באמת??
לפני שנה, בתקופה שלא הקמתם קומונות דאחקות לניקי, שאלתי פה - מי מילדיכם עבר טראומה טרם הופעת התסמונת. עקב שמירת צניעות המשתתפים לא אנקוב בשמות, אך אלו היו התוצאות(ואולי גובלינית תוכל לשחזר את העמוד). ילד אחד, טרום האבחון, עבר התעללות מחרידה מאת הגננת שהדביקה לו פלסטר על פה תקופת מה וסימנה אותו כ"יצר הרע" ילד אחר הושאר בחצר הגן, רועד מפחד מאחורי השיחים, מאימת כלב גדול ילד אחר עבר דירה ממקום אהוב ולא נקלט כהלכה ילד אחר לא היה בשל לכיתה א' וסבל לא מעט מתוך עשרה שענו-רק אחד ענה להד"ם (וגם זה, מתוך חוסר מודעות, כמו שאומרת צוללת על עניין אחר). כפי שכבר אמרתי-אומר שוב, למרות שזה נופל על אוזניים ערלות (אפרופו ערלות, ברית מילה הנה עוד טראומה, יכול להיות שזה מסביר למה יש יותר לוקים מלוקות?) לא אני המצאתי את התאוריה הזאת אלא טיאנו המכובד שקבע במחקר מלומד כי "ארוע דחק קודם בדרך כלל להופעת התסמונת". ארוע דחק לילד עם רגישות יכול להיות עניין של מה בכך לאדם מן הישוב (כל הקלטות בגן הכי מכיל בעולם, בכיתה הכי נפלאה בעולם יכולה להיות טראומה לילד רגיש שזקוק לעוד שנה שנתעיים בבית).ילד שאף קיבל תזונה לא בריאה יקרוס מול הדברים ובקיצור, יחטוף תסמונת זו או אחרת. יש סיבה להלקאה כביכול הזאת והיא: ללמוד משהו. במקום להתנגח ולברוח - נסו לחשוב, נסו לתקן,נסו ללמוד.
