איפה החיים?!

[RichardSmith]

אבל...

אם זכרוני אינו בוגד אותי, יש לך זיכרון די פנומנאלי... מצטט חוקים בפורום סטודנטים כאילו אין מחר.

כאשר מסתכלים על "הסטודנט הממוצע למדעי הטבע" לעומת "הסטודנט הממוצע למדעי הדשא"... רק העובדה שבמדעי הטבע צריך 136 נ"ז בשביל התואר ובמדעי הדשא 120... כבר נותן לך התחלה של יחס כלשהו בעומס... (ובכימיה ובפיזיקה יש מעבדות...) אני לא הולך לפי סטיגמות ולא משמיץ... אני רק טוען שיש יותר סטודנטים אשר לומדים תחומים מסויימים ורוקדים סלסה מאשר במסלולים אחרים...

 

[הייבי]

אני מוכנה להסכים לא להסכים

אני פשוט חושבת שהעומס מאפשר לעשות עוד המון דברים במקביל וזה נורא קשור לאישיות וסדרי עדיפויות ופחות לתחומי לימוד. ברור שגם העומס משחק תפקיד, אבל לפי דעתי ההנאה מהלימודים והיכולת לבלות מושפעים הרבה יותר ע"י מי אתה ולא ע"י מה אתה לומד. אבל שוב, מכיוון שאף אחד לא עשה מחקר מעמיק בנושא שתי הדעות (שלי ושלך כאחד) קבילות.

 

[RichardSmith]

מכיוון שלא נעשה מחקר מעמיק...

האופציה להסכים על לא להסכים בהחלט לגטימית.

 

[הייבי]

אז הוסכם ../images/Emo3.gif

 

[ialstrn]

אני התלבטתי אם ללמוד באו"פ פסיכולוגיה

ואני שמחה שלא הלכתי ... לא נורא עוד קצת וזה נגמר. תואר שני תלמדי באוניברסיטה / מכללה מסודרת וכל מוסד יותר זול ולומדים פחות ..יהיה בסדר. קצת אופטימיות!

 

[Lir האחת]

ברוכה הבאה ../images/Emo140.gif

"החיים היפים של הסטודנטים..." מסכימה איתך. אני עשיתי תואר ראשון בפסיכולוגיה. במהלך התואר הזה, לא ממש ראיתי את התקופה הזאת כתקופה יפה. הלימודים היו מאוד עמוסים ומלחיצים. לא היה לי קל בכלל. אבל עכשיו, במבט לאחור, אני דווקא כן מצליחה לראות את הדברים היפים שהיו בתקופה הזאת. אולי זה העניין, רק אחרי שמסיימים את הלימודים, אפשר לראות בהם כתקופה יפה בחיים

 

[lynnabell]

תודה, שוב../images/Emo24.gif

אני מאוד מקווה שבמבט לאחור אני גם אוכל לראות את התקופה הזו כתקופה יפה. האמת שמה שאני התכוונתי אליו בהודעה המקורית (וכנראה שלא הסברתי את עצמי נכון ובגלל זה חלק מההשתלחויות כאן - לא ממך, מאחרים) זה שאנשים אחרים, בעיקר מבוגרים יותר, רואים בתקופה הזו של חיי הסטודנט כתקופה יפה כי עוד אין את כל האחריות של חיים מבוגרים, או לפחות זה מה שהם אומרים. והטענה הזו מעלה לי את הסעיף כי לי יש כל כך הרבה אחריות שקשה לומר שחיי הסטודנט הם כל כך יפים. אני בהחלט יכולה להסכים עם הטענה הזו עבור סטודנטים שלימודים זה כל מה שיש להם לעשות. כשאתה לא צריך לעבוד ולדאוג לבית וכסף אז תקופת הלימודים יכולה להיות נהדרת (נראה לי)! אבל כשמשלבים גם עבודה וגם לימודים וגם כשלא גרים בבית - יש המון המון אחריות. וכמו שאמרת בעצמך - החיים מאוד מאוד עמוסים וזה לא קל בכלל. ולכן, כנראה, התיסכול שלי...

 

[Lir האחת]

הממ

זו לא תקופת הצבא? תקופה הצבא היא תקופה שרואים בה תקופה יפה, "חסרת דאגות"

דווקא התקופה של הלימודים היא תקופה שנתפסת כיותר משמעותית. בחירת מסלול לימודים, שהיא בעצם בחירה של מה שרוצים לעשות בחיים.. הכיוון שבו רוצים ללכת. לא נראה לי שהיא נתפסת בעיני המבוגרים (?) כתקופה חסרת דאגות שאין בה אחריות אישית. אני טועה?

 

[Lir האחת]

ת*

 

[lynnabell]

לדעתי..

לדעתי את לא טועה בכלל. מה שאמרתי זה היה ציטוט כמעט ישיר ממה שאנשים מבוגרים ממני (בני 40 עם ילדים) אמרו לי בפנים (בדרך כלל כשהם ראו אותי גמורה מעייפות בבוקר בעבודה אחרי שלמדתי עד אמצע הלילה..). אני בהחלט חושבת שתקופת הלימודים, בייחוד כפי שהיא בארץ, היא תקופה לא קלה בכלל. יש המון אחריות והרבה מחוייבויות. זאת בדיוק הסיבה להתמרמרות שלי על הטענות האלה של "חיים יפים של סטודנט" ו"התקופה היפה של החיים". מסכימה איתך 100%. לגבי הצבא אני לא יודעת, לא עשיתי (מסיבות רפואיות, לפני שמישהו יחליט להשתלח בי גם על זה) ואני בטוחה שיהיו חיילים שיגידו שגם הצבא זו לא ממש תקופה חסרת דאגות - בייחוד בארץ. בקיצור, נראה לי שמעצבן אותי שאנשים בתקופה אחרת בחיים (ע"ע בני 30 ו 40 עם ילדים) מרשים לעצמם להקל ראש בקשיים של סטודנטים רק כי הם זוכרים את התקופה כיפה. אולי זה באמת היה ככה כשהם למדו, אני לא יודעת. אולי הם לא היו צריכים לעבוד, אולי לא היו צריכים לשכור דירה, אין לי מושג אני לא יכולה לשפוט את מה שלא חייתי וחוויתי.

 

[silverhawk]

לזכרון בד"כ יש משקפיים ורודות. ../images/Emo13.gif

 

[silverhawk]

לדעתי האימאג' של התקופה היפה הזו

מגיע דווקא מסרטים וסדרות על אווירת הקולג'ים בארה"ב. שם תקופת הקולג' (ע"פ הסטיגמה לפחות) היא תקופה חופשית ומאושרת שכזו. כאן, במקום זה, יש את הצבא.

כשמגיעים בארץ לאונ', האנשים כבר יותר בוגרים, ובד"כ מגיעים עם כיוון ותוכנית כלשהי (בניגוד לקולג'ים שיש בהם תארים כלליים רבים ומאפשרים לדחות את ההחלטה על ה'כיוון' למספר שנים קדימה). וזה כמובן חוץ מההיבט הברור של הוצאות הקיום והמחיה.

 

[lynnabell]

יכול להיות בהחלט...

מצד שני, האנשים המבוגרים יותר (אליהם ייחסתי את הטענות האלה) כבר אמורים להתפכח מהאשליות האלה ולדעת שלא הכל דבש, לא?

 

[silverhawk]

דווקא להפך, לדעתי

תסתכלי אחורה על תקופות שהיו יחסית קשות בחיים שלך (אפילו על השנים שלך בתיכון). תבדקי את ההרגשה הנוכחית שלך כעת לעומת איך שהרגשת אז, עד כמה שניתן לעשות את זה. הדברים לא נראים לך פתאום פחות רעים ואולי קצת יותר חיוביים? אני יודע שאצלי זה כן כך.

 

[lynnabell]

תראה,

זה ברור שכשאנחנו בתוך התקופה הקשה אז אנחנו מרגישים את הקושי הרבה יותר עוצמתי מאשר במבט לאחור. וברור לי שהזכרון נוטה לתעתע בנו לפעמים. אבל צריך איזושהי מידה של פרספקטיבה אובייקטיבית, לא? כשאני מסתכלת על התקופות הקשות יותר בעברי, ברור שעכשיו אני לא מרגישה את הקושי בצורה חזקה כמו שהרגשתי אותו אז. אבל עדיין, אני יכולה לומר שהקושי היה קיים והתקופה לא הייתה ורודה. יכול להיות שאני מצפה ליותר מדי אבל זו בדיוק צורת הפרספקטיבה שהייתי רוצה לראות מאנשים שהעלו את הטענות על חיי הסטודנטים הנפלאים. הם אולי לא זוכרים את הקשיים שהיו להם בתור סטודנטים באותה עוצמה היום, אבל לפחות שיהיו מסוגלים להבין שלא הכל כל כך ורוד והקשיים שם, הם לא נעלמים היום בגלל הידיעה שבעוד כמה שנים אני אזכור הכל לטובה, נכון?

 

[1adidush1]

כל הכבוד

זה מה שלי יש להגיד... גם לעבוד גם ללמוד ולהתמודד עם החיים ביום יום- בלי אבא ואמא זה לא קל בכלל פעם אמרו לי שיש לראות בקושי ברכה.. ואני חושבת שזה מה שיפה בתקופה הזו, לפחות אצלי ...לא ידעתי שאני מסוגלת להתמודד גם עם לימודים וגם עם עבודה

 

[ialstrn]

אין מה לכעוס או לקנא במי שנהנה מהתקופה

הזו... כל בן אדם מרגיש שונה לגבי זה.. וזה לא אומר שכולם חייבים להנות או שכולם חייבים לסבול. אני אישית נהנת לי בנתיים (ואני ממש לא במדעי הדשא) ..לחץ יהיה בתקופת מבחנים -וכן אני כן ממנת לעצמי את התואר! ושנה הבאה מן הסתם יהיה יותר לחץ ,במיוחד אם אני יעבור לאוניברסיטת חיפה.. אבל גרה בבית ,ילדת בית שכזו .לא מתחשק לי לעזוב. ולחץ מעולם לא הפחיד אותי , מודה שמי שלומד יותר שעות או ממן לעצמו ה-כ-ל (בית וכד') , הרבה הרבה יותר קשה לו..

 

[mr floyad]

סטודנט ביולוגיה שנה ב' בר אילן

שלום לכל הנוגעים בדבר!!! השאלה שלי מאוד ממוקדת. אני סטודנט שנה ב, וכנראה שיש לי סיכוי לעבוד בחברה מובילה בתחום הביוטק במהלך שנה הבאה (בזכות "וויטמין פי" - פרוטקציה) החברה דורשת שאני יעבוד 3 פעמים בשבוע 7 שעות ביום. השאלה שלי היא כזאת, האם כדי לי לפרוס את התואר? עד כמה חשוב הניסיון בעבודה ? האם יש לי סיכוי לשלב שנה ג ועבודה ולסיים את זה בשנה? נ.ב. חשוב לי לציין שממוצע הציונים שלי הוא 81 (לא מדהים), ואני עדיין לא בטוח שאני רוצה להמשיך לתואר שני בביולוגיה. תודה מראש על התשובות!!!!

 

[Falcor]

יש חיים !

רק תלוי מה אתה לומד.. ומי מממן אותך ! אני לומד כימיה ואני מממן את עצמי עם עבודה קשה במשמרות.. כך שאצלי התקופה הזו לא משהו.