איך??

[עדי אחת]

איך??

איך אתם חיים עם עצמכם? כבר התמודדתי עם האובדן של החבר הכי טוב, האבא, המלך. הסתדרתי עם מותו של המצפון, ועם הפחד הזה של לחיות בשקר. גם הכעס על כולם עבר. אבל איך, איך אפשר להתמודד עם אובדן המטרה?? עד לפני שנה היתה לי מטרה בחיים- להביא את המשיח, לבנות את המקדש, להיות אישה טובה לבעלי ואמא מצויינת לילדיי. לבנות את עולמי הרוחני. להתמודד עם היצר. אבל עכשיו? מה המטרה שלכם, מה מחזיק אתכם בחיים? מה מונע מכם לקפוץ מהגג ולהפסיק את המעגל המשעמם הזה של חיים-חתונה-עבודה-ילדים-מוות?

 

[G י ט ר י ס ט]

הידיעה ש

המעגל של חיים-חתונה-עבודה-ילדים-מוות נבנה על ידי כאלה שלא האמינו מספיק בהנאות החיים שמעבר.. כמו שלא כולם טייסי חיל אויר,ולא כל אדם עובד היי-טק.כך בחיים.אנחנו לא שבלונות.כל אחד בוחר את דרכו,מהלך חייו,וחלומות להגשמה עצמית. טיפ שמעתי מזקן סיני (טוב הוא לא היה סיני,וגם לא כל כך זקן) "עדיף להגשים בחיים חלום אחד שלך,מ-1000 של אחרים" רק באהבה

 

[עדי אחת]

חלומות? הגשמה עצמית?

חלומות אני צריכה להשיג לעצמי, את כולם הקרבתי לטובת אלוהים. האמת- שכולנו שבלונות. אפשר אולי לבחור את מהלך החיים, לנתב אותם קצת, אבל כולנו חיים את אותם החיים, ברדיפה אחר "הגשמה עצמית", שבעיני היא בדיוק כמו האמונה באלוהים- רדיפה אחרי משהו שלא קיים. בנאדם אף פעם לא יממש את עצמו לגמרי. תמיד תישאר התחושה שצריך עוד, שמשהו חסר. אז למה בכלל להציב לעצמנו מטרות? בשביל להשיג אותן ולהמשיך למטרה הבאה? בשביל ההנאות שבדרך? אין לי תשובה.

 

[G י ט ר י ס ט]

הגשמה עצמית

זה לא להספיק לעשות 3 ילדים עד גיל 35...ולא להנות מבית שלך (עם משכנתא שחונקת לך ת'חיים) עד גיל 40... הגשמה עצמית זה ללמוד פיסול בקרמיקה רק כי את אוהבת ליצור. הגשמה עצמית זה לטייל בניו זיאלנד על אופנוע עם שני חברי נפש רק כי זה האדרנלין הכי ממכר שלכם. הגשמה עצמית זה לכתוב למגירה ערימות של דפים שכל הוצאה לאור תשתמש בהם במקרה הטוב בתור נייר לניגוב ידיים בנוחיות אבל בעיניך זה הטקסט הכי אישי הכי קרוב והכי נוגע שיש. נ.ב. כותב שורות אלו מצא בכתיבה תרפיה מעולה,מדי פעם כשנחה עליו הרוח והמזג אויר בחוץ מאפשר הסתגרות בבית החמים הוא גם משתף את החבר'ה מהפורום המדהים הזה בהגיגיו

תגיבו,זה מעניק מוטיבציה לעוד. רק באהבה

 

[עדי אחת]

יש בזה משהו

בעצם- מה שאתה אומר הוא שהגשמה עצמית היא לעשות מה שעושה לך טוב? בלי קשר למימוש הפוטנציאל או להתחשבות בסביבה? נ.ב- כותבת שורות אלו תשמח לקרוא את הניירות לניגוב ידיים של "כותב שורות אלו"

 

[סתם פקיד זוטר]

אני כתבתי למטה תגובה לוגית ומנומקת מאד, אבל דומני שהתגובה שלך שבאה מהלב היא הרבה יותר אפקטיבית במקרה שלה. גם אני מוצא תרפיה וכיף גדול בכתיבה יוצרת, וגם אני משתף את החבר'ה בהגיגיי ושמח לקבל פידבקים.

 

[נשר03]

אהבתי , נכון מאוד ! ! @

 

[צדיק וקם]

גם אני עברתי משהו דומה

הנקודה החשובה שתוכל להסביר לך את ההרגשה שלך היא כך: בנוסף לתוכן של המחשבה, ישנן גם תבניות של מחשבה. בדיוק כמו שעוגה היא לא רק בצק, שוקולד וסוכר, אלא היא מקבלת את הצורה של התבנית - כך גם המחשבות. אבל כאן זה יותר מהדוגמא של עוגה: התבנית מסוגלת לקבל מחשבות מסויימות, ולא מסוגלת לקבל מחשבות אחרות. ועוד יותר מכך - התבנית מעודדת מחשבות מסויימות (כי הן נכנסות לתבנית), אבל גורמת לא-יכולת לחשוב מחשבות אחרות שלא נכנסות לתבנית. במשך שנים נבנתה אצלך (ואצלי) התבנית הדתית. שאגב, היא לא קיימת רק אצל דתיים, אלא אצל אנשים רבים, אולי רוב האנושות. התבנית היא זו שמכתיבה את הצורך במטרה. מטרה לחיים, מטרה לכל מעשה. משמעות, ערך. לגבי עצמי, אני חושב שגם התבנית התחלפה אצלי. לפחות במידה מסויימת. אני חי. פשוט חי. בלי מטרה, אבל יותר חשוב: בלי *לחפש* מטרה. המצוקה של "אין מטרה" קיימת כל עוד התבנית שדורשת מטרה קיימת. כאשר התבנית מוחלפת - גם המצוקה נעלמת. ואגב, זו טוב שזרקת את המצפון. מצפון, בעיני, הוא המצאה רעה. אני מאמץ לי דרך חיים שבה באמת אין מצפון. אני עושה מעשים טובים ונמנע ממעשים רעים - פשוט כי כך טוב לי לחיות. אלה החיים אותם אני אוהב. אני גם נושם ואוכל לא בגלל שום סיבה אחרת, אלא בגלל שכך אני אוהב לחיות. אז זה נכון שהצרכים לנשום ולאכול ולישון וכו' התפתחו בנו במהלך אבולוציה של מיליארדי שנים, ונכון (כנראה) שהרצון לרחם ולעזור ולהימנע משקר וגניבה התפתח במהלך אבולוציה של עשרות אלפי שנים או יותר, אבל זה שמשהו התפתח במהלך האבולוציה לא אומר שאני לא אוהב אותו.

 

[עדי אחת]

אהבתי את הגישה שלך

והזדהיתי איתה. סך הכל צריך להחליף תבנית, כי בתכלס- אין מטרה. לחשוב שונה. כנ"ל לגבי המצפון. למרות שאני חושבת שלא האבולוציה הפיזית היא שגרמה להמצאת המצפון, אלא החיים בחברה. אבל כולנו חייב בחברה ואין מה לעשות, קיבלנו את חוקי המוסר שלה כברורים מאליהם.

 

[shlomit263]

תקראי את הספר "מקסם האושר"

 

[Sonic hedgehog]

מות המצפון?

דווקא עכשיו שלא מכתיבים לך מה המצפון שלך אמור להגיד הגיע הזמן לטפח אותו לא? אני משערת שאם הפחד של לחיות בשקר התמודדת כי עכשיו את חיה את האמת שלך נכון? בנוגע לשאר גם לא ממש הבנתי, בגלל שאין איש גדול ומשגיח עליך למעלה את כבר לא צריכה להיות אם טובה לילדיך? לדעתי היופי במטרה עכשיו היא שאת יכולה להכתיב אותה לעצמך והיא לא מוכתבת לך על ידי מישהו אחר מגבוה.

 

[מבולבלונת]

 

[עדי אחת]

המצפון שלי...

נכון, דווקא עכשיו אני צריכה לטפח את המצפון. וזה בדיוק הזמן שאני שואלת את עצמי מה מותר לעשות ומה אסור, באמת. האם אסור לאכול חזיר? האם אסור לחלל שבת? האם אסור להתנהג רע להורים? או לאנשים? האם אסור לשנוא אנשים מסוימים? האם אסור להזיק לאותם אנשים? למה אסור?הכל מותר! אין אלוהים שמחליט עליי! כן, זה בדיוק הזמן לטפח את המצפון, ברגע שאני יבין אם אני צריכה אותו בכלל. בנוגע לשאר- בגלל שאין איש גדול שמשגיח עליי מלמעלה אני כבר לא צריכה להיות אם טובה, כי אני כבר לא יודעת אם אני רוצה להיות אמא. למה לי? המשפט האחרון שלך- מדוייק. הבעיה היא שאין בי את הכוחות למצוא מטרה. היא סתם תהיה משהו חולף ומטומטם אחרי שהתרגלתי לדת. תודה שענית לי

 

[יוצא ללא שאלה]

בעיקרון את צודקת

ומי שמבין שהוא היחיד שמחליט ומקבל מה רע ומה טוב - כל דבר שנראה בעינייך רע יכול להיות בעינו טוב, וכן ההיפך. הרבה דברים לרובנו נראה אותם דברים טובים ולהרבה נראה גם אותם דברים רעים, אך לבני אדם מסוימים זה יראה ההיפך, כאשר בעינינו הם ייחשבו "משוגעים", "חולים", "פסיכוטיים" וכו'. ולמה כל זה? כי יש דחף מאוד גדול לבן אדם להיראות "נורמלי" ומקובל" בעיני סביבתו, ולכן לרוב הוא יתנהג כמותם. מה שכתבתי אינו מצריך תואר בפסיכולוגיה בשביל לדעת זאת, אבל חשוב להעלאות זאת למודע מידי כמה זמן. יצא לי מעט לכתוב על זה בעבר, ואזכיר קצת עכשיו; כמו בסרט מותח שאנו צופים בו (לרוב כמעט כל סרט שנראה מורכב מבאחד 'טוב' ואחד 'רע') אנו נזדהה עם הרע בסיפור, ולמה? כי מציגים בפנינו עובדות וסיפורים למה הרע החליט לעשות ככה ולמה לא עשה ככה... משהו שלא נראה אם נעמוד בצד היבש של החוק... ובאותו עניין גם הזכרתי, שאפילו "לרצוח" זה אינדיבדואלי - כי אם חס ושלום מישהו ירצח מישהו שאני אוהב זה דבר ראשון שיעבור במח שלי (אפילו גם אם ירצח או יאנוס תינוק חסר ישע..). והכל קשור למה שהזכרתי - כל אחד ואחת מחליט/ה ונוהג כך (לפעמים גם מבלי מודע) כפי שנראה טוב ורע בעיניו.

 

[עדי אחת]

בדיוק

קונפורמיות היא לא דבר שמצריך תואר בפסיכולוגיה, נתקלים בה מידי יום. קורה גם משהו דומה בתהליך היציאה מהדת- אני יכולה להתנהג כחילוניה גמורה, ועדיין להתפלא לרגע על מישהי שמדליקה אור בשבת.

 

[Sonic hedgehog]

החוש למצפון טבוע בך ביולוגית

אלה אם כן את מוטציה. תחשבי על הדברים האלו למה את עושה אותם או לא עושה אותם ותחליטי לבד. האם אסור לאכול חזיר? שיקול שלך, האם את חושבת שלאכול בשר זה אקט מוסרי או לא. לחלל שבת? נראה לך בעייתי למשל להדליק אור באחד מימות השבוע ולמה? האם אסור להזיק לאנשים מסויימים? כאן כנראה שהחוש הביולוגי לצדק יתעורר ויגיד לך שלא אסור בדיוק כפי שלא היית רוצה שאנשים אחרים יזיקו לך סתם כך. למה לך להיות אם זו שאלה טובה וזו שאלה שגם אנשים דתיים צריכים לשאול את עצמם ללא קשר לאמונה באלוהים. האם את רוצה להנחיל את המטען הגנטי שלך? האם את חושבת שיש לך מה לתת לילד? האם את חושבת שתהיי אם טובה? האם להיות אמא יגרום לך תחושת סיפוק? לגבי הסוף, אם את לא מצליחה למצוא לעצמך מטרה ובאמת צריכה מישהו חיצוני שיכתיב לך כזו את יכולה להאמין בי ואני יכולה בהחלט להכתיב לך שלל מטרות בחיים (נקיון הבית שלי למשל היא מטרה נעלה אשר תזכה אותך בכוחות על טבעיים בגילגול הבא שלך).

 

[עדי אחת]

ניקיון D:

בהחלט מטרה נעלה לחיות למענה. למה לי להיות אם? שימי לב שכל השאלות שכתבת בהקשר הזה נוגעות אליי אישית. האם אני רוצה, האם זה יעשה לי טוב. ללדת ילד כדי להעביר מטען גנטי נשמע לי קצת אנוכי. ו.. טוב, אני צריכה להתרגל להיות אנוכית. ולחשוב על עצמי. לפני שתשלחי אותי למוסד עבריינות (או למכון לחקר מוטציות), השאלות ששאלתי הן לגמרי בתאוריה, ברור שיש לי חוש פנימי שאומר לי שאסור לרצוח, אבל הרבה מהדברים שנראו לי ברורים עד עכשיו מתערערים. לדוגמא היחס שלי להומואים ולסביות. פעם חשבתי שצריך לשלוח את כולם לטיפולים פסיכולוגיים, והיום אני לא רואה בזה שום דבר רע- בתאוריה. עדיין מפריע לי לראות ולדבר איתם. עובדה.

 

[Sonic hedgehog]

אנשים הם אנוכיים

כל נסיון להציג אותם אחרת הוא שקר. גם לעשות מצוות על מנת לקבל שכר בשמים זהו אקט אנוכי.

 

[uri80]

בדיוק כתבתי למטה משהו דומה.

 

[יוצא ללא שאלה]

את האמת

של הבנתי מה את באה בעצם לומר עם הסיפור שסיפרת על חייך: שמה הטעם לצאת בשאלה ולחיות כחילוני, או שמתחילה ערעור בנפשך בעצם החיים שחיית עד כה?