אין ילדים מיותרים

ענתנוי

New member
אין ילדים מיותרים

והגיע הזמן שתפסיקו לעשות בנו ניסויים....

מתי אדם מבין שלרופא שלו אין מושג איך לטפל בו והוא מזיק לו במקום לעזור לו?
מתי הוא מחליט שהבריאות שלו מספיק חשובה לו כדי לחפש פתרון אחר?
מתי הוא מעיז לקחת אחריות על חייו ולוותר על הטיפול הרפואי המיותר הזה?

לאלו"ט יש מונופול בתחום הטיפול באוטיסטים בישראל, ומצבם החברתי הולך ומחמיר במקום להשתפר - וזאת דווקא עכשיו, כשבמדינות אחרות בעולם מתחילים לראות את האור בקצה המנהרה.
אלו"ט נלחמה כל השנים במתחרים ועכשיו היא עומדת לבד על הבמה הציבורית - אבל במקום להודות בכישלון הנחרץ שלה היא ממשיכה להוליך את כולם שולל ולהילחם בכל מי שמנסה לשנות את המצב.
כי הנחת היסוד שלה שגויה - הנחת היסוד הייתה ונשארה ותישאר כל עוד הארגון הזה קיים: אוטיזם זו לקות קוגנטיבית, ושום דבר לא ישנה את דעתם.
לא המחקרים שמוכיחים בדיוק את ההיפך, לא העובדות בשטח ואפילו לא האוטיסטים עצמם שמצליחים להתגבר על חומת האטימות ולהסביר את תפיסת עולמם.

אם אבן הפינה סדוקה - הבניין יתמוטט.
אם יש שגיאה בחישוב - הגשר שבנינו יקרוס.
אם יש טעות בהנחת היסוד - כל התכניות שמבוססות עליה יהפכו לכישלון מוחץ.

אז מתי תעברו מתלות לעצמאות ותתחילו לקחת אחריות על החיים שלכם ושל הילדים שלכם?
 
למה את מתכוונת לגבי המדינות האחרות בעולם

שמתחילים לראות בהן את האור בקצה המנהרה? מה קורה שם?
 

ענתנוי

New member
מעבר מהפרדה להכלה

השינוי ביחס לספקטרום האוטיסטי מתנהל במקביל לשינוי ביחס לחריגים בכלל, וקשור לתפיסה מודרנית יותר של זכויות אנוש.
ישראל הצטרפה למדינות המתקדמות, וחתמה על אמנה לזכויות אדם בעל מוגבלויות אבל אלו"ט נלחמת כדי להשאיר את הספקטרום האוטיסטי מחוץ להגדרה הזו ולשמור על מחלקות נפרדות ברווחה, בחינוך ובבריאות - לדעתי, כדי לשמור על המונופול שלה....
 
בכלל לא הבנתי שעל זה את מדברת

ומה לדעתך ההשלכות של המחלקות הנפרדות האלה? איך הן משפיעות על החיים של האוטיסטים?
 

ענתנוי

New member
משילוב להכלה = מטיפול קבוצתי לאישי

הפרדה של חריגים מהחברה מאפשרת להתייחס אליהם כאל קבוצה ולא כאל אזרחים שווים.
טיפול קבוצתי מתבטא ביצירת מסגרות נפרדות שמרחיקות את החריג מהחברה - כמו כיתות נפרדות, מסגרות דיור נפרדות, מרכזי תעסוקה ותכניות ל"שילוב" של החריג בחברה.

טיפול פרטני מתייחס לכל אדם כאזרח שווה זכויות, ואם האזרח חריג או בעל צרכים מיוחדים הוא זכאי לטיפול מתאים, תמיכה, התאמה, עזרה וכ"ו שיאפשרו לו איכות חיים ראויה.
הכשרה לעצמאות, בהתאם לגישה הזו, לדוגמה, תהיה תכנית אישית מותאמת לאדם עצמו - לצרכיו, כישרונותיו ורצונותיו.

איחוד של כל המוגבלויות תחת כותרת אחת = מדיניות חדשה שמבטלת את כל המוסדות הסגורים ומציעה אלטרנטיבות ראויות יותר.
אם מוציאים את האוטיסטים מחוץ למחנה הם נשארים בלי שום הגנה: הם מאבדים את ההגנה שמגיעה להם כאזרחים מן השורה ואת ההגנה שמגיעה להם כאזרחים בעלי מוגבלויות.
המדינה משאירה את הטיפול באוטיסטים לגוף חיצוני (אלו"ט) שמקבל את כל התקציבים ועושה בהם כאוות נפשו....
 
אבל גם בארץ היום

יש גם טיפול אישי וגם טיפול קבוצתי - יש כיתות של חינוך מיוחד וכיתות תקשורת, אבל יש גם שילוב בחינוך רגיל, עם סייעת, וכו'. נראה לי שגם במדינות אחרות יש גם וגם. לא ברור לי מה נראה לך שונה במדינות אחרות, וגם לא ברור לי למה את מתייחסת למצב בישראל כאילו יש ר-ק טיפול קבוצתי, כשזה לא המצב.
 

ענתנוי

New member
חינוך מיוחד, כיתת תקשורת, שילוב

מה לא ברור כאן? או מסגרת נפרדת לילדים "כמוך" או מסגרת רגילה שבה מקבלים אותך על תנאי ולא כשווה בין שווים......

בשני המקרים מתייחסים אליך כמו ל"אוטיסט" ולא כמו לילד עם צרכים מיוחדים.....
 
כלומר, את טוענת שבמדינות אחרות

הילדים האוטיסטים פשוט נשלחים לחינוך רגיל בלי כל סיוע? ושזה המצב הטוב והרצוי?
 

ענתנוי

New member
מה המסר לילד עצמו?

המסר ברור מאד וחד-משמעי: אתה לא אחד משלנו, אתה לא חלק מהמין האנושי ולכן יש לנו את הזכות להחליט בשבילך מה התפקיד החברתי שלך ואנחנו מחליטים, בלי לשאול אותך ובלי להתחשב ברצונותיך או בדעתך שיש לך שתי אפשרויות בלבד: לחיות בגטו, עם "בני מינך" (מסגרת סגורה) או להסתובב ביננו עם "תג זיהוי" (משלבת), כדי שאף אחד לא יתבלבל, חס וחלילה, ויחשוב שאתה סתם ילד, כמו כולם ולא יצור נחות ומסוכן....

במדינות אחרות, בהן אין גזענות קיצונית נגד חריגים, ילד חריג הוא ילד ככל הילדים. אם יש לו מגבלות או קשיים או נכות הוא זכאי (שוב - זכות ולא חובה שנכפית עליו) להנגשה או להתאמה סביבתית (אם הוא בכיסא גלגלים דואגים לרמפה או מעלית לנכים. אם הוא עיוור - הוא זכאי לאמצעי עזר, לבחירתו. אם הוא רגיש לתאורה או רעש -הוא זכאי לסביבה מותאמת מבחינה חושית)
ואם הוא רגיש לנקודת המבט של "האחר" עליו - הוא זכאי לסביבת למידה או עבודה שמכבדת את המרחב האישי שלו ולא רומסת אותו, אונסת אותו וכופה עליו את רצונותיהם של ה"שולטים".

אם הוא מסוגל לחיות בסביבה רגילה, בלי הקלות מיוחדות, הוא זכאי, בדיוק כמו כל אחד אחר, ליחס מכבד, להכרה בשונות שלו, לקבלה ללא תנאי ולאפשרות לבטא את עצמו - גם אם דרך הביטוי שלו שונה מהמקובל. בסביבה מכילה, שונות זה ייתרון ולא חיסרון כי השונות מעשירה את הסביבה ותורמת לכולם.
 
יש סייעות סמויות.

המטרה היא לסייע לילד, לא לסמן אותו. ואם ילד מסתדר בלי סייעת, הוא יכול גם להיות בלי סייעת. הבעייה היא כשא-י-ן דרך לסייע לילד, לא כשיש דרך. את כל הזמן מתייחסת לפתרונות הקיימים כאילו הם חובה - אבל הם לא! משתדלים להתאים לכל אחד את הפתרון שמתאים לו.
 

arana1

New member
הסתרה אינה פתרון

הבעייה היא לא רק הסטיגמה אלא בעיקר התהליך והסיבות המובילות להטלתה

אם וברגע שהמערכות יצליחו להתעלות ולו לרגע מעל האינרטיות העדרית שכופה עליהם רק זווית מבט מאוד מסויימת ומאוד מוטעה אז אפשר היה לברר מה עומד באמת מאחורי הצורך בהקדשת כל כך הרבה משאבים להתאמה ולשילוב של יותר ויותר ילדים יחודיים לכלל.

בירור כזה היה מאפשר גם תמיכה נאותה יותר, פחות משפילה, פחות מטעה, יותר מדוייקת ומעצימה וגם חסכון במשאבים
הבעייה שבירור כזה יעלה תובנות שהם לגרמי בלתי נסבלות למערכת ולחברה כולה
כאלה שלא רק שהם מזהות למה ואיך זה לא תמיד יוצא הדופן שהוא האשם בתקלה ובסטיה ובאי ההתאמה אלא גם חושפות כמה אמיתות שהם הכי לא נוחות למי ששולטים ומכתיבים היום את העניינים
ולכן החברה תמשיך לשחוק ולבזבז את הונה וזמנה ולפגוע אנושות באיכות החיים של הילדים הכי מקסימים, אלה שיכולים גם הכי לקדמה, רק על מנת להמשיך לתחזק ולתקצב את אשליית האגו הנפוח של האטומים

אין לדברים שום הצדקה, לא פדגוגית ולא רפואית ולא חברתית ולא מוסרית ולא אנושית
צריך להיות מספיק הוגן והגון בשביל לדעת שהם מבטאים רק את העדפת המערכות שמייצגות את הרוב החברתי לכחניות אטומה ומטומטמת נורא
אז אולי לא נצליח לתקן את כל העולם תוך יום או יומיים אבל לפחות לא נעשה שקר בנפשנו ולא נפיץ שקרים שמהווים את התשתית לחיסול והכחדת חיים של ילדים
 
למקרה שאתה לא מודע לכך,

חלק מהמערכת של הילדים בבית הספר היום (מפתח הל"ב, כישורי חיים, וכו') מוקדש לדברים כמו חברות, יחס לאחר, וכו'. היום גם מאוד לא מקובל, למשל, להזמין רק חלק מהכיתה למסיבות יום הולדת (אלא או כל הכיתה, או רק הבנים או רק הבנות - אבל לא 10 ילדים כן ושניים לא), וכו' - יש דגש גדול על שילוב כל הילדים בכל הפעילויות החברתיות. ועדיין, זה תהליך ולא משהו שקורה ביום אחד, ולכן יש ילדים שזקוקים לסיוע כדי להשתלב ולא לסבול, כל עוד תהליך החינוך הזה נמשך.
זה לא שאומרים לילדים האחרים - זה בסדר שאתם לא משלבים את הילד, זה בסדר שאתם לועגים לו או מתעלמים ממנו, וכו' - ממש לא. מהבחינה הזאת באמת פועלים לשנות גם את הסביבה של הילד, ולא להשאיר את הסביבה כמו שהיא ורק לתת פתרונות לילד שיתאימו אותו לסביבה או משהו בסגנון.
 

arana1

New member
תודה, אבל אני מודע

אלא שלא את ולא המערכת מסוגלים בכלל להתחיל להבין למה מה שנחשב בעינייך ובעיניהם שילוב לא מתאים לתפישות ולצרכים של אנשים אחרים
מבחינתך שיא החיים זה להזמין את כולם ליום הולדת
את מסוגלת להעלות על דעתך שבשביל המון אוטיסטים יום הולדת הוא סיוט ?
את מסוגלת להעלות על דעתך סיבות לכך ?
סיבות שהן עמוקות ולגיטימיות ויפות ולכן כל הקשקוש הזה על "כישורי חיים" ו"כישורי חברה" וה"יחס לאחר" מגלם בדיוק את ההפך מהמוצהר

ולא, זה לא בסדר ללעוג לילד ולהתעלם ממנו
בדיוק מאותה סיבה שזה לא בסדר לומר ולהראות ולהמחיש לילד שהדרך היחידה להתמודד עם הלעג והדחיה עוברת רק דרך הכחשת כל מה שיקר ורגיש לו תמורת חיקוי שטחי של כולם
עצם העובדה שלא את ולא המערכת מסוגלים בכלל להתחיל להבין, להעלות על הדעת, את האפשרות והצורך והיופי בעובדה שלאנשים שונים יש כישורי חיים וחברה שונים ואנשים שונים זקוקים להכלה שתתאים לסוג הרגישויות היחודי להם מהווה ביטוי הכי מפלצתי של המידה שבה הכפיה המחרידה של תפישה אחודה ושטוחה מסייטת את הקיום של כל מי שהוא לא בדיוק כמו כולם.

את מסוגלת לתפוש שגם ילד שלא רוצה ללכת ליום הולדת הוא ילד שלא ראוי ללעג ולדחיה ?
שגם לילד שלא מחפש מקובלות סביב חקיינות רדודה יש תפישה חברתית ערכית ועמוקה ?

את בכלל לא מתחילה לתפוש מה המשמעות האמיתית של שינוי סביבתי, פדגוגי ואחר, וזה מה שהכי מזעזע

הבנת אוטיזם וסובלנות ואהבה כלפי קיומו כוללים יכולת לממש כבוד והבנה גם למי שלא משתלבים בפעילות שיש לה משמעות חברתית על ידי ההמון הנורמטיבי
את בעצם מתנה קבלה רק עם יכולתו של האוטיסט להתנהג כמו כולם
עדיף להתאבד ודי
 
אתה מבין שלהיות מוזמן ליום הולדת לא אומר שאתה חייב ללכת?

והשיעורים הנ"ל במערכת בדיוק עוסקים בכך שלא לועגים לאחר, וכו'. אף אחד לא מתנה את זה שלא ילעגו לילד בזה שהוא יבוא למסיבה...
 

arana1

New member
אני מבין את העקרונות המשתקפים מגישתך

וגם רואה איך הם מתממשים בשטח
וזה מכוער וטיפשי בעיני

כל כך צפוי שסיסמאות כמו ה"אחר הוא אני" ימומשו בשטח בדיוק בצורה הכי הפוכה למהותן
בצורה שטחית וצעקנית ודרך פוזה של גננת צרחנית

כל התפישה של שילוב היא תמיד חד כיוונית, חד סטרית, פשוט לעג לרש
הרי אף אחד לא ימנה משלבות לילדים הנורמטיבים שילמדו להשתלב בעולמו הנפלא של האוטיסט
זה תמיד ההפך
ואף אחד גם לא שואל למה
כי בשביל אנשים כחניים ושטחיים הפרמטר היחיד שמדבר זה הכח הגס של המספרים הגדולים
הרוב תמיד צודק
ממה ה"אחר הוא אני"
בדיחה יותר מצחיקה אפילו משר החינוך הכי מגוחךוהכי מזוייף בעולם

את אפילו לא שמה לב שאת, ואחרים, מציגים שילוב, מיומנות חברתית, תקשורתית, רק מנקודת יחוס נורמטיבית
הכחנות והאפליה והחד צדדיות הם כה מובנים מאליו וספוגים כל כך במערכת, למעשה הם חלק מהותי מאופייה, ולכן אפילו לדבר על זה אי אפשר כי אף אחד לא מבין על מה אתה מדבר בכלל
 
שני הילדים ה"נורמטיביים" שהיו בעייתיים

בגן של הבת שלי, היכו ילדים, וכו' (אבל היו דומיננטיים מבחינה חברתית) נשארו שנה בגן - אחד לפני אותה שנה ואחד אחריה. ואם הם ימשיכו כך בבית הספר, מן הסתם לא יתנו להם סתם לעשות כרצונם, אלא ידרשו כל מיני טיפולים עבורם, עד כדי העברה לבית ספר אחר. כך שלא, אתה לא צודק שהילדים הנורמטיביים יכולים לעשות כרצונם - זה פשוט לא נכון. המטרה היא שלכולם יהיה כמה שיותר טוב, במסגרת המגבלות...
 

arana1

New member
אנחנו לא תופשים ומגדירים נורמה בצורה דומה או זהה

נכון שהסופר נורמטיבים הם בדרך כלל גם פסיכופאטים ( מה שכמובן חושף את השורשים של הנורמטיביות עצמה) אבל בעצם צורת ההסדרים והקבלה כל המערכת והחברה כולה את האוטיסטים ואנשים אחרים עם קשב שונה יש ביטוי למידה שבה התפישה של הנורמטיביות כעדיפות מוחלטת על כל צורת קיום אחרת היא לגמרי מובן מאליו
בדיוק בגלל זה את בכלל לא מבחינה בכך
היחידים שמבחינים בכך זה אנשים שבעצמם קצת חורגים מהשורה
כמו דינה ושלומית למשל
וגם הן מבחינות בזה בצורה שהיא די אפיזודית ומקוטעת
 
ואני רוצה להוסיף שעד כה היינו בשני בתי ספר בישראל

ובשניהם לפחות המורים שנתקלנו בהם אכן שמו דגש על הפן החברתי, ונראה שזה אכן השפיע, והכיתות מוצלחות מבחינה חברתית - אין ילדים דחויים, לא לועגים, כשמגיע ילד חדש מקבלים אותו בזרועות פתוחות, בלי קשר למי ומה הוא, וכו' - והמורים עם אצבע על הדופק לגבי המצב של כל ילד. דווקא בגן החובה האחד שהיינו בו זה לא היה המצב - וכנראה גם פה זה היה בגלל הגננת, שלא השכילה לטפל בעניינים החברתיים כראוי (על אף שגם היא הייתה עם אצבע על הדופק - אבל לא הייתה מסוגלת להתמודד עם מצבים חריגים, כמו ילדים שהיכו את ילדי הגן, וכו').
 

kagome10

New member
בעיקרון אני בצד שלך בשרשור הזה

אבל לצערי בתי ספר למרות כל התוכניות שלהם רחוקים משלמות, ויש יותר מידי מקרים בהם הם מנסים למסמס מקרי אלימות ולא לטפל בהם, כדי לשמור על שקט תעשייתי.
&nbsp
<ההודעה הזו לא ממש קשורה לוויכוח חסר התועלת של עם אראנה>
&nbsp
גם התוכניות המוקדשות לחברות וכו', עם כל הכוונות הטובות, יכולות בקלות לגרום לנזק. ברגע שחברות מוצגת בתור מטרה אפשר למדוד ילדים על פיה, ופה בישראל המדד יהיה על ידידות, על היכולת לשמור על קשרים רדודים עם הרבה אנשים ולהסתדר בחברה גדולה, לא על חברות. ומה עם הילדים שלא רוצים חברים? א שרוצים אבל זה לא קריטי להם, הם מסתדרים היטב לבד? לדעתי כל התוכניות אלו רק מגדילות את תשומת הלב הניתן לצד החברתי ולא משאירות מקום למי שלא מעוניין בחברה (או סתם לא מעוניין בחברה במסגרת בית הספר). מה עם להזמין חמישה חברים קרובים ליום הולדת?
עצם זה שהנורמה שמתייחסים אליה היא להזמין את כולם ולא להזמין קבוצה קטנה זה סוג של חינוך, ולדעתי זה לא חינוך לחברות.
&nbsp
אחרי כמעט שלוש שנים בצבא אני מסתכלת אחורה, על אלו שכביכול היו חברים בתיכון ורואה שהם כבר לא חברים. כי הם לא היו חברים, הם היו בסך הכל ידידים. וההבדל הזה בין חברות לידידות, בין מעגלים שונים של קרבה, לא מוצג בבית הספר. אני אהיה מופתעת אם לחמישה נערים או נערות מהכיתה שלי היו חברים.
&nbsp
לדעתי במקום כל החינוך לחברות כדאי לשים דגש על פלורליזם אמיתי וקבלת השונה. או לפחות באמת לחנך לחברות וללמד ילדים, לפחות קצת, איך ליצור קשרים אמיתיים במקום ליצור הרבה קשרים רדודים ולגלות אחרי כמה שנים שלמען האמת הם לא היו חברים.
&nbsp
 

arana1

New member
הוויכוח איתי חסר תועלת אבל את חוזרת בדיוק על מה שאני כתבתי

משער שאם היית מסוגלת לראות מעבר לעוינות אישית היית רואה את זה

משרד החינוך לא יודע אלא ליישם את העקרונות שמתאימים לכוחות ולתפישות ולמוסכמות המקובלות בחברה
זו דרכו להכין ילדים לחיים
כיוון שמשרד החינוך אוסר על אנשים עם מנת משכל סבירה לקחת חלק בחינוך אז הסיכוי שהדברים ישתנו הוא קלוש
זאת אומרת, הם ישתנו, אבל לא בזכות אלא למרות משרד החינוך

רדידות הקשר הבין אישי משרתת ומתאימה למנגנוני התעשיה והחברה כמו שהם היום
בתי ספר לא יודעים אלא להכין ילדים לעבר
גם בגלל שאלה המעצבים את החינוך והדרך הם אנשים שנבחרו על סמך הקונפורמיות שלהם לתבניות המסורתיות
 
למעלה