אז קודם כל שלום...

[אלמונית אדמונית]

אז קודם כל שלום...

שמי טל אני מהמרכז, בת 15 ורק אובחנתי כמחוננת בשנה שעברה, למרות שאיכשהו תמיד ידעתי...ולעניינינו: ריפרפתי בהודעות קודמות שהועלו כאן בפורום המקסים הזה, ויצא לי לראות לא פעם שאלות בהבטים חברתיים...אז כמו רבים כמוני, גם לי יש "בעיות" בהיבט החברתי...אני פשוט לא מתחברת לילדים בגילי...והחברות הקיימות שלי- כבר ניתקתי איתן קשר משום שפשוט אנחנו לא באותו ראש...כל מה שמעניין אותן זה בגדים בילויים ומותגים, וכבר הרבה זמן שאני פשוט לא מתקשרת איתן...אין לנו שיחה משותפת ואנחנו לא משדרות על אותו גל... ככה זה עם כל הילדים. לכל אורך חיי במסגרות החברתיות תמיד בלטתי ואף פעם לא הצלחתי לנהל מערכת חברתית בצורה "נורמלית", למרות שאני לא מבודדת, סגורה או לא חברתית. יש כמה ילדים מהכתה שאני מעבירה איתם את הזמן בהפסקות, אבל לא מעבר לזה. אז אחרי כל הקישקושידה הזאת, רציתי להעלות את השאלה, האם לדעתכם מחוננים נידונו לחיים חברתיים לא תקינים? האם צריך לשים את המחוננים במסגרת מסויימת ובכך "לבודד" אותם מהחברה ה-לא מחוננת? האם בכך אנחנו עושים עוול לאותם ילדים שכביכול "מורחקים" מהחיים ה"נורמלים"? והאם זה מחמיר את הפער החברתי שכבר קיים אצל אותו ילד מחונן בעוזבו את המסגרת של המחוננים וביציאתו לעולם הגדול וה"נורמלי"?

 

[PieOMy]

אותי בודדו

שמו אותי בכיתת מחוננים בתיכון, והיינו כולנו חברים טובים והיו לנו דיונים ברמה גבוהה והיינו אנחנו נגד ביה"ס (וניצחנו) והכל היה טוב ויפה. שנתיים אחרי התיכון, אני מוצא את עצמי לא מתחבר עם אף אחד באוניברסיטה (חוץ מהעתודאים האחרים שגם באו ממסגרות שונות של מחוננים, ואין פה עניין של גיל) כי אני מוצא את כולם מטומטמים. כיתת המחוננים הפכה אותי לאליטיסט מתנשא, ואני לא יכול להגיד שזה לא פוגע בי, אבל זה מה יש.

 

[אלמונית אדמונית]

ועכשיו במבט רטרואקטיבי,

היית מעדיף שלא היו שמים אותך במסגרת של מחוננים ולהשאר במסגרת רגילה?

 

[PieOMy]

ממש לא

במסגרת אחרת כנראה שלא הייתי מסיים תיכון והייתי עכשיו לובש מדים ירוקים ושומר על ישוב בטיזינבי. לא הייתי מחליף את מה שעברתי בתיכון בכיתת המחוננים בשום הון שבעולם.

 

[daniela21]

היי אלמונית אדמונית ../images/Emo66.gif

אני לא חושבת שמחוננים נידונו לחיי חברה לא תקינים, אבל מודה שישנה בעייתיות מסויימת. אתן לך את הדוגמא (הדי קיצונית) שלי: אני מחשיבה את עצמי כחברותית ולא מתבודדת או סגורה. למרות זאת, בבית הספר היסודי, פרט לחברה אחת - לא היו לי בכלל חברים. אולי מדוייק יותר לכתוב שלא רק שלא הייתי מקובלת, הייתי לעיתים אף מנודה חברתית. לעיני בני כיתתי הילדותיים משהו, תמיד נראתי החנונית מרכיבת המשקפיים שמקבלת ציונים מעולים. בגיל ההתבגרות קצת השתנתי ולא אהבתי יותר את בית הספר. השיעמום הוביל אותי לחוסר השקעה שמהר מאוד התבטא בציונים נמוכים - וכך נעשיתי למקובלת! התחלתי להתענין באופנה ובתחומים נוספים שמשותפים לבני גילי וכך לאט לאט התחברתי עם חברים חדשים. היום אני בת 21. יש לי כמה חברים קרובים, אך אני רחוקה מלהחשב כבליינית או מוקפת חברים. אני בהחלט אוהבת קניות ובילויים שקטים, אך לא מתכחשת למי שאני, אני לא מרגישה, בניגוד לעבר, צורך להתכחש לכישרונות וליכולות שלי. בהתייחס לבחינה החברתית בלבד - אני לא חושבת שצריך לשבץ ילדים מחוננים במסגרת נפרדת, אלא אם הם מנודים וסובלים במסגרת הנוכחית.

 

[daniela21]

*לעיני = בעיני

 

[PieOMy]

ביסודי הייתי ההפך ממנודה

הייתי מלך הכיתה (אולי כי הייתי טוב בכדורגל...). אבל להיות ראש לשועלים זה לא מספק כמו להיות אחד מהאריות.

 

[אלמונית אדמונית]

אני יודעת שנורא הייתי רוצה ללמוד

בבי"ס/כיתה של מחוננים...בגיל היסודי אף פעם לא נבחנתי למחוננות כמו כולם (נראה לי הייתי חולה או לא הייתי בדיוק באותו היום בבי"ס או משהו...) ורק שנה שעברה נבחנתי ואותרתי כמחוננת... אני יודעת שאם הייתי לומדת בביס"/כתת מחוננים היו לי קצת פחות בעיות היום בתיכון...

 

[PieOMy]

אז לכי על זה. מה הבעיה?

מממ... בטח אין בעיר שלך או משהו בסיגנון... אני יודע שאצלי הוסיפו מישהו לכיתה ביא' כך שעוד לא ממש מאוחר בשבילך.

 

[אלמונית אדמונית]

מממ מאוחר מידי...

אני כבר בכתה של פרוייקט אחר שלומדים לתואר בזמן התיכון...זה בערך כמו מחוננים אבל... לא ממש

 

[ללא גבולות כמעט]

שלום טל!

אפשר להישאר בחברה הקיימת ולרדת לרמה שלהם כל עוד שאת איתם, כמו שכשאת מדברת עם אדם בן עשרים וחמש הוא יכול ליהנות מהשיחה גם אם הוא לא ברמה הזאת. אני אישית מקובל מאד בחברה ויש לי חברים טובים בכיתות-שלי,שמעלי, ושמתחתי)!(. אם את רוצה את יכולה להינות מהנאות "ילדותיות" עם הכיתה שלך, ושיחה רצינית תשיגי מישהו אחר לדבר איתו, או שתנהלי שיחה בפורומים השונים כשאת רואה שהרמה הנמוכה מציקה לך...

 

[elior123]

את היא החברה.

טל שלום, את היא החברה - כוונתי שאל לך להסתכל על אנשים אחרים כאל "החברה" אלא על עצמך. החברה היא דבר שלם המורכב מחלקים - את, אני וכל אחד אחר. אני אינני מחונן (אם כי לפי איבחון אישי שעשיתי על עצמי לאחר מחשבות רבות וקריאת מאמרים בעניין, התברר שיש לי "אייקיו רגשי") לכן הדעה שלי לא תהיה בהתיחסות של גוף ראשון אלא כאדם המסתכל על מחונן והתחברותו בחברה. אח שלי, אובחן כמחונן לפני מספר שנים וכיום הוא עתודאי ולא חסרים לו חברים. הסיבה לכך כפי שאני מבין, זאת צורת ההתנהגות שלו בחברה. לאח שלי יש אופי מאוד ציני ומסתבר שאנשים בחברה מאוד אוהבים את זה. כלומר, אחי שילב בין שתים מתכונותיו הבולטות: 1. הוא ציני ומשום כך מצליח להצחיק אנשים. 2.הוא בעל "ראש על הכתפיים" (מחונן) וכשמדברים על נושאים חברתיים,דתיים או כל נושא אקטואלי אחר - הוא מתברר כבן שיחה טוב. "האם לדעתכם מחוננים נידונו לחיים חברתיים לא תקינים?" - לא, לכל אדם באשר הוא יהיו סוג של חיים חברתיים ע"פ העקרונות שלו ולפי הדרך שבה הוא יוצר אותם למענו. כוונתי היא, שאין רק סוג אחד של חברה. חברה היא דבר מאוד מגוון, ובתוך החברה יש הרבה תת קבוצות שונות זו מזו ובטוח שלפחות לאחד מהקבוצות הללו את, או כל אחד אחר יכולים להתחבר. חייך במסגרות החברתיות, כפי שאת מכנה זאת, הינם רק בתחילתם ויש לחברה עוד זמן רב להוכיח לך שאת טועה. גם אנשים לא מחוננים מרגישים לפעמים שונים מהחברה הסובבת אותם, אני הרגשתי כך לפני שנה-שנתיים, אולם בסופו של דבר (כיום) לא חסרים לי חברים מכל סוג שהוא. זאת אומרת, אם אני רוצה לנהל עם מישהו 'שיחה רצינית' אני אפנה לחבר המתאים לכך ואם ברצוני לנהל עם מישהו 'שיחה שטוטית' - גם לכך יש החבר המתאים. כמו כן, נוכחתי לדעת שגם לבנות הנחשבות כ"פרחות" אצלי בכיתה יש שכל אם הן רק ירצו בכך, אז אל תפסלי כל אחד ישר רק לפי האנשים שאיתם אותו אדם מסתובב. לפעמים האדם נמצא בחברה מסוימת רק בשביל הרושם ולפעמים האדם הוא טוב אך כאשר הוא מסתובב עם החברה היא משנה אותו כלפי חוץ. לסיום אומר רק שאם אכן ויש פער חברתי אצל ילד מחונן זה רק כי הוא יצר זאת לעצמו. את יכולה להתעקש על כך שאינך מתחברת לאנשים אחרים, ואת יכולה מצד שני להתחיל ולהכיר אנשים חדשים שמתאימים לראש שלך. מקווה שלא התפלספתי מעל ומעבר, אליאור.

 

[נועה לביא]

לדעתי, ההפך הוא הנכון

"בידוד" ילדים מחוננים אשר סבלו מבעיות חברתיות במסגרות הסטנדרטיות בשל היותם מחוננים במסגרות אשר מיועדות למחוננים כמותם, רק תעזור להם מכל הבחינות. הן מהבחינה החברתית והלימודית באופן הרגעי, והן באופן העתידי מבחינת הכישורים שיפתחו. לא מפתחים הרגלי למידה כשאין למידה וגם לא כישורים חברתיים כשאין חברים.

 

[ווינסטון או אובראיין]

כל מילה נוספת מיותרת

ומי יודע כמה אאוטסיידרים הוקרבו מחוסר הבנת הדברים האלה, מתוך אי הרצון "לבודד", "להרחיק", "להוציא מהמסגרת", ויתר הבולשיט. יפה אמרת נועה.

 

[demoloc]

היי

אני חצי פסיבי כאן,אני מידי פעם קורא , ובקשר לנושא. אני עכשיו יודניק , עד כיתה ו' הייתי לגמרי בבועה שלי , לקחו אותי לפסיכולוגים (שניים מהם) והיועצת היתה מדברת איתי , אחרי זה פגשתי חבר אחד , שבמשך שנתיים היינו חברים הכי טובים (והיחידי שלי) , למרות שמאוחר יותר רבנו ועברתי בצפר , לבצפר יותר טוב , ששם החכמים היו באמת חכמים , הערסים במיעוט והביריונים נעלמו... אבל עדיין הם לא היו מחוננים , פשוט הסתדרתי יותר טוב איתם ברמה של ילדים מהכיתה , לא כחברים , כלומר פחות , למרות שבזמן השיחות שלי עם הטוסטר (זה הרגל שלי , לפעמים שאין לי מה לעשות , אני מסתכל על חפץ דומם , או על הנוף אם אני בהליכה ועושה שיחות מעמיקות עם עצמי) אני פשוט יצרתי פיצול , לא פיצול אישיות , פשוט פיצול התנהגות , אני מכיר בנאדם אחת שכמוני , שאני ממש מסתדר איתה , שאיתה אני מתנהג כמו שאני עצמי באמת . עם האחרים אני קצת שונה , לא התנהגות שונה לגמרי , פשוט פחות את הצד התרבותי (מי עוד חובב אופרה וקלאסי? (שאלה רטורית)) , ואני יותר זורם. אבל רוב הזמן , הצד האינטלקטואלי שבי נישאר מדוכא...למדתי להשלים עם זה...

 

[המלאכית בלבן]

אני חושבת שאני יודעת על מה אתה מדבר

לי היו בעיות חברתיות יחסית קלות והדבר היחיד שעזר לי זה ההצלחה בלימודים. כולם רצו להיות חברים שלי כי ידעו שאני בן אדם פתוח ושאני אתן הכל למען חברים שלי, כולל להעתיק שיעורים וכו'.. בקיצור בסביבות כיתה ו' התחברתי למציאות והבנתי שהייתי נאיבית בצורה מדהימה (זו הייתה תמימות ילדותית לדעתי). אני מתנהגת שונה עם חברים כי אני אף פעם לא יכולה להיות עצמי עם כולם, אף אחד לא מבין את תחומי ההתעניינות שלי (אני מאוד אוהבת היסטוריה ותנ"ך) או אוהב אותם ומסתכלים עליי כמוזרה אם יש איזשהי נגיעה לעניין.. בכל אופן, בתקווה שלא הפחדתי אתכם רק רציתי לומר שאני מכירה את התופעה הזו של התפצלות התנהגותית כמו ש demoloc אמר כי זה אומר אף פעם לא להיות עצמך מול החברים שלך, אצלי זה גם פחד שאם אני כן אעז לחשוף קצת מעצמי ידרכו עלי..

 

[demoloc]

זה לא שאני פוחד לחשוף

זה בפעמים היחידות שאני כן מדבר על תחומי ההיתעניינות שלי , די מהר מנסים להעביר נושא , או מאבדים עיניין בשיחה. ולא אמרתי שאין לי חברים , פשוט לא הרבה שותפים לתחומי עיניין , וכאן נכנס לפעולה הצד השני של הפיצול.

 

[Oaken Glow]

אני מזדהה עם חלק גדול ממה שאמרת.

גם לי יש את אותו פיצול התנהגות. קצת רקע על עצמי: אובחנתי רשמית כמחונן בכיתה ד' - או שמא הייתה זו ג'? - והתחלתי ללמוד יום בשבוע בבי"ס למחוננים. בכיתה ח' הפסקתי, כי זה היה על חשבון שיעורים בבי"ס הרגיל שלא רציתי להפסיד. עכשיו (כיתה י') אני משתתף ב"פרוייקט האצת תלמידים מצטיינים" של ביה"ס שלי והמכללה האקדמית עמק-הירדן (שלוחה של בר-אילן, או משהו כזה), שבמסגרתו אני לומד 4 שעות שבועיות במכללה וצובר נקודות לתואר. התחלתי לנגן בכינור בגיל צעיר מאוד, אבל עד לפני כשלוש שנים לא היו לי מורים טובים. יש לי הרבה "מעגלי הכרויות", פחות או יותר, שעם כל אחד אני מתנהג אחרת במקצת, משוחח על דברים אחרים, מדבר באופן קצת שונה, וכו'. עם המשפחה אני מרגיש יותר חופשי לדבר על תחומי העניין היותר רוחניים שלי; עם חברים מביה"ס אני מדבר בעיקר על מה שנכנס לקטגוריית "שטויות", אבל לפעמים יש איתם גם שיחות מעניינות יותר, בעיקר תיאולוגיות, משום מה; עם אנשים שאני מכיר מכל מיני תזמורות וכאלה אני מדבר בעיקר על מוזיקה (קלאסית, אלא מה), אבל גם על המון נושאים אחרים; ובשיחות עם אנשים שאני מכיר דרך האינטרנט יש פיצול בפני עצמו, אני מתאים את עצמי לסוג הבנאדם שאיתו אני מדבר, לפי איך שאני מבין אותו. למזלי הרב, אני מכיר מגוון כל-כך רחב של סוגי אנשים, שאף צד שלי לא נשאר מדוכא לאורך זמן. בעיות חברתיות היו לי במשך הרבה זמן. יכול להיות שזה התחיל בכלל בזה שעברנו דירה, וכאן הכל קצת הדרדר - למיטב הבנתי, העובדה שהתקשיתי לרכוש חברים מאז ועד לפני שנה היא תוצאה של כישורים חברתיים לא מפותחים, שנבעו מדחייה חברתית כלשהי (בני כיתתי תמיד היו אומרים שאצלנו אין מקובלים ולא-מקובלים. שטות גמורה). אימצתי גישה קצת מתנשאת, אבל כל הזמן התעצבנו עלי בגלל זה, לכן עכשיו אני משתדל לשמור מחשבות כאלו לעצמי. הייתה לי גם בעייה של כמה עקרונות חזקים, שהתפרשו בטעות כאנטי-חברתיים: אני מסרב בכל תוקף לעזור בשעת מבחן, לתת להעתיק שיעורים או כל דבר בסגנון. גם זה הביא עלי את זעם ה"עם". לפני שנה כולנו עברנו לתיכון (ככה זה אצלנו, תיכון מכתה ט'), ולכולם פתאום הייתה כמעט אותה נקודת זינוק, לכן התחילו פתאום להיות לי חברים. עכשיו יש לי בהחלט מספיק חברים וידידים בבי"ס, וגם במסגרות אחרות שהוזכרו לעיל. אני עדיין מרגיש מאוד שונה, אבל גם מאוד שלם עם זה. ברוב המובנים. ובחזרה לנושא: לפי דעתי, בידוד מוחלט של מחוננים מהסביבה עלול ליצור בעיות בהמשך. לעומת זאת, העשרה שלהם על בסיס קבוע, קידום מיוחד, יחס מיוחד - זה כן. יכול להיות גם שקידום בקצב אישי, במסגרת חוץ-בית-ספרית, במקביל לנוכחות רגילה בבי"ס, עשוי מאוד לקדם את המחונן, וגם לא ליצור נתק בינו לבין הסביבה. לגבי השאלה האחרונה, אני יכול לתת דוגמה. אחותי גם היא מחוננת, גם היא למדה בבי"ס למחוננים יום בשבוע. תחומי העניין שלה חופפים ברובם את שלי. עכשיו היא אחרי צבא, יש לה הרבה מאוד חברות, ולפי מה שאני רואה, החיים החברתיים שלה תקינים לחלוטין. כלומר, אם לא מבודדים לחלוטין, אין הכרח שהחיים החברתיים - בהווה ובעתיד - לא יהיו תקינים. מצטער על האורך המופרז בהחלט. התלהבות ראשונית, מן הסתם.

 

[עזבו אותי משם משתמש]

אני יכול להגיד לך...../images/Emo153.gif

שאני אובחנתי כמחונן (אמנם לפני בערך 5 שנים אבל עדיין אובחנתי) ואני לא מרגיש מנותק חברתית בשום צורה. יש לי מספיק חברים למרות שאני לא אדם כל כך ידידותי ולא יוצר קשרים בקלות יש לי הרבה חברים שאיתם בכל זאת יצרתי קשרים דרך תחומי עניין שונים. אמנם לי לא יצרו בידוד כלשהו וכל הזמן הזה למדתי בכיתה רגילה (בכיתה ד' הלכתי לביצפר למחוננים יום בשבוע אבל זה נפסק), אבך אני עדיין חושב שזה לא קשור להיותך מחוננת, אלא לאופייך ולרוחך. אם את בוגרת יחסית לגילך אז סביר להניח שיהיה לך יותר קל ליצור קשרים עם אנשים גדולים ממך ו"מבורכים" אינטלקטואלית.

 

[omergab]

אין קשר ל"מחוננות" - לדעתי

שלום לכולכם . במקרה הגעתי לפורום הזה - אבל נתקלתי כאן בנושא מעניין . גם אני אובחנתי כמחונן בגיל צעיר (אני כבר בן 28) . ובתיכון למדתי בבית ספר שפחות או יותר מיועד למחוננים . גם בבית הספר היסודי אף פעם לא הייתי מנודה או שלא מצאתי את מקומי . לדעתי גם אין כל-כך קשר בית מחוננות לבגרות נפשית-רגשית . אני מכיר כמה מחוננים אינפנטילים להפליא {מכיר אחד מאוד מקרוב }. יש לי חברים מכל מקום שהייתי בו ודווקא החברים הקרובים שלי היום הם מביה"ס היסודי - "רגילים" - ואני מוצא איתם עניין משותף בהרבה תחומים . לדעתי עליכם להסתכל במראה ולשאול את עצמכם למה אתם מרגישים ככה או למה אתם מעוררים כאלה תחושות מהסובבים אתכם . באחת התגובות כתב פה מישהו "שהוא שמח שאובחן כמחונן אחרת היה צריך לשמור בטיזינאבי " אולי זאת הבעיה שלו - הוא רוצה להרגיש מורם מהעם אך עם זאת אחד מהחבר'ה . אף אחד לא אוהב שמתנשאים עליו.