אז קודם כל שלום...

[אנוכי הקטנה]

לא..

שלומות.. קוראים לי גל, אני כמעט בת 14, וחדשה פה. אני לא חושבת שמחוננים נידונו לחיים חברתיים עגומים, כפי שאני לא חושבת שכל מי שהוא לא מחונן שווה פחות ממני. כשאני מחפשת חברים ^^, האינטליגנציה הרגשית שלהם קורצת לי הרבה יותר ממנת המשכל. יש לי חברות (לא המון, אבל ידוע ש"העיקר האיכות"

) ומפתיע אותי לגלות בכל פעם מחדש כמה הן רגישות, כמה הן עוזרות וכמה הדעות שלנו דומות; למשל, היחס שלנו כלפי כל אותן שוחרות בגדים, בילויים ומותגים - זהה. אני לומדת בבית ספר רגיל (ומדברת הרבה-יותר-מדי על עצמי, עמכם הסליחה), ורעיון הלמידה במסגרת קבע של מחוננים נשמע לי מעניין ומקסים. מצד שני, אני לא יודעת עד כמה מסגרת שכזו באמת מבודדת את המחוננים מהעולם. לעניות דעתי, פעילות של יום בשבוע בחברת מחוננים היא נהדרת, ואולי גם מספיקה בשביל לא להרגיש מבודד.

 

[Britush]

../images/Emo13.gif

גם אני חדשה פה, אגב. אני לא חושבת שמחוננים, בכלליות, נועדו להיות "מנודים" מהחברה. זה תלוי מאוד באדם עצמו, ובחברה - הכיתה, במקרה הזה. ילדים לא אוהבים את התלמידים שמצד אחד מקבלים מאיות בכל מבחן, ומצד שני לא מנסים להתערב בחברה הכיתתית, ולא מתעניינים בבגדים, מותגים, מסיבות, רכילות וכו'; הם מפרשים התנהגות כזו כהתנהגות מתנשאת (וזה נכון, בחלק מהמקרים). הצרה היא, שלפעמים הילד\נער באמת לא רוצה להשתלב בכיתה, בין אם בגלל ששאר התלמידים נראים בעיניו טפשים, רדודים, ילדותיים וכיו"ב, או שתחומי העניין שלהם פשוט לא מדברים אליו. מנגד, ישנם הרבה מחוננים שמשתלבים נהדר בכיתה, ובחברה בכלל. שוב, זה מאוד תלוי. <עכשיו אני אדבר קצת על עצמי. מותר, נכון?

) אני לומדת בכיתת מחוננים מאז כיתה ח' (אני בי', כרגע). אני חושבת שהמעבר לכיתה הזו היה אחת ההחלטות היותר-טובות שהחלטתי, ובשום אופן לא הייתי משנה אותה.

האווירה בכיתה נהדרת (למרות שבזמן האחרון היא מדרדרת - קצת). בעצם, המחנכת ומורים שונים טוענים שאנחנו כיתה מיוחדת, ושכיתות מחוננים אחרות בביה"ס (ובכלל) שונות בתכלית, אבל - ... בכל זאת, אני סבורה ש"מסגרת מיוחדת למחוננים" (הביטוי לא נשמע נעים במיוחד) יכולה להיות דבר נהדר. אנחנו קצת מבודדים מהשכבה, למעשה. רוב האנשים לא מחבבים את הכיתה שלנו במיוחד, הם חושבים שאנחנו מתנשאים, ומוצאים כל מיני הזדמנויות ללגלג עלינו; אבל למדנו כבר שאפשר להתעלם (או להשיב משהו עוקצני), ובכנות - למי אכפת?

 

[ילדה ש11ה]

וואלה...

לי יש גם בעייה כזאת למשל היה לי ריב עם ילדה 4 שנים, שניסינו להשלים עם המורה היא אמרה:" אני לא יודעת איך התחיל הריב בנינו אוליי בגלל הבגדים

" מה את אומרת על זה

 

[ווינסטון או אובראיין]

הייתי עונה על זה

אבל אז נזכרתי שבעצם כתבתי את זה כבר אז... http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?id=915&msgid=31590259 מה שחשוב לי לומר לך באופן אישי, ולא הבנתי את זה עד התקופה האחרונה ממש - הוא שהכל בסדר איתנו, הבעיה היא רק אצלם. וברגע שמבינים את זה הכל מסתדר - משום שאין צורך בהתנשאות מצד אחד (כי אנחנו - תסלחי לי שאני כותב "אנחנו" בטבעיות כזו - לא צריכים להוכיח שום דבר לאף אחד), וגם לא בבושה או הסתרה של מה שאנחנו, מאידך. תהיי בריאה ושיהיה לך טוב, לא היה לי קל כשהייתי בגילך.

 

[שחורדינית בלונדינית]

ואו..

אני ממש מפחדת להחשיב את עצמי כמחוננת, אבל אני בהחלט יכולה להזדהות עם מחסור בחברים שנובע ממחשבה די סתמית שעיקרה "כולם טיפשים". אני חושבת שאני עדיין מחשיבה הרבה אנשים כטיפשים. זה כשלעצמו לא מונע ממני להיות חברה שלהם, אבל אנשים כאלו הם בהחלט לא הסביבה האופטימלית לניהול דיונים ברמה מעבר להתאמת צבעים והשפעתה על קניות בסוף עונה (אל תשאלו...משהו ששמעתי אתמול בבית ספר). מצד שני, עם הזמן זה די השתנה. עד כיתה ט בערך סבלתי מדכאון ולא יצאתי מהבית ולא היו לי חברים. אבל אז הכל השתנה. יותר מדויק יהיה להגיד שאני השתנתי. אני בהחלט בליינית, הרבה יותר משאר האנשים שאני מכירה. ואני מסתדרת עם כל מי שאני מכירה. אני נורא נזהרת לא להיות ביקורתית כלפי אף אחד וככה אני מונעת מעצמי ריחוק שנובע מכך שאני מחשיבה את עצמי ליותר חכמה. מצד שני, יכול להיות שאני בכלל לא מחוננת..