חולק עליך קשות.
בתור חובב מטאל (ומעריץ מטאליקה מעל כל סגנון מוזיקלי שקיים, בכל תקופה שלהם) אני אישית הכי נהנה מ-Kill 'em All ומ-Master of Puppets כי שניהם משקפים לפי דעתי את מטאליקה של ההתחלה, האחת ללא קליף ברטון (עם רון מקגבני) שמראה ת'ראש מטאל בועט ומפגיז בצורה מגניב למדי (לא דומה בשום צורה ללהקות יותר כבדות כמו סלייר, אנתרקס או טסטסמנט) והשניה עם קליף שמשקפת פרוגרסיב-ת'ראש מטאל אם אתה רוצה לקרוא לזה ככה, ואת שניהם אני מאוד אוהב. עם Lightning אני מסכים דווקא, מכל הרביעייה המיוחדת הראשונה של מטאליקה, לייטנינג באמת החוליה החלשה למעט כמה הברקות כמו Fade to Black, For Whom The Bell Tolls, The Call of Ktulu ו-Creeping Death. הבלאק אלבום הגיע לא בגלל שנמאס למטאליקה עצמם מהסגנון - חברת התקליטים שלהם הביאה להם מפיק חדש שהחליט שהוא רוצה להדריך את הלהקה, 3 חודשים קשים הם עשו לבוב רוק את המוות, והוא היה עם מנטרה אחת - הלהקה צריכה להיות הלהקת רוק הכבד המצליחה בעולם, ומטאליקה התחילו להוסיף דברים שלא היו נכנסים פעם לאלבום. עוד דבר שהשתנה מאוד הוא העובדה שבמהלך ההקלטות הלהקה הייתה מנותקת -לגמרי- מהסצינת מטאל הארצית שלהם, וזה דבר שהם עצמם מעידים שהם יכלו לתת לעצמם את החופש יצירה בלי הלחץ של שאר האנשים. Justice לא היה נכתב בחיים אם קליף היה בחיים מהסיבה הפשוטה שהבאס שם כל כך מינורי שהוא לא קיים בכלל, וכידוע מטאליקה היו בעלי צליל באס מיוחד מאוד (Pulling Teeth, For Whom The Bell Tolls, Orion), רואים שהם איבדו את הצפון באלבום ג'אסטיס, אבל לפי דעתי זה מה שיצר את האלבום הכי כועס שלהם בכל הקריירה. וזה מה שעושה אותו בעצם לג'אסטיס. ג'יימס נשמע הכי כועס, לארס נשמע הכי מטורף (עם סאונד תופים שעד היום נחשב לאגדי, ועם רעיונות גאוניים), הכל מפוצץ ושובר אבל אין באס. יש לי המון וידאוים למיניהם שג'יימס מודה יחד עם לארס שאף אחד לא באמת נתן להם הדרכה ושהם כתבו את כל האלבום שלהם מתוך כעס טהור. וזה הרגיש להם טוב מאוד, וזה הרגיש להם נכון לאותה התקופה והם לא מצטערים על האלבום הזה - אבל אחרי האלבום ההוא הם מעידים שאחרי שקליף "עזב אותם" (הם לא מתייחסים לזה שהוא מת) משהו לא היה בסדר בהרכב והם היו צריכים הדרכה מחדש, ושוב - בוב רוק הוא האחראי מספר אחד למגה-בנד שנקראת מטאליקה.