מכך, גם בעלי וגם אני מאוד שלמים עם ההחלטה שלנו לא לגור בארץ כרגע. התוכניות שלנו לעתיד בהחלט כוללות אפשרות כזו, אבל לא כברירה יחידה. אני חושבת שגם הבחירה להשאר בארץ בתקופה העכשווית היא בחירה מוסרית חינוכית, ושלא כמו אחרות שכתבו כאן, אני חושבת שאפשר לחיות גם בחוץ. לבחירה לחיות בחוץ יש (כמו לכל דבר) יתרונות וחסרונות, וכל אחד צריך לעשות את השיקול לעצמו. אני אנסה לתת דוגמה: כשגרים בחו"ל - במיוחד עם ילדים - צריך להתרגל לאוכל בטעמים חדשים, להתאמץ כדי לקיים מסורות (חגים ומועדים למשל), להאבק עם הפנמה של שפה חדשה ומנהגים שונים מאלה שרגילים אליהם בארץ, לפעמים יש בדידות לא נעימה, ריחוק מהמשפחה ועוד. מצד שני - בחו"לים רבים (לא בכולם) החיים יותר שקטים. וזה אומר שמתפנה הרבה יותר אנרגיה נפשית שאפשר להשקיע ב... מה שרוצים. לא נתקלים כמעט בתופעות כמו שתוארו במכתב של נעה - טיוח, חוסר סובלנות (שלא לומר גזענות), אלימות קיצונית. מבחינה חינוכית - ברור לנו שהילדים שלנו לא גדלים כמונו. זה מתחיל בפרטים הקטנים כמו סביבת מגורים, נוף, ונגמר בשפה, הכרות עם החגים וכו´. אבל ממילא, גם לו היינו גרים בארץ, הם היו גדלים שונים מאתנו. אנחנו חושבים שכרגע העובדה שהם גדלים להיות עם רקע שונה לא רק שלא מחסירה מהם, אלא להפך - מוסיפה להם יתרונות. עוד נקודה: גם אם מחליטים לעבור לחו"ל, זו לא צריכה להיות החלטה עקרונית של "לעזוב לכל החיים". אפשר להחליט על מעבר לתקופה מוגבלת של, למשל, שנתיים, לנסות איך זה, ואז להחליט הלאה. לא צריך לסגור שום דבר מראש, ולהתנסות יש ערך אדיר. בהליכה אל הבלתי ידוע והבלתי מוכר יש הקלה רבה - למה לא לקחת חופש ולבדוק אפשרויות? אני מודה שאני לא מאלה שנלחמים כדי לשנות את הסביבה, אלא מאלה שמתאימים את עצמם למה שיש - מה שמאוד מקל עלי את החיים בחו"ל. הטיעון שהועלה כלפי פעמים רבות (מסוג "אם כולם יעזבו מי ישאר לתקן את המצב?") לא מדבר אלי. מה שמענין אותי זו המשפחה הקרובה שלי, והאופן שבו אני יכולה לדאוג להם בצורה המיטבית, מבלי להזניח את עצמי. אני חושבת שלו הייתי משקיעה מאמצים בשינויים חברתיים (מה שהיה מתבטא, מן הסתם, במגורים בארץ) - המשפחה שלי היתה משלמת על כך מחיר כבד (אבל זו אני ואין לי כמובן שום דבר נגד מי שבוחר אחרת).

 

[ציפי ג]

טיוח

אחת מחברותי הטובות, ירדה עם משפחתה בגיל 21 לשיקגו. מאז היא שם, ואנו מתראות אחת לכמה שנים. לפני 3 שנים נסעתי לבקרה, וחזרתי משם מדוכאת לגמרי. הגלות שלהם היא גלות לוקסוס. הם גרים בשכונה יהודית, בה כמעט כל התושבים יהודים אותודוכסים (כי יש ערוב). בסופרים יש מחלקות לכשרויות שונות, ממש כמו פה. כאשר חנות פתחה את דלתותיה בשבת, כל הקהילה הדירה רגליה מהחנות, ואחרי חודש כזה, הם התישרו עם קו הקהילה. הילדים לומדים בבי"ס פרטים, דתים, וזה מאוד יקר, אבל גם מרויחים מספיק כדי לממן את זה. איפה תחושת הגלות? איפה זה ואיפה אנחנו, החיים במצור יום ולילה? ובכל זאת חברתי לא מפסיקה לחלום לחזור לארץ. יש לה את הסיבות שלה להשאר, והן מאוד טובות, אבל הלב נמצא כאן. וטיוח? טיוח יש בכל מקום. עד כדי כך מטויח שם יפה, שכאשר נרצח אבא של חברה שלנו על ידי ערבים, כלל לא דווח בארה"ב שהיו הרוגים ביננו, אלא רק שהצבא תקף את הערבים, בלי הסבר על מה ולמה, בלי דווח על מאזן ההרג, וחברתי נדהמה לשמוע שבתקרית היו בכלל אזרחים יהודים הרוגים. אני מעדיפה לשמוע טיוח לגבי דרכי מותוו של המחבל, מאשר לגבי דרך מותו של יהודי. אני מעדיפה לחיות כאן כי זו הארץ שלי. ואני יורשת אותה מכח זכותי עליה, זכות אבות. אז גם לי נמאס מכל מיני דברים, אבל יש הבדל בין נמאס ובין ללכת. חנוכה שמח. (עוד הוכחה לזכותינו לגור כאן, זכות הנמשכת על פני אלפי שנים).

 

[דנה השניה]

לא התכוונתי בכלל לגלוש לפוליטיקה

הגבתי לדברים של נעה. ממה שהיא כתבה השתמע שהיא לא מרגישה שהיא מצליחה, במציאות של היום בישראל, לתת לילדים שלה סביבה עם ערכים בסיסיים שהיא מאמינה בהם. התגובה שלי היתה - אם ככה, אפשר לנסות חיים בחו"ל, במקום שכן מאפשר שמירה על ערכים כאלה, פשוט מתוך ראייה צרה של רצון לשמור על טובת חברי התא המשפחתי. במנותק לגמרי מההקשר הלאומי פוליטי. ובפירוש כתבתי - לא לפרק זמן ארוך, ובלי להתחייב מראש. ולגבי באופן פרטי - אנחנו בחרנו לחיות במנותק מהקהילה היהודית בכל מקום שבו חיינו. (אבל לנו זה יחסית קל - כמו שכתבתי אנחנו חילוניים וסתגלתנים).

 

[נעה גל]

ברור (ממשיך ../images/Emo32.gif )

ברור שיש טיוח לכאן ולכאן. הענין הוא - שטיוח שם לא מענין אותי. אני לא חיה שם, אני חיה כאן. ולצערי, טיוח (של כל דבר) אומר הרבה עלינו. ולא דברים טובים.

 

[ציפי ג]

עלינו= על המין האנושי

 

[נעה גל]

../images/Emo45.gif

 

[לליה]

../images/Emo67.gif

אני לא ממש מהפורום הזה. אבל הדברים שנכתבו קצת מרגיזים.... מה זאת אומרת חיים במלחמה? אתם חיים שם מבחירה!!! אף אחד לא מחייב אתכם לגור "במלחמה". "אם היה חשש ללחגורה נוספת היה צריך לירות במחבל", באמת? ואם לא היה חשש לחגורה נוספת לא היה צריך לירות במחבל? הוא בא לשם במטרה לקחת חיים של הרבה מאוד אנשים!!! בדיוק כמו חבריו "המחבלים המתאבדים", למה לא לקחת את החיים שלו? מה כן? לאסור אותו, שישב בכלא ובעוד כמה שנים או אולי אפילו כמה חודשים ישוחרר לביתו כאילו כלום??? וישוב ויחזור לקחת חיים של אנשים חפים מפשע? הוא לא חף מפשע!!!!!!!זאת הייתה הבחירה שלו להיות מחבל, להתאבד, למה אי אפשר בדיוק לקחת את החיים שלו??????????? "מכוניות ישראליות עומדות בצד. ערבים עומדים מחוץ לאוטו עם הידיים על הראש...." מה זה חדש שהערבים הישראלים מסייעים לערבים מהשטחים??????? מאיפה השאננות הזאת? אנחנו חיים באותה מדינה????????????????????????

 

[דנה השניה]

לליה

שוב, בלי לגלוש לפוליטיקה, תסכימי אתי שהדברים שנעה כתבה: הילדים שלי רואים את כל הדברים האלה. איך אני אצליח לחנך לסובלנות, לאהבת אדם, לאמונה באדם כשאני בעצמי מרגישה שאני מאבדת את כל אלה? מתיישבים בדיוק עם מה שכתבת. המצב פשוט לא מאפשר סובלנות, אהבת אדם ואמונה באדם. לצערי.

 

[לליה]

מסכימה ולא מסכימה

אנימסכימה שהמצב לא מאפשר סובלנות, אני לא מסכימה ליתר הדברים שנועה כתבה ושאני כתבתי בהודעתי לעיל.

 

[נעה גל]

ואת חוסר ההסכמה שלך איתי בנושאים

פוליטיים את מוזמנת להביע בפורומים הבאים: אקטואליה בלי צנזורה דו קיום די לכיבוש הליכוד מרצ תלונות וקיטורים ותנועת מולדת

את חוסר או ההסכמה שלך איתי בנושאים הקשורים לחינוך את מוזמנת לעשות כאן.

 

[לליה של מאיה]

לתגובתך בנושא

כשאסכים או לא בנושאי חינוך אעשה זאת, הפעם הנושא הפוליטי הועלה על ידך באופן שקומם אותי ולכן הבעתי את חוסר הסכמתי כאן. ושאלה לסיום האם רק מי שמסכים איתך בדעותיו הפוליטיות רשאי להביע את דעותיו בפורום הזה, להזכירך את מעלה את הנושאים הפוליטיים בתוך נושאים חינוכיים.

 

[נעה גל]

תשובה

אם היית מקשרת את תשובתך לחינוך וכיצד הוא משפיע על ילדיך - לא הייתי אומרת מילה. אבל הודעתך רובה ככולה היא פוליטית ומכוונת לדיעות הפוליטיות שלי שהובאו כאן במטרה להדגיש את הקושי שלי לחנך את ילדי מול המציאות כפי שאני רואה אותה. ואני אומרת לך בכנות, שאילולא דנה השניה היתה מגיבה אליך ומקשרת את הענין לחינוך ההודעה שלך גם היתה נמחקת - כי פשוט אין לה מקום כאן. יש כאן בפורום אנשים רבים חלקנו דתיים, אחרים חילוניים, יש כאן ימנים ויש כאן שמאלנים, יש כאן עולים חדשים ויש כאן ותיקים, יש פה כאלה החיים בחו"ל ויש כאלה החיים בארץ. מגוון רחב לכל הדיעות, ואין לי ספק שכמו שאת לא מסכימה איתי על פוליטיקה, יש כאן עוד רבים. וגם לי קשה לשמוע ולקרוא על צורות חיים אחרות משלי. אבל בפורום הזה, אנחנו מביאים את החיים שלנו ואת הזוית הראיה שלנו בהקשר של חינוך ילדים ולא בפני עצמם. או במילים אחרות - הכל תלוי איך עושים את זה.

 

[חנה גונן]

ברוו לאה

 

[ליאת +]

גם אני תמיד דמיינתי את עצמי מגדלת

את הילדים "בעברית". וקשה לי לדמיין את עצמי כאמא בארץ שבה הילדים שלי דוברים את השפה יותר טוב ממני (כמה כבר האנגלית שלי תשתפר?...). מה גם שמרביתנו נמצאים כאן כמה? דור שני? שלישי מקסימום? ותמיד רציתי שהילדים שלי יגדלו עם מין תחושה של המשכיות. והרעיון של הקראוון- טוב, זה החלום האולטימטיבי... ואגב, נעה, לפי איך שאת מתארת את אורן- זה מה זה יכול להתאים לה..

 

[limori]

נעה, אסור לך לעזוב את הארץ.

אורן כ"כ מתאימה לגנים הישראלים כ"כ מתאימה לישראל.... אני כ"כ מקנאה בילדים בישראל - רואי נמצא בגן הטוב יותר כבר אמרתי בעבר ואנחנו אומרים שוב אנחנו משלמים ממיטב כספינו אך הוא לא מקבל אלפית ממה שבגני הילדים בארץ הילדים מקבלים. בחו"ל ברוב המדינות שיש לי חברות כולן מספרות כמה שהגנים ובכלל הגננות וההורים אלרגים לטבע אלרגים למשחקי חול. מה יכול להיות יותר טוב ממשחקי חול לילדים בני 4 ? מה יכול להיות טוב יותר מטיול בטבע? נעה, הענין עם הקראוון נשמע לי נפלא. ובשבוע שעבר פגשנו זוג הורים שטיילו עם שתי תאומות בנות 3 בארה"ב במשך שנה מידי פעם האמא מצאה עבודות מזדמנות וכך גם האבא אבל את רוב השנה הם בילו בטיולים הם הגיעו אפילו לאלסקה. ואלסקה זה החלום של דיויד ורואי. אוף יש לי הרבה מה לכתוב ולהגיד אבל זה לא היום המתאים אני אכתוב לכן מחר. אך עוד דבר - קשה מאד לגדל ילדים בארץ בגלל כל מה שקורה. נורא כייף לי שאני לא צריכה להסביר לרואי על גנבים ולא על מחבלים ולא על הרוגים ולא ולא ולא.... אבל אני מוכנה לחזור לארץ ולגור אך ורק בקיבוץ והשאיר את רואיקי איתי בבית וללכת איתו בכל יום לטיול ברפת בפרדס לראות גידולים וכו... כמובן שכעבור חודש אני אשלח אותו לגן, כי אני בודאי אתעייף אבל לפי מה שראיתי ומה ששמעתי הגנים הטובים ביותר בישראל הם הגנים בקיבוץ. ואולי מה שכתבתי אתמול קצת לא הובן נכון. אני נגד האוכלוסיה העשירה ובמושגים של כאן המעמד הגבוה. אני ממש לא אוהבת אותם ובטח שלא את הגישה שלהם לילדים ואת דרך החינוך שלהם. אני רק דיברתי על הגנים הפרטיים ובתי הספר הפרטיים שהסלקציה לגבי מורות וגננות נעשית בצורה מקיפה יותר וגנת שלא מתאימה ושהיא לא הטובה ביותר לא תישאר בגן הזה. בארץ ההורים שלי גרים בקירבת גן ילדים של המועצה. בכל פעם שעברתי משם הזדעזעתי מחדש - הגננת תסלחו לי תת רמה. "נמאס לך ומההתנהגות שלך תישאר במטבח ואל תצא משם כל היום" "הילד הזה יצא בדיוק כמו אבא שלו כ"כ אלים כמה פעמים אמרתי לך לא להתנהג ככה, אצלי בגן לא מתנהגים ככה, ככה תתנהג אצל אמא שלך". נו באמת.... תגידו לי אתן בגן פרטי שיש בו מנהלת שדואגת לכל פרט ופרט גננת מסוגלת להוציא משפט כזה מהפה שלה?????? אני לא רוצה להשמע חלילה עשירה או מתנשאת או אני לא יודעת מה. אני בן אדם פשוט אבל חשוב לי מאד לדעת שמכבדים את הילד שלי וגם אם לא מסכימים איתו או גם אם לא מכבדים את הרצון שלו מאד חשוב לי שידעו לדבר אליו נכון ולהסביר לו למה לא מכבדים את הרצון שלו. טוב אני נסחפת....וסליחה אני לא במצב רוח. אבל הפורום הזה הוא כמו טראפיה בשביליץ חג שמח לימור

 

[נעה גל]

אל דאגה, לימור. זה לא עומד לקרות

אלה רק הרהורי ליבי וחלומות.

 

[mom&shaked]

דמוקרטי זה כבר טוב ובקשר ללרדת מהאר

אני לא מכירה בי"ס פרטיים בארץ אבל בי"ס דמוקרטי נשמע לי אחלה, שמעתי פה ושם כמה קוים כלליים על בי"ס דמוקרטי,אשמח להשכיל ולשמוע עוד. אני בכוונה שולחת את שקד לגן ישראלי (יש להם ארגז חול) בגלל שאני חושבת שלגדל ילדים בארץ זה הדבר הכי נכון והכי טוב שיכול להיות, בארץ יש את החום והאהבה שאין בשום מקום אחר בעולם (לפי דעתי כמובן). בחו"ל יש יתרונות וחסרונות (כמו בכל דבר בחיים),אז נכון רמת האלימות כאן נמוכה בהרבה מזאת שבארץ. אבל נכון גם שמרבית האנשים כאן הם קרים, סגורים, לא חברותיים ועוד.... בקיצור חסר את השפע הזה של חום ואהבה ואכפתיות, נכון שבארץ האכפתיות לפעמים TOO MUCH ,בכל זאת אני גדלתי בארץ וחיי החברה בארץ כפולים ומכופלים מחיי החברה כאן. תחשבו ששבוע מראש צריך לקבוע PLAY DATE עם חבר מהגן או חבר מהג´ימבורי. איך זה בארץ טלפון אחד ותוך כמה דקות יש מפגש. אני לא באה לשכנע אף אחד להישאר בארץ או לרדת מהארץ, אבל מה שרואים מכאן לא רואים משם ולהפך.

 

[מיכל@ל]

יש גם את בתי הספר הייחודיים

כמו טבע ואומנויות,לפי הסכומים שההורים משלמים,זה בהחלט חינוך פרטי.

 

[נעה גל]

אבל הם כפופים למערכת החינוך, לא?