סיכום החנוכה שלי ../images/Emo7.gif../images/Emo122.gif
אני סוף סוף מסוגלת להסתכל על המחשב הנייד, ולרשום בו תוך כדי כאבים עזים, אז הנה מה קרה איתי ביומיים האחרונים: בסופ"ש גאיה באה אליי, היא גזרה המון, אני תפרתי המון, אכלנו פנקייקים והיה ממש כיף~ ביום שני יצאתי לכנס פייל-קון הכי גדול שאי פעם נוצר והתקיים. לאחר צעקות וויכוחים רבים עם הצוות מארגנים שהתמקחו איתי על כל שקל במחיר הדוכן, ואף התעלמו ממני במשך 5 הימים שלפני הכנס - הגעתי, נלחמתי בכוח כדי לקבל דוכן ברחבת הכניסה ולא במסדרון צר בקומה השנייה. בכנס הזה מעכו לנו את הדוכן, ישבנו בחושך במשך שעה וחצי אבל מכרתי את כ-ל הכובעים שהגעתי אתם :} כמובן שהמארגנים ניסו להוציא עוד כמה שקלים בתשלום הדוכן והיה לי ריב מאוד רועש עם המארגן הכי שיכור שאי פעם ראיתי. יצאתי משם עם החברה שלי והלכנו ברגל לכיוון התחנה המרכזית שם רוסי שיכור כבן 30 החליט לנגוע ולמשש אותי באמצע הרחוב.... @_@ צרחתי עליו וקיללתי והוא פשוט הלך עם החבר השיכור שלו. אני וחברה שלי אלה (שמהיום עובדת אצלי בדוכן) החלטנו לחזור לירושלים ולתפור עוד כובעים כדי שיהיה לי מה למכור באירוע קוספליי. הגענו לדירה שלי, תפרנו עד 2 בלילה והלכנו לישון. הספקתי להכין 22 כובעים בזמן שיא, מה שכנראה הביא אותי למצב של היום למחרת.... בשנייה שקמתי בבוקר לא יכולתי להזיז את הצוואר או את הגב, אבל חשבתי שזה שטויות וזמני. לקחתי אדוויל ועלינו על האוטובוס מירושלים למרכז. כל הנסיעה באוטובוס הייתה סיוט. עם כל תזוזה ועצירה צרחתי מכאב ואפילו תפסתי בטעות ביד של החיילת שישבה לידי. כשירדנו מהאוטובוס לא יכולתי ללכת. בכלל. החלטתי שאין מצב שאני הולכת ככה לכנס. לקחנו מונית אל הרופאה שלי שנתנה לי שתי זריקות לתחת (X_X) וכדורי ואליום. קיוויתי שהזריקה תעזור ותשחרר אותי תוך שעתיים שלוש ואז אני לפחות אגיע בצהריים לכנס. נשכבתי על המיטה ונחתי, מסטולה מהכדורים, בוכה ופשוט לא הצלחתי לקום עד שעה 5 שממש הייתי צריכה לשירותים ולא הייתה לי ברירה. פעם ראשונה שקורה לי דבר כזה. אפילו שיש לי עקמת, עברתי שנים של פיזיותרפיה שדי עזרו ואני בדרך כלל לא סובלת מהגב. עוד סיבות לביאוס - * כ-ל התחפושת מיוואקו הייתה מוכנה. שמלה, סינר, פאה, נעליים ורודות, גרביים, תכשיטים, תיק. הכל. * זה האירוע היחידי שממש רציתי ללכת אליו בחצי שנה האחרונה. ברוב הכנסים יש המון עומס וסוף סוף כנס שעוסק רק בקוספליי ;O; * סוף סוף יש מישהי קבועה שעוזרת לי עם הדוכן וידעתי שיהיה לי זמן להסתובב וליהנות. תודה לכל מי שהתקשר אליי אתמול, תהה איפה אני ואיחל לי להרגיש טוב יותר
אני עדיין לא יכולה לזוז בכלל, אני מקווה שזה יעבור מהר ואני אוכל לחזור ללימודים...