אומנם כבר לא שם, אבל אולי בגלל זה
בגיל 18 (לפני אי אילו שנים), יצאתי מהארון והחלטתי לקבל את עצמי אחרי שנים של מלחמה פנימית. ידעתי במובן מסוים על נטייתי המינית מגיל 7, אבל תמיד נלחמתי בה. העובדה שאני גברי ותמיד יצאתי עם בנות, או היותי פופולרי בקרב הבנות לא הקלה על העניין. דקה לפני גיל 18 ושבועיים לפני הצבא, נסעתי לפגוש הומו (בחור צעיר), בחיפה. עולמי התהפך, ואז גם עלו כל השאלות, איך? מה? כמה? והאם זהו? אני תמיד אהיה לבד? לא יהיו לי ילדים? וכו'... אני לא אספר שזה קל, כי זה לא, אבל אני אגלה לך סוד, זה לא קל לאף אחד, בלי קשר לנטייה מינית. אני חי עם בן זוגי כבר מעל ל10 שנים, אנחנו נשואים ועובדים על ילדים (הקטע הכי קשה), וטוב לנו. בסה"כ מאוד טוב לנו. אז אני אומנם לא יכול להבטיח לך שיהיה קל, אני אפילו יכול להבטיח שרוב הסיכויים שלא יהיה קל. אבל כבר בגיל 19 ששאלו את השאלה הקלאסית: אם הייתה גלולה שהייתה משנה את הנטייה המינית שלך, האם היית לוקח אותה? התשובה שלי כבר הייתה שלילית. אני אוהב את עצמי ואת כל מה שקשור בהיותי מי שאני, חלק מזה, זו הנטייה המינית שלי. אז היום אני יודע את התשובות לשאלות ששאלתי בזמנו, ועכשיו אתה צריך לשאול את עצמך את השאלות האלו, להחליט מה התשובות שאתה רוצה, ולהגשים את השאיפות שלך. כמו שאני תמיד אומר, תודה לאל שאני לא נורמלי. להיות נורמלי זה די מדכא. ואני תוהה לעצמי אם החיים שלי היו כל כך מעניינים אם הייתי סתם נורמלי. אני מניח שלא. ולגבי זה שאתה נגעל מזה? אתה נמשך לגברים, ואתה נגעל מהרעיון שאתה הומו, כי חינכו אותך שהומו זה לא נכון, שזה שונה, שזה לא נורמלי. אבל אתה הוא זה שמחליט מה מגעיל אותך ומה לא, ולכן אתה זה שיכול לעבוד על זה. אין שוב דבר רע במשיכה לבני מינך, זה טבעי וזה קיים בכל מקום בטבע, גם להיות יהודי זה לא נורמלי (נורמלי הוא מה שקיים בנורמה, היהדות היא מחוץ לנורמה), ואני לא נגעל מיהודים תודה לאל

תפתח את הראש, חדד את הראיה שלך, פתח את האופקים שלך ותתחיל להנות מעצמך, ולאהוב את מי שאתה.